אחרי שהוכחנו כי לשון סמיכת חכמים היא בעצם מינוי ומסירת סמכות ננסה להסביר מדוע סומכים רק בארץ ישראל. אם הסמיכה הייתה רק אישור לגדלות בתורה, לא היה ברור מדוע אי אפשר לסמוך בחו"ל. וכן מקשה מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל:

לכן מתרץ מו"ר:

ומוסיף מו"ר במאמר מוסגר שתי הערות:

על פי זה ניתן להבין גם את דברי הרדב"ז בסוגיית חידוש הסמיכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין חכמי צפת וחכמי ירושלים אם ניתן לחדש את הסמיכה ולסמוך את רבי יוסף קארו אם לאו, פנו אל הרדב"ז שהיה נחשב כבר באותו הדור לאחד מגדולי הפוסקים וישב במצרים כדי לקבל את חוות דעתו. הרדב"ז נטה שלא לחדש את הסמיכה בהסתמך על דברי הרמב"ם, ודחה את הצעת חכמי צפת מכמה טעמים. כנגד הטענה כי חייבים להשתמש ב"פטנט" של הרמב"ם כי אחרת לעולם לא נוכל לחדש הסנהדרין גם בימות המשיח טען הרדב"ז

דבריו של הרדב"ז לכאורה תמוהים גם אם ימצאו בני שבט ראובן הרי ברור שהם לא חיו בארץ ישראל וכיצד הם סמכו בחו"ל? ומתרץ מו"ר: