הבייביביסיטר שנרדם
השעה שעת לילה מאוחרת. דוד ושני לוי יצאו מאירוע שמחת בית השואבה בלב שמח ובהתלהבות גדולה. שני הודתה לבעלה דוד על הרעיון הנפלא להביא את ברוך בן ה-12 להשגיח על ילדיהם הישנים ובכך לאפשר להם לצאת ולהינות בלי ילדיהם הקטנים.

בנסיעה חזרה לביתם, תוך כדי שיחזור האירוע המרגש, קטע צלצול הטלפון את דיבוריהם. על הקו היתה נעמי, שכנתם. "שני, הכל בסדר?" "כן, למה לא?" השיבה שני. "את בבית?" שאלה נעמי. "למען האמת, לא. מה קרה?" החזירה שני, מתחילה לדאוג. "תשמעי, אני כבר חצי שעה שומעת את הבכי של התינוקת שלכם והוא רק הולך וגובר, ו... לא נעים לומר, יש גם רעשים של כסא נגרר... מי בבית?" בשלב זה שני בקושי הצליחה לענות "לקחנו בייביסיטר. תודה שאת מעדכנת, אנחנו עוד חצי דקה בבית". שני סיימה את השיחה כשהלחץ בליבה גובר מרגע לרגע.

כבר מהחניה נשמעו הצרחות מביתם, ושני תמהה להיכן נעלם ברוך, מדוע אינו מטפל כראוי בילדים. השניים רצו וטיפסו את שתי הקומות לביתם במהירות גדולה, כאשר הבכי רק הולך וגובר מרגע לרגע. דוד סובב במהירות את המפתח לדירתם והמחזה שנגלה לעיניו היה משעשע ומכעיס כאחד.

תוך כדי ששני רצה להרים את יעל הקטנה, שנראתה אדומה ונפוחה מרוב בכי, הבחין דוד בבנו בן השלוש, רגליו ופניו מרוחות בשוקולד. על הרצפה היתה מונחת בונבוניירת השוקולד הגדולה אותה קיבלו מהוריו ערב החג, ונראה כי בנו המתוק הספיק לרוקן חלק ניכר מתוכנו...

והיכן היה ברוך? ברוך היה שרוע כל העת על הספה, ישן ונוחר בקולי קולות, כשהוא אינו מודע כלל למתרחש סביבו.

דוד ושני כעסו מאד ולאחר שהעירו את ברוך הבהירו לו כי אינם מוכנים לשלם לו כלל על העבודה המדהימה אותה עשה...

האם צודקים השניים? או שמא עליהם לשלם בכל זאת לברוך?



תשובה:

הגאון הרב יוסף צבי רימון:



הזוג צריכים לשלם לברוך הבייביסיטר.

העובדה שברוך נרדם לא נחשב כפשיעה ורשלנות, ומסתבר שמותר היה לו ללכת לישון כאשר הוא ראה שהכל תחת שליטה, והילדים ישנים.

הבעיה היתה שהוא ישן מאד עמוק ולא התעורר גם כאשר הוא היה צריך להתעורר. זהו סוג של אונס. הדבר אינו ממש אשמתו. כעין זה מבואר בדברי התוספות (בבא קמא דף ד., ד"ה כיון) בשם הירושלמי שכאשר אדם הלך לישון ולא היו לידו שום כלים, ורק לאחר שנרדם מישהו הביא לידו כלים והוא שבר אותם הוא פטור על הנזק, מכיון שאדם לא אשם במה שהוא עושה בצורה רגילה תוך כדי שינה.

לא מסתבר שהם יכולים לטעון שבגלל שישן עמוק הדבר נחשב מקח טעות, ולכן למעשה הם צריכים לשלם לו.

מכל מקום ייתכן שמן הראוי שברוך יחזיר מרצונו חלק מהתשלום מכיוון שבכל זאת העבודה שלו לא היתה מושלמת.

זאת תשובתו המלאה של הרב רימון ששלח לי. אני קיצרתי אותה על מנת להקל על הקריאה.

התשובה המליאה: המשנה במסכת מידות (א', ב) מספרת שהיו בודקים את השומרים בהר הבית, ואם מצאו שומר שנרדם היתה רשות לשרוף את כסותו! אמנם, בגמרא ביומא (כז:) נאמר על ידי רבי יוחנן "אשריהם לראשונים, שאפילו על אונס שינה עושין דין". כלומר, שהירדמות של שומר נחשבת כאונס. אמנם, לא כל המקרים דומים, וכמו כן נחלקו הפוסקים במקרה זה האם הבעלים צריך לשלם לשומר (עיין בדברי רע"א המובאת אמרי בינה, אבן העזר ס"ק טו; ש"ך חו"מ ש"ג, ס"ק ה; קצות רכ"ז, יא). אמנם, במקרה שלנו, מסתבר שהבייביסיטר צריך לקבל שכרו לכל הדעות, כיוון שהיה זה ליגיטימי שבייביסיטר יילך לישון כאשר הוא רואה שהכל תחת שליטה, והילדים הלכו לישון (עיין למשל בתוס' ב"ק ד. ד"ה כיון, שכאשר אדם הלך לישון ותוך כדי שינה שם מישהו חפץ לידו, הרי שאם הזיקו הישן, הישן פטור, וגם במקרה שלנו, מסתבר שמותר לו לישון).

הבעיה היתה שהוא ישן מאד עמוק ולא התעורר גם כאשר הוא היה צריך להתעורר. זה סוג של אונס. זה לא ממש אשמתו. לא מסתבר שזה מקח טעות, ולכן למעשה הם צריכים לשלם לו.

ומכל מקום יתכן שמן הראוי שברוך יחזיר מרצונו חלק מהתשלום מכיוון שבכל זאת העבודה שלו לא היתה מושלמת.