הגבול הדק של הקדושה
הגדר הטובה
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמרֹ: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ". לגבולות של כל ארץ יש משמעות רבה, שכן זאת ה"גדר" שתוחמת את הממלכה. עד כאן שלטונו של פלוני, ומכאן של אלמוני. עד כאן חי עם אחד, ומכאן עם אחר. עד כאן נוהגים החוקים של מדינה זאת ולה משלמים את המס, ומכאן נוהגים חוקי מדינה אחרת והיא זאת שגובה את המסים.
כל זה הוא עניין פוליטי ממלכתי. רש"י הקדוש מסביר לנו, שבארץ ישראל זה הרבה יותר מזה. מבחוץ היא נראית אמנם כמו כל ארץ אחרת, אבל היא טומנת בחובה קדושה גדולה. הפירות שצומחים מצד אחד של הגבול הם קדושים, אלה שצומחים מצדו האחר הם לא קדושים כמותם.
מפירות הארץ אסור לאכול מבלי להפריש מעשר ותרומה, שהוא החלק הקדוש לה', לכהן. פירות חו"ל שנמצאים במרחק מטרים בודדים מעצי פירות הארץ – עצים מאותו זן ופירותיהם טעימים אף הם, הם אינם קדושים כמותם. אין בהם קדושה כמו לאלה שצומחים בארץ ישראל. לכן הגבול הוא חשוב הרבה יותר מגבול רגיל. זהו גבול הקדושה.

מצוות התלויות בקדושת הארץ
קדושה זו מתבטאת גם בביכורים וגם בחלה, בשביעית ובכל המצוות הנוהגות בארץ. בדומה לכך, מי שמקיים מצוות תפילין בארץ ישראל – אינו דומה למי שמקיים אותה בחו"ל. אינה דומה תורה של ארץ ישראל הנלמדת מצד אחד של הגבול למי שלומד את אותה תורה מצדו האחר של הגבול. על דרך שאמרה המשנה (כלים א, ח): "לפנים מן החומה מקודש מהם", על כך אומר הבן איש חי כי זה מתייחס לגבולות הקדושה (עיין עוד יוסף חי הלכות, יתרו). לכן התורה מאריכה בפסוקים רבים להסביר לנו מהם הגבולות במדויק. "לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב. לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות" (רש"י שם).

תכונת האחדות של ארץ ישראל
ניסיון של אלפיים שנות גלות מלמד שלארץ הזאת יש עוד הרבה תכונות מיוחדות אחרות נסתרות. תכונות מיוחדות שמתאימות במיוחד לעם ישראל. עליה נאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד – בארץ". ואומר הזוהר כי רק כאן אנו "גוי אחד". קרוב מאוד למדרגה שהיינו בה במעמד הר סיני "כאיש אחד בלב אחד".
ואם ישאל אדם: איך הגבול החומרי משפיע על התורה והמצוות הרוחניות? איך הוא משפיע על אחדות האומה? נענה לו, שהקדוש-ברוך-הוא ברא את הארץ הזאת במיוחד בעבור קיום המצוות התלויות בה. ברא אותה במיוחד בעבור עם ישראל. במיוחד בעבור הקדושה והנבואה. החומר שלה בנוי במיוחד לשאת על גביו קדושה עליונה. האדמה הזאת מסוגלת יותר מכל מקום אחר להביא את האדם לנבואה ולקדושה ולרוחניות גדולה!
מכאן נוכל אף להבין למה רבי אבא היה מנשק "כיפי דעכו" – שהוא גבולה הצפוני של ארץ ישראל. הוא לא היה יכול להיפרד מהקדושה של האדמה הזאת. "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחנֵֹנוּ". ויהי רצון שיקוים בנו מה שנאמר שם "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד".

אתערותא דלתתא
במדרש שיר השירים על הפסוק "נגילה ונשמחה בך" יש מעשה נפלא באישה אחת ובעלה, שבאו לפני הרשב"י להתגרש, אמר להם: כלום לא התחתנתם בסעודה ומשקה? לכו אכלו ושתו ולאחר תבואו להתגרש. עשו סעודה, ובטוב לב הבעל אמר לאישה: "בִתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך". השקתה אותו יין, וכאשר נרדם ביקשה שהעבדים יטלוהו לבית אביה. כשהתעורר ראה שהוא אינו בביתו. שאל מדוע, אמרה לו האישה: וכי לא אמרת לי ליטול חפץ טוב? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמדו והתפלל עליהם ונפקדו. ללמדך, מה הקב"ה פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.
מקשה גאון עוזנו ותפארתנו הבן איש חי ע"ה, מדוע רשב"י לא התפלל עליהם בתחילה? למה רק אחרי הסעודה שהאישה לקחה את בעלה לבית הוריה התפלל עליהם רשב"י ונפקדו?
ענה רבי יוסף חיים זיע"א כי כדי שהתפילה של רשב"י תתקבל הם צריכים לעבור שינוי. כשהם ביקשו להתגרש – אי-אפשר להביא להם ישועה. אבל כשהתגלה שהם באהבה זה עם זה – יכול רשב"י להתפלל עליהם ולהביא להם ישועה.
זה כוחה של "אתערותא דלתתא", מגלים את הרצון הפנימי והוא מעורר התעוררות למעלה והברכה והתפילה תעזור להם.
המדרש מוסיף, לא רק אותה עקרה נפקדה בזכות הרשב"י, אלא הגאולה עצמה בזכות הרשב"י. וכך אמר המדרש: "והלא דברים קל וחומר, ומה בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו 'אין לו חפץ בעצם טוב ממך' – נפקדו. ישראל המחכים לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים 'אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה' – אף אחת כמה וכמה, הוי נגילה ונשמחה בך" (שיהש"ר א').

חפץ במשיח
מסופר על מרן החפץ חיים זיע"א, שהיה לו תיק עם בגדים מיוחדים שהכין אותם ללובשם מיד עם בואו של המשיח מבלי להתעכב. פעם אחת נסע ברכבת, ובתאו היה גוי, וראה אותו גוי שהרב אוחז בידיו את אותו התיק, ושומר עליו מכל משמר בחיבה מיוחדת. היה בטוח אותו הגוי שיש באותו התיק אוצרות יקרים, וכי מה מבין גוי כשרואה שמרעיפים חיבה יתירה על תיק.
חיכה אותו גוי להזדמנות שבה יוכל לגנוב מהרב את תיקו ולהתעשר על חשבונו. בעודו מתכנן את צעדיו, והנה הרב נאלץ לצאת לנוחיות, והשאיר את התיק במקומו, שכן לא יעלה על הדעת שייקח את הבגדים שהכין לכבודו של המשיח עמו לנוחיות!
לגוי הייתה זה מציאה שאין להפסידה. הוא לקח את התיק בשמחה ובששון, והלך לקרון אחר במקום שבו יוכל לפתוח את התיק בלי הפרעה. כשפתח אותו נדהם לראות שיש שם רק בגדים נקיים וחדשים אבל פשוטים. בינתיים יצא החפץ חיים מהנוחיות וגילה שנעלמה ממנו מזוודתו הכול כך יקרה לו. הצטער צער רב, והתחיל לפרסם שכל מי שימצא לו את האבדה ויחזירנה לו, ישלם לו בעין יפה.
אותו גוי כששמע כך, עשה חשבון שממילא לא יצא לו שום רווח מבגדים אלה, ניגש ליהודי אחד שישב ברכבת, ואמר לו ששמע שאבדה מזוודה קטנה ליהודי זקן והוא ממורמר על כך, והנה הוא מצא אותה, רק שיתחלק עמו ב"פרס". כשראה החפץ חיים את המזוודה אמר לו שהוא צריך לברך "הטוב והמיטיב", כי זה טוב לו שקיבל את בגדיו בחזרה, ומיטיב למחזיר שהוא מקבל פרס על כך.
כך היה מצפה החפץ חייים לגאולה. וכשמצפים לגאולה זוכים לבניינה. כמו שכתוב (תהילים פרק קב יד) "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד".

