תודעת המקדש צריכה להתחיל כמובן מהגיל הצעיר ביותר, כמסורת ישראל שתינוקות של בית רבן מתחילים את לימודם בפסוקי הקרבנות.וכבר דובר לעיל (בפרק"החינוך"),על הצורך בהטמעת נושא המקדש במסגרת מערכת החינוך. בהקשר זה,יוזכר לטובה מכון המקדש הותיק והמוכר,אליו מצטרפים כיום גופים נוספים העוסקים בתחום.

אכן,אם רוצים שהענין במקדש יתרחב גם מעבר לגיל התלמידים, וגם יהפך לאמירה ציבורית ולמוקד של זהות,יש להעצים מאוד את סיבוב השערים. פגישה חודשית של המונים המייחלים "יחול אקטיבי" למקדש, עוזרת להם לזהות עצמם כציבור שהמוקד שלו לא בכנסת ולא בבית-המשפח כי אם בבית ה', ואשר רואה את עצמו ככזה שמחוייב "לפעול עם א-ל" למען הגשמת תפילותיו.

ככל שסיבוב השערים יתחזק, כך תוכלנה להתווסף פעולות נוספות שתתקיימנה לפניו בסמוך, כגון ימי עיון והיכרות עם דמויות חדשות שהמערכת הנוכחית עמלה להצניע ולבטל, או שאינן "עוברות מסך" מפני ששפתן יהודית מדי (ויש רבים כאלה). הגוף שעומד מאחורי סיבוב השערים הוא אגודת " אל הר המור ", שנזקקת כיום לעזרה רבה , כיון שמקורותיה הכספיים התדלדלו לרגל המלחמה בגירוש.