בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות תשעה באב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

"קול צופייך" – גיליון 323

תשעה באב

מקצת הדינים הקשורים לתשעה באב.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אב תשס"ה
6 דק' קריאה
עשיית מלאכה בתשעה באב
הגמרא אומרת (פסחים נד ע"ב):
"מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין",

כלומר הכל הולך אחרי המנהג. ומבארת הגמרא שם, וז"ל:
"אמר שמואל, אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב. בלבד למימרא דסבר שמואל תשעה באב בין השמשות שלו אסור, והאמר שמואל תשעה באב בין השמשות שלו מותר, וכי תימא קסבר שמואל כל תענית ציבור בין השמשות שלו מותר, והאנן תנן אוכלין ושותין מבעוד יום, למעוטי מאי לאו למעוטי בין השמשות - לא, למעוטי משחשיכה. נימא מסייע ליה, אין בין תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר. מאי ספיקו מותר לאו בין השמשות - לא, כדאמר רב שישא בריה דרב אידי לקביעא דירחא הכא נמי לקביעא דירחא".

ומבארים התוספות, שהגמרא מחדשת שבתשעה באב אפילו ספקו מותר, וז"ל:
"לאו דשרי בין השמשות דידיה - תימה לר"י אמאי קתני גבי יוה"כ ספיקו הא אפילו ודאי יום אסור דתוספת יוה"כ דאורייתא ותירץ דנקט ספיקו לאשמועינן דבט' באב אפילו ספיקו מותר", עכ"ל.

ולמעשה: מקום שנהגו לעשות מלאכה בט"ב, יעשו, אבל אינו רואה סימן ברכה.
ומותר לאכול בערב ט"ב כשחל בחול עד כמה דקות לפני בין השמשות. וכשחל ביום ראשון - ראה לקמן.

חומרתו של תשעה באב
בעניין חומרתו של צום תשעה באב נחלקו הפוסקים אם הוא מדברי קבלה או מדברי סופרים. בפירוש המשניות לרמב"ם (על מסכת ר"ה) מובא שגם בבית שני היו צמים ביום תשעה באב, ומשום כך היו שולחים שליחים לדעת מולד הלבנה של ר"ח אב, כדי להודיע לכל ישראל את יום הצום. ותמה התשב"ץ על דברי הרמב"ם שכן אם בית המקדש בבניינו למה להתאבל על חורבנו הראשון, ונראה לומר, שהרמב"ם למד כן משום שבבית שני חסרו כמה דברים שהיו בבית ראשון, למשל הארון והלוחות וכו', וכיון שכן גם בבית שני צמו והתאבלו על כך שלא זכו שבית שני יהיה כדוגמת הבית הראשון לכל דבר. ועל כל פנים גם לדעת הרמב"ם, בתקופת בית שני מי שהיה רוצה לצום היה צם, ומי שלא היה רוצה לצום לא היה חייב לצום, שסוף סוף הבית היה בבניינו.

לימוד תורה ואכילה בערב ת"ב שחל בשבת
דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר (תהלים יט, ט) "פקודי ה' ישירם משמחי לב", ולכן אסור בתשעה באב ללמוד תורה, כי אם בדברים שמעציבים את לבו, כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו, ספר איוב, מדרש איכה וכדו'.

השנה אין חומרות של ערב תשעה באב כבכל שנה כיון שיחול בשבת, ואין סעודה מפסקת, ואנו פוסקים שאין איסור של לימוד תורה בערב תשעה באב שחל בשבת כמו בכל שנה שאסרו וכ"כ בבא"ח (דברים אות י"ח) "ערב ת"ב אחר חצות לא ילמד תורה אלא בדברים המותרים ללמוד בת"ב, ואם חל בשבת יש כמה דעות, יש אומרים שמותר וי"א שאסור, ויש לסמוך על סברת המקילים וכן אני נוהג כסברת המקילים". אם כן, ביום שבת אפילו אחרי הצהרים מותר ללמוד תורה. ומכל מקום בשבת בבין השמשות נאסר באכילה ובלימוד תורה (בדרך כלל, אם התחיל לאכול בשבת רגילה סעודה שלישית מוקדם, יכול להמשיך ולאכול עד הלילה ממש).