מראש חודש אב – ספר הלכות חגים (הרב זצוקל היה נוהג לומר – הלכה ובעזרת ה לא למעשה)
כה. "בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לשתמיט מיניה באב דריע מזליה" \תענית כט ב\. וישתמט ממנו מראש חודש עד י' באב, ויש אומרים עד ט"ו באב \עיין בא"ח דברים א\.
כו. בנין - משנכנס אב, ממעטין בשמחה. אין בונין בנייה של שמחה או לצורך מותרות. אומנם משפחה שגרה בצפיפות מותר להם לבנות על מנת להרחיב את ביתם. \שו"ע תקנא סע' ב. כה"ח שם ס"ק כד. עיין בא"ח דברים ג\.
כז. בכל מקרה אם התחיל בבניה קודם ר"ח - אין צריך להפסיק.
כח. אין לסייד או לצבוע את הבית החל מראש חודש אב. אך אם יש הכרח בדבר, כגון שצריך להכנס לדירה מיד אחרי תשעה באב - יכול לסייד גם אחרי ראש חודש. \מ"ב שם ס"ק יב\.
כט. מי שחתם הסכם עם קבלן גוי לבנות לסייד ולצבוע את ביתו, וזו מהמלאכות האסורות אחרי ראש חודש אב כמפורט לעיל. יבקש מהגוי לדחות את העבודה עד אחר ט' באב. אם יכול לפצותו בדבר מועט כדי שימתין עד אחר תשעה באב - נכון הדבר. ואם לאו - מותר. \עיין מ"ב
ל. קבלנים הבונים לציבור מותרים לבנות, שיש בזה משום מצות ישוב א"י וכן הפסד פרנסת עובדים רבים, והוא הדין לדבר האבד.
לב. קנייה ומכירה - משנכנס אב, ממעטין במשא ומתן, יש מחמירין בכל משא ומתן ויש שאוסרים לקנות רק בגדים של שמחה. כגון לצורך חתן וכלה וכד' - וכן נוהגים.
לג. סתם משא ומתן שאינו מוכרח - ראוי שלא יעשנו. וכשיש חשש להפסד כספי אם ידחו את הקנייה עד אחרי תשעה באב - מותר לקנות גם לצורך חתן וכלה בימים אלו. \עיין שו"ע שם סע' ב, ז. תקנד סע' כב. כה"ח תקנא ס"ק כא. בא"ח דברים ב\.
לד. כל בגד שיש לברך עליו "שהחיינו" אסור לקנותו מר"ח גם אם מתכוין ללובשו לאחר תשעה באב, אומנם גופיה גרבים וכדו' שאין מברכים עליהם "שהחיינו" טוב לקנותם לפני ר"ח. ואם מוכרח - יכול מן הדין לקנותם גם אחר ר"ח ולא יחדשם.
לה. נעליים של תשעה באב מותר ללובשן לראשונה בתשעה באב. אמנם טוב ללובשן בתחילה ביום הכיפורים. \שו"ע תקנא סע' ז. כה"ח
לו. בשר ויין - מנהג בכל ישראל לא לאכול בשר ולא לשתות יין בתשעת הימים שמראש חודש עד אחרי תשעה באב. אמנם בר"ח עצמו מותרים בבשר ויין, וממוצאי ראש חודש - אסור. \עיין כה"ח שם ס"ק קכה, קכו\. ואשכנזים נוהגים איסור גם בראש חודש. \מ"ב שם ס"ק נח\ ואסורים עד י' באב. ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן. ואפילו בשר עוף אסור.
לז. אבקת מרק בשר פרווה - מותרת אף בתשעת הימים, כי אינה בשר ממש והוא הדין למאכלים צמחוניים דמויי בשר, במקום שמפורסם שישנם מאכלים כאלו, שאינם בשר באמת. \אחרונים\.
לח. חולה, יולדת או מי שצריך לאכול בשר לצורך רפואה - יאכלו בשר עוף. וישתדלו להפסיק בכך מז' אב כי אותו היום חמור שבו ביום נכנסו הגויים להיכל. ומי שצריך לכך - מותר גם בו ביום. \עיין כה"ח שם ס"ק קמו, קמז, קמח\.
לט. בסעודת מצווה - מותר לכל הקרובים לשמחה לאכול בשר ויין. והקרובים הם אבותיו ואחיו ובניו ועוד עשרה חברים שרגילים לבוא לשמחותיו. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב קודם חצות היום. אבל לא אחר כך. \עיין כה"ח שם ס"ק קסג, קסד ומשנ"ב עה עו\.
מ. מהי סעודת מצווה? מילה ופדיון הבן אפילו שלא בזמנם, וכן בסעודת בר מצווה שהנער דורש בדברי תורה וזהו זמנה. וסיום מסכת. ויש נוהגים לא לאכול בשר גם באירועים אלו. \עיין בא"ח דברים טו\. והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה, אינה נקראת סעודת מצווה לענין זה.
מא. לדעת הרמ"א מותר לאכול בשר בסיום מסכת ואפילו אם אין דרכו בכך, ובלבד שיזמין עשרה אנשים בלבד. ולדעת היעב"ץ יכול להזמין יותר ובלבד שקשורים ללימוד בדרך זו או אחרת.
מב. לא טוב לשהות סיום מסכת לעשותו באב. אך מהדין מותר לכוין שיסיים המסכת בימים אלו. \ועיין משנ"ב לעיל\.
מג. הנוהגים לטעום מהתבשילים בערב שבת משום "טועמיה חיים זכו" מותרים גם בערב שבת שקודם תשעה באב.
מד. הבן איש חי \דברים טו\ מביא מנהג לא לאכול בשר אפילו בסעודת ברית מילה וכד' כיון שקשה לצמצם במוזמנים, ואפשר בדגים וכד'.
מה. בשר הנשאר משבת או ר"ח מותר לאוכלו רק בסעודה רביעית. \עיין שו"ע תקנא סע' י. שדי חמד ו, מערכת בין המצרים אות ג\. ואשכנזים נוהגים בזה איסור. \מ"ב שם ס"ק נח\.
מו. יין של הבדלה - ספרדים נוהגים שישתה המבדיל בעצמו. ואשכנזים נוהגים ליתן לקטן לשתות, ואם אין קטן - ישתה המבדיל בעצמו. \רמ"א תקנא סע' י\. ואין לברך על כוס יין בברכת המזון אלא אם כן בסעודת מצווה. \עיין כה"ח שם ס"ק קנב. מ"ב שם ס"ק עב\.
מז. אין תופרים - בתשעה הימים בגדים חדשים או מנעלים חדשים וכן אין סורגים או אורגים בגדים חדשים אפילו על ידי אומן גוי.
מח. מותר לתפור על ידי גוי לצורך גדול, כגון לנישואין שעתידים להיות מיד אחר תשעה באב. \כה"ח שם ס"ק קא\.
מט. בית חרושת או פועל שקיבל בגד לתפירה קודם ראש חודש - מותר לתופרו עד שבוע שחל בו תשעה באב.
נ. פועל שאין לו מה לאכול וקיבל את העבודה לפני כן - מותר גם בשבוע שחל בו . \עיין בא"ח דברים ט\.
נא. מותר לתקן בגד משומש אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. \עיין כה"ח תקנא ס"ק צט שיש אוסרים\. ותיקון אומנות אסור. אולם לתפור כפתור - מותר בתשעת הימים.
נב. נשים צריכות להכין כמה זוגות גרביים, שאם יקרעו לא תצטרכנה ללבוש גרבים חדשות אך אם נקרעו - מותרות ללבוש חדשות ואפילו בתשעה באב עצמו, משום צניעות.
נג. יש נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה משום דזה נקרא "שתי", וכיוון שבטלה "אבן השתיה" שבביהמ"ק החמירו עליהן בזה אפילו מר"ח.
נז. אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, או שחל ביום ראשון, מעיקר הדין לפוסקים כב"י מותר להסתפר בשבוע קודם תשעה באב, אך ראוי להחמיר גם בשבוע שקודם לו ולא להסתפר ולהתגלח כדי להכנס לתשעה באב כשהוא לא מסופר. \שו"ע שם סע' ד. עיין בא"ח דברים יב\.
נח. שער הזקן המעכב את האכילה, מותר לגוזרו אפילו בשבוע של תשעה באב. \שו"ע שם סע' יג כה"ח שם ס"ק קע\.

את עמו ישראל באהבה
בערוב ימיו של הרב צבי יהודה זצל, חלה ברגליו והפסיק לשאת את כפיו. הרב בא אליו עם ספר הלכה, הראה והסביר לו איך יכול הוא להתעטף בטליתו ולכסות עד לארץ וכך לברך ברכת כהנים. אמר הרב צבי יהודה ע"ה לרב: אני מסכים אתך להלכה, אך צריך לברך את עמו ישראל באהבה, ואיך במצב כזה אוכל לברך באהבה?

כהן הדיוט
סיפר הרב על קהילה אחת שבה גזרו צום ותענית מחמת גזירות המושל הגוי על היהודים. הגיע כהן אחד לבית הכנסת ואמר להם: מה אתם צמים? המושל ימות עוד היום! כמובן פקפקו בדבריו, אך להפתעתם לאחר התפילה יצא קול שאכן המושל נחנק ומת בשעה שסעד את לבו. שאלו לאותו כהן מאין ידע שכך יהיה, ואמר להם: כשאני מברך ברכת כהנים ואומר "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הכוונה ויחנוק וימית אותו, אז היום נתכוונתי בזה על המושל ועלה לרצון. וסיפר הרב מעשייה זאת לרב צבי יהודה הכהן קוק ע"ה, והוא אמר לרב שאסור לספר סיפור זה, כי לא יכול להיות, ואין כהן שאינו יודע מה פירוש הברכה "ויחונך".