חכמים תקנו לקרא בשבת הסמוכה לתשעה באב בפרק הראשון של ספר ישעיה "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה". השיעור נעסוק בפרק זה ובנבואת החורבן שבו.
המעיין בנבואות ישעיה יגלה על נקלה כי ספרו מסודר מאוד מבחינת סדר הזמנים.

התיאור הראשון המופיע בספר נמצא בפסוק הפותח את פרק ו: "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהו...". על פי דברי התרגום הכוונה לשנה בה נצטרע עוזיה וז"ל:"בשתא דאתנגע בה מלכא עזיהו". מהפסוקים משמע וגם חז"ל לימדונו גם כי זו נבואת ההקדשה של הנביא. וז"ל רש"י "סימן זה תחילת הספר ותחילת נבואת ישעיה".

התיאור הבא מעביר אותנו לתקופת אחז. וז"ל הכתוב "וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (ז' א). (לא נעסוק הפעם בשאלה מדוע אין נבואות מתקופת יותם).

האזכור הכרונולוגי הבא הוא "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה" (י"ד כח). (פרקים יג-כג הם קובץ העומד בזכות עצמו, כל הנבואות מוגדרות כ"משא" וכולן חסר אחת הן נבואות על הגוים).

בכותרת של פרק ל"ו מופיע התאריך הבא "וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם". (לא נעסוק הפעם לא נעסוק בשאלה כיצד סנחריב שעלה לשלטון בשנת עשרים ושלש לחזקיהו נלחם בו כבר בשנת ארבע עשרה).

פרק זה והפרקים הבאים עד סוף פרק ל"ט מקבילים לפרקים י"ח-כ' בספר מלכים ב' ובמידה מסוימת לפרקים כ"ט-ל"ב בדברי הימים ב. פרקים אלה עוסקים במלכות חזקיה.

בפרקים מ'-ס"ו אין ולו אזכור כרונולוגי אחד אבל יש בהם רמזים רבים לתקופת מנשה, נכדו של ישעיה שרצח אותו בטענה המופרכת כי ישעיה כופר בתורת משה היה (עיין יבמות מט ע"ב).

נוכל עתה לסכם ולהציע כי פרקים א'-ו' נאמרו בתקופת עוזיה. פרקים ז'-י"ב נאמרו בתקופת אחז, פרקים י"ג-כ"ג הם פרקי המשאות, פרקים כ"ד-ל"ט נאמרו בתקופת חזקיה ופרקים
מ'-ס"ו נאמרו בתקופת מנשה.

נחזור עתה להפטרה שלנו. מצבה של ממלכת יהודה על פיה הוא חמור מאוד:

עיון בדברי ימי מלכות עוזיה נותן לנו תמונה הפוכה לחלוטין:

כיצד ניתן לתרץ סתירה לכאורה זו. רש"י מתרץ כי אין מוקדם ומאוחר בנביא ולכן אף על פי שהנבואה כתובה בראשית הספר היא נאמרה בימי חזקיה כאשר האשורים כבשו את כל ממלכת יהודה למעט ירושלים.

יתכן וניתן להציע פירוש אחר. אף על פי שהמצב בימי עוזיה היה מצוין, עוזו של עוזיה היה לשם דבר בכל רחבי העולם וצבאו של עוזיה היה מצויד במיטב הציוד הצבאי של אותה תקופה, ישעיה מזהיר את העם. השחיתות שפשטה בחברה הגבוהה של ממשל עוזיה, תביא אותם למשבר נורא. הקצינים "קְצִינֵי סְדֹם" שניצלו שלא כדין את כוחם, השופטים שלא דנו דין צדק "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם", הבכירים שעליהם נאמר "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" פרשו את המציאות וההצלחה כהסכמה משמיים למעשיהם, אך הם יגרמו תוך זמן קצר לחורבן הנורא.

הבה נתפלל שאנו נסיק את המסקנות הנכונות לדורנו, כדי שבקרוב תתקיים בנו הנבואה: "אָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה".