בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

יד מחבקת

אורן שמע נהמה איומה וראה לחרדתו דוב שחור משחר לטרף. הוא הסתובב באימה להבין לאן מועדות פניו של הדוב, ואז ראה אותו מסתכל בתוך עיניו, מהסס חצי שנייה ויורד למטה... הדופן שאורן התעקש להקימה מנעה מהדוב להבחין בו .

undefined

עודד מזרחי

תשרי תשע"ט
3 דק' קריאה
יומיים לאחר ראש השנה תשע"ו, יצאו אורן ועדי ושלושת ילדיהם לשליחות בהודו, לאייש בית יהודי מטעם ארגון 'לב יהודי'.
בגלל ששנת תשע"ה הייתה שנת שמיטה, הם יצאו לשוק ארבעת המינים רק לאחר ראש השנה.
במסירות נפש ובמאמצים עילאיים אורן השיג אתרוג, הדסים ולולבים מהודרים שעתיים בלבד לפני שהגיעו לשדה התעופה, כדי לזכות רבים מבני ישראל ששוהים בהודו במהלך חג הסוכות.
הם נחתו בדרמסלה לרגלי הרי ההימלאיה, ומיד התחילו לארח לארגן את חודש החגים העמוס, משבת לחג ומחג לשבת, כאשר בכל ארוחה מתארחים בין מאה למאתיים מטיילים יהודים.
כאשר התקרב חג הסוכות לא נותר להם זמן רב לבנות את הסוכה. אורן סיים להכינה בעזרת מתנדבים שירדו עמו לעמק וטיפסו על ארזים עם מצ'טות (סכינים גדולות עם ידית אחיזה קצרה), ממש כמו בימי קדם.
לאחר בדיקה של הפרגולה והכשרתה לסוכה, נוכח אורן לדעת שהוא צריך לסדר דופן נוספת, שתקשור בין שתי הדפנות זו מול זו, וכך ליצור את צורת הפתח.
לא היה לו מספיק זמן כדי לנסוע ולהביא עצים נוספים. איכשהו הצליח לאלתר מעין קישור בין הדפנות, אבל היה צורך לסגור את הקישור כדי שתהיה צורה של דופן. הוא לא הסתפק ב"לבוד", ועם כל הלחץ של ערב החג מסביב, התעקש על סגירה הרמטית מהודרת. באורח פלא מצא פלטת ברזל המחוברת למסגרת ברזל בגודל של מטר על מטר. זה הניח את דעתו והוא חיבר את הפלטה לבמבוק באופן יציב ככל האפשר, ומיד ניגש עם המתנדבים להניח את הסכך, שהיה כמובן בשפע.
ממש לפני החג התפנה אורן לטפל באגידת ארבעת המינים. אפילו הזדמן לו בחור חרדי לשעבר, שממש ידע כיצד לאגוד את ארבעת המינים בקוישיקלך, ובהתרגשות רבה נזכר כיצד היו עושים זאת בבית משפחתו, וכמה החג הזה צרוב בתודעתו.
חג סוכות עבר עליהם בהתרוממות רוח עצומה, כשהסוכה הקטנה יחסית אכלסה כמאה ועשרים אנשים בבחינת "לא אמר אדם צר לי המקום", ו"ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". אורן חש בדברי חכמינו שהסוכה היא כמו יד מחבקת, יד של אהבה ושל השגחה פרטית.
במוצאי שמחת תורה בסביבות השעה עשר וחצי בלילה, כשכבר היו מותשים מכל הפעילות בחגים, חיכה אורן עד שייצא החג בישראל כדי ליצור קשר עם הוריהם. הוא התיישב במרפסת הסוכה והפעיל את הטלפון כדי להתקשר ארצה.
לפתע שמע מצד הדופן הקרובה לו איזו תנועה ודחיפה של הדופן שהתנועעה מעט. במרחק שלושה מטרים ממנו הבחין בתוך החושך באחוריה של חיה לא מזוהה. תחילה חשב שמדובר בחזיר בר. הוא התרומם מעט מתוך הנחה שלא יכול להיות חזיר בר יותר גבוה מהדופן שלו. אבל חושיו התריעו: סכנה! הוא נעמד בשקט לבדוק היכן כל בני משפחתו, ומתוך כך שמע נהמה איומה וראה לחרדתו דוב שחור משחר לטרף...
אורן הסתובב באימה להבין לאן מועדות פניו של הדוב, ואז ראה אותו מסתכל בתוך עיניו, מהסס חצי שנייה ויורד למטה...
היה זה דוב שבדרכו למטה מהרי ההימלאיה לאחר שנת החורף שלו, עבר דרך הכפר בגסו שבו היה ביתם, הגיע למרחק שלושה מטרים ממנו, והדופן שאורן התעקש להקימה מנעה מהדוב להבחין בו לפני שהמשיך למטה במורד ההר.
מיד רץ אורן לבית ושאל את אשתו אם כל הילדים נמצאים בתוכו. אשתו לא הבינה מה אירע ומיד ענתה "כן, כולם במיטות". אורן נעל את הדלת והרגיש שהוא עומד להתעלף מפחד. הוא היה חיוור לגמרי, ובמשך דקות ארוכות לא הצליח להוציא הגה מפיו. לאחר מכן סיפר לאשתו שראה דוב שעבר ממש צמוד לדופן הסוכה. כאשר שחזר את כל המהלך באוזניה, החל לקלוט שהדופן החזקה הזאת ממש הצילה את חייו.
בכל אותה תקופה מדי ערב אירחו אורן ועדי מטיילים לסעודת מצווה עם שיעור תורה. גם למחרת הכינו סעודת מצווה, אבל זו הייתה סעודה מיוחדת במינה, כאשר בהתרגשות עילאית בירך אורן "הגומל" והודה בדמעות לקדוש ברוך הוא על כך שהיד המחבקת של הסוכה הצילה אותו מחיבוק הדוב...

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il