בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

נס במקום לינץ'

משה היה נטוע במקומו, מקווה שהסיוט הזה יחלוף. לפתע הבחין בצעיר שבוחן אותו היטב, ואחר כך צועק בערבית כמוצא שלל רב: "היי, יהודי ברכב! יהודי ברכב!". לשמע דבריו עטו לעבר משה עשרות צעירים משולהבים.

undefined

עודד מזרחי

אב תשע"ח
3 דק' קריאה
כל מי שהתגורר בגוש קטיף חווה בשנים שבהן היה טרור פלשתיני, במיוחד לאחר הסכמי אוסלו, מציאות מיוחדת במינה.

מצד אחד היו ניסיונות רבים מספור לפגוע ביהודים, ומאידך השגחה אלוקית בלתי פוסקת שסיכלה את מזימות הטרור, ממש שגרה של ניסים. אפילו הערבים חשו בכך, ולא פעם העידו כי היהודים שחיים בחבל עזה זוכים להשגחה אלוקית ברורה.
משה מנשרי מנווה דקלים, היישוב הגדול ביותר בגוש קטיף, שימש כמשגיח כשרות מטעם הבד"ץ בשנת השמיטה. הוא נהג להסתובב ברכבו ברחבי רצועת עזה עם סוחרים יהודים שקנו ירקות ופירות. תפקידו היה להשגיח שהסחורה נקטפה מהשדות המתאימים לשנת השמיטה.
באחת הפעמים משה נסע לבדו עם שני פלשתינים שעבדו איתו ברכבם, רכב מסחרי מסוג פיג'ו. הוא איתר שדות מתאימים, ויחד עם הפלשתינים העביר את הסחורה לשוק מחנה יהודה בירושלים.
באותה תקופה לא היו כמעט פיגועי ירי, אבל היו תקיפות סכינים לרוב, יידויי אבנים והשלכות בקבוקי תבערה. לא אחת מצא את עצמו ברכב בלב יישוב ערבי בודד, מוקף בפלשתינים ועקף צמיגים בוערים, עדות חיה להפגנה שאירעה במקום כמה שעות קודם לכן.
באותו בוקר משה לא לקח עמו את תיקו, שבו נהג להניח רובה עוזי. הם נסעו בכביש עוקף עזה ובצומת בית חנון נתקלו במחסום. קומנדקר צבאי חסם את הדרך וחייל הורה להם לעצור.
"הדרך חסומה לכלי רכב פלשתיניים", אמר החייל שמתח ניכר על פניו, "המעבר דרך בית חנון בלבד".
משה ירד מרכב, הזדהה כיהודי ושאל אם יש איזו בעיה.
החייל לא ידע לענות תשובה מדויקת, ומשה שיער שאם הוא מכוון אותם לבית חנון, אזי הדרך בטוחה גם לגביו כיהודי. הוא לא הבין שהחייל התייחס לרכבם כאל רכב פלשתיני.
הם המשיכו בנסיעה, הגיעו לבית חנון ועברו בין כמה סמטאות.
לפתע מצא עצמו משה בתוך המון ערבי מוסת, שכלל מאות צעירים משולהבים. צמיגים בערו וקולות נאצה נשמעו מכל עבר.
"לאן נקלעתי, ריבונו של עולם?...", מלמל.
לא היה לו זמן לחשוב.
"עצור מיד וחזור על עקבותיך!", הורה לנהג הפלשתיני.
הנהג התעלם מדבריו והמשיך לנסוע בלב ההמון הערבי המוסת.
המתפרעים לא הבחינו בכך שהוא יהודי. במקום להסיר את כיפתו, משה ישב זקוף במכונית, כשהוא מנסה להצמיד את כיפתו לגג הרכב.
עשרות צעירים התנפלו על כל דבר שזז ואיימו להפוך את הרכב על פניו. מכוניתם היטלטלה אנה ואנה כמו סירה קלה בלב ים סוער. צמרמורת עברה בגופו של משה. ידיו ורגליו נעשו קרות.
הנהג שברכב זעק לעבר ההמון "אנחנו פלשתינים! תעזבו אותנו!", אך הפורעים צעקו שישובו על עקבותיהם, ואם לא - יפגעו בהם.
משה היה נטוע במקומו, מקווה שהסיוט הזה יחלוף. לפתע הבחין בצעיר שבוחן אותו היטב, ואחר כך צועק בערבית כמוצא שלל רב: "היי, יהודי ברכב! יהודי ברכב!".
לשמע דבריו עטו לעבר משה עשרות צעירים משולהבים...
צעיר פלשתיני עט לעבר דלת המכונית. משה הבין שבעוד כמה שניות הוא ייגרר החוצה על ידי ההמון המטורף הזה שיעשה בו לינץ'. מי יכול לעצור אותם כעת?!
"בורא העולם", פנה בתחינה לכתובת האחרונה שנותרה לו, "האם זה סוף חיי? תרחם על נשמתי... תעשה לי נס! תציל אותי...".
הצעיר ניסה לפתוח את הדלת בכל כוחו, אבל משום מה היא לא נפתחה.
משה הרגיש שהוא נמצא בתוך נס, שמשהו עליון קורה לו באותו רגע. הוא צעק לעבר הנהג הפלשתיני: "סע מהר!".
הנהג הבין שגם חייו נתונים בסכנה, לחץ על דוושת הגז ופילס לו שביל בין ההמון שזז לצידי הדרך. מטח של אבנים נזרק לעברם, זכוכיות הרכב התנפצו אבל הם הצליחו לחמוק מעין הסערה.
משה הרגיש שאין שום הסבר למה שקרה כעת, פרט לעובדה שכך החליט ריבונו של עולם. לאחר מכן הם המשיכו לנסוע באין מפריע עד לירושלים, עיר הקודש.

על פי הספר 'חיים מעל לטבע'
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם : orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il