תקציר המקרה:התובעים והנתבע הם בעלי דירות שכנות בבניין. התובעים תבעו על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מבניית הנתבע. הנתבע תבע בתביעה נגדית את הנזקים שנגרמו לו בגלל תלונת התובעים לעירייה. כתוצאה מהתביעה העירייה רוצה להרוס את ההרחבה של הנתבע וזו תביעתו.

פסק הדין:התביעה הנגדית נדחית על הסף משום שמותר על פי ההלכה לאדם להגיש תביעה כנגד שכן הבונה בנייה שלא כדין.

נימוקים:
א. סמכות בנוגע לתביעה נגדית שמוגשת

הלכה פסוקה (259)

רבנים שונים

add_alert

179 - חוב שתפח בהוצאה לפועל

180 - תלונה לעירייה על חריגת בנייה של שכן

181 - האם יש חיוב להשיב דמי רצינות

טען עוד

בית הדין סבור שהתביעה הנגדית היא בסמכות בית הדין, משום שמדובר על רצף אירועים שהתרחשו באותה מסכת אירועים הקשורים אחד לשני, ובשטר הבוררות מצוין שכל נושא הקשור לנושא הבוררות הוא בסמכות בית הדין, אם יבוצע הכלל שהולכים אחרי הנתבע, הרי שהדבר יגרום להוצאות מיותרות לצדדים. בכל מקרה מדובר בתביעת נזיקין ועל הנתבע להגיע למקום שבו בוצע הנזק (שו"ת מגדל השן סי' מט, שו"ת נצח ישראל