פעם הלכתי לנחם רב אחד שישב שבעה על אביו והיה זה ביום ת"ב, וראיתי שהוא לומד מסכת זבחים. אני תמהתי הכיצד הוא לומד תורה באבלות, ונזכרתי שיש רק מקום אחד במסכת זו שכתוב בו שכהן גדול יכול להקריב קרבן כשהוא אונן, אבל הוא למד במקום אחר במסכת. הוא ראה שאני מסתכל עליו והתפלא על מה אני תמה, ואמרתי לו על כך שהוא לומד תורה באבלות. הוא אמר לי, אני רוצה לראות שבשמים יענישו אותי על כך שאני לומד תורה. אמרתי לו שגם על זה יענישו אותו, ולא על לימוד התורה אלא על הזלזול שהוא מזלזל בדברי חז"ל.

ובכל אופן הוא אמר לי שנפשו חשקה בתורה עד כדי כך שהוא לא יכול להפסיק ללמוד שבוע שלם. ואעפ"כ אין ללמוד ממנו.

והיה עוד מעשה עם אותו רב, שהביא לאזור הכותל מהנדסים עם מכשירים גלאי מתכות בעלי עוצמה גבוהה מאד. אותו היום הלכתי לכותל וראיתי את מה שעושה ושאלתי אותו מה זה ועל מה זה. הוא הסביר לי שהחליט לחפש באמצעים הטכנולוגים החדשניים שברשותנו היכן גנז שלמה המלך את הארון (שלמה המלך ידע שעתיד ביהמ"ק להיחרב והוא הכין מקום שבו יגנזו את הארון, אבל לא הוא גנזו אלא יאשיה המלך גנז אותו). אמרתי לו, אתה חושב ששלמה המלך שהיה החכם מכל אדם ושכתב "אין כל חדש תחת השמש" לא ידע שירצו פעם לגלות את החפירה בכל מיני אמצעים?! לא יעזור לך כלום ולא תוכל להתחכם יותר ממי שנאמר עליו שהוא חכם מכל האדם.

קדושת התורה
החיד"א כותב שראה את האוה"ח הקדוש שכשהיה יושב ולומד תורה הוא היה מוגבה מן הארץ שלושה טפחים, משום ש"ארורה האדמה" ומשום כך לא רצה להשתמש בכסא וספסל, כל כך היתה חזקה ועצומה קדושתם בלימוד התורה.

נעילת הסנדל
א. מהרמב"ם משמע שלא ינעל נעל גומי עם סוליה עבה אלא דקה, כדי שירגיש כשדורך על אבנים. וז"ל הרמב"ם (בפ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ז'):
"אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת. ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן, וכורך בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף".

משמע שאם הסוליה עבה, אפילו אם היא מגומי או פלסטיק לא מהני.

ב. נעל של עץ עם רצועת עור (כמו שהיה מצוי בדורות הקודמים שהיו נועלים כפכפי עץ)- מותרת, כיון שרצועת העור נועדה להחזיק את הרגל (ועיין לשו"ע סי' תקנ"ד סעי' ט"ז, ולכה"ח שם ס"ק ע"ה).

הגמרא במסכת יומא אומרת (דף ס"ט ע"א) כשבא אלכסנדר מוקדון לירושלים כדי להחריב את בית המקדש, לבש שמעון הצדיק בגדי כהונה ויצא לקראתו עם משלחת גדולה. וכשהם נפגשו, אמר להם אלכסנדר מוקדון: למה באתם ? אמרו לו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו?! אמר להם: הרי הם מסורים בידכם וכו'.

וכיצד היה מותר לשמעון הצדיק ללבוש בגדי כהונה מחוץ למקדש? ועונה הגמרא שלא לבש בגדי כהונה אמיתיים אלא ראויין היו לבגדי כהונה. תירוץ נוסף המובא שם, שהתירו לו ללבוש בגדי כהונה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך.

ומובא במדרש, כשאלכסנדר מוקדון רצה להיכנס ולראות את בית קדשי הקדשים, אמר לו שמעון הצדיק, רק הכהן הגדול נכנס לשם פעם אחת בשנה ביום הכיפורים. ומה עשה שמעון הצדיק? נתן לאלכסנדר מוקדון כפכפים עשויים מאבנים יקרות ואמר לו תנעל אותם ותכנס, אך כיון שרצפת בית המקדש היתה עשויה שיש, החליק אלכסנדר מוקדון. ובכך רמז לו שמעון הצדיק שלבית קדשי הקדשים לא נכנסים (הכהן הגדול היה נכנס לקדש הקדשים פעם אחת בשנה, אבל אומן שהיה צריך לתקן איזה דבר בקדש הקדשים, היה נכנס ויוצא אפילו כמה פעמים).

בזאת יבוא אהרן אל הקודש
כתוב בפרשת אחרי מות (ויקרא טז, ג) "בזאת יבוא אהרן אל הקודש". אומרים חז"ל, כל שבעת הימים לפני יוה"כ היה הכהן הגדול ישן בצורה על חצי ספסל, כי היו מפרישין אותו ללשכת פלהדרין שחציה בקדש וחציה בחול, ובמקום קדוש אפילו הכהנים לא ישנים ולא יושבים. ובמשך הלילה (ליל הכיפורים) היו אומרים לו לקרוא בדניאל או בעזרא, והיו מכים לפניו באצבע צרידה שלא ישן, וחוזרים ומלמדים אותו את סדר העבודה, וגם בבוקר היו מדברים על לבו ומכינים אותו לקראת תפקידו, ובשבעת הימים היו באים הזקנים ומזהירים אותו מכמה דברים, והוא היה פורש ובוכה והם פורשים ובוכים, הוא בוכה על שחשדוהו, והם בוכים על שחשדו בו, ומכל מקום כוונתם היתה לשם שמים. ולאחר שבעת הימים, עיני כל ישראל נשואות לכהן הגדול, והנה הוא עומד מול קדש הקדשים אך השערים לא נפתחים. הוא אומר 'אני כהן גדול נכדו של אהרן הכהן', אך השערים לא נפתחים. הוא אומר 'הכנתי את עצמי ולמדתי הכל לפרטי פרטים', אך גם זה לא הועיל, עד שאמר למדתי תורה ואז נפתחו לפניו השערים, וזהו שכתוב "בזאת יבוא", אין זאת אלא תורה שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" - בזאת יבא אהרן, אם יש לו זכות של זאת .

הפטורים מהצום - יאכלו רק כדי קיום הגוף
אשה או איש שלא יכולים לצום, יזהרו לאכול רק כדי קיום הגוף, ולא מעדנים (כאמור לאחר הבדלה).

פעם ראיתי ביום י"ז בתמוז ברחוב יפו אדם נכבד עם ציציות בחוץ ופאות וזקן, שמלקק גלידה ברחוב. פניתי ואמרתי לו, אולי כבודו שכח שהיום צום? אך הוא אמר לי, אני לא שכחתי, אלא שאני לא חש בטוב ולכן אינני צם. אמרתי לו חז"ל התירו לחולה לאכול רק כדי קיום הנפש ולא מעדנים כמו גלידה, וכן הם התירו לאכול זאת בצנעא ולא בפרהסיא.

אכילה ושתיה לפני תפלת שחרית
אני רגיל להתפלל בהנץ החמה, ופעם אחת ביום שבת חזרתי מהתפילה ואני רואה כמה אנשים חשובים יושבים במרפסת אחד הבתים ושותים קפה ואוכלים עוגה, וידעתי שהם עוד לא התפללו כי הם לא היו בבית כנסת, ואני הסתכלתי עליהם בתמיהה. והנה אחד מהם שהיה תלמיד חכם ניגש אלי ואמר לי מדוע הסתכלת עלינו ? אמרתי לו כתוב בשו"ע (או"ח סי' פ"ט סעי' ד') "הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים", האם אתה רעב או צמא ? ענה לי אותו אדם: כן. אמרתי לו, הרי חולה שזקוק לקחת כדור אינו עושה זאת בפרהסיא, במרפסת, אלא בצנעא במטבח ליד הכיור, והצמא והרעב בכלל חולים הם ולכן גם הם צריכים לאכול או לשתות בצנעא ולא בפרהסיא.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il