בפרשת משפטים התורה מסבירה שמטרת השמיטה היא "ואכלו אביוני עמך".

אמנם, בפרשת בהר התורה מדגישה שכולם יכולים לאכול: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". נראה בפשטות שפרשת משפטים מדגישה את הפן החברתי, הסוציאלי, ואילו פרשת בהר מדגישה את הפן הרוחני "שבת לה' ". למרות זאת, האם כוונת התורה בסופו של דבר היא שכולם יאכלו או רק העניים?

בנוסף, עלינו להסביר כיצד לאחר נטישת השדה מותר לאדם לאכול את הפירות.

חז"ל מבארים שמותר לכולם לאכול לאחר שהפקירו את השדה (ויש מחלוקת האם פירות שלא הופקרו מותרים). יתר על כן, חז"ל כותבים שמותר לאדם עצמו לקטוף בכמות קטנה, ביתית.

הרב בלומנצוויג ביאר כך את הדברים: לאחר שהאדם הפקיר את כל שדותיו, לאחר שביחס לשדה זו גם הוא הפך לבחינת "עני", הרי שמותר לו לאכול. כלומר, "ואכלו אביוני עמך" או "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" הם למעשה מושגים חופפים. לאחר שתבין שהדברים אינם שלך, לאחר שתבין שגם אתה בא כ"אביון" ושהכל שייך לריבונו של עולם, גם לך מותר לאכול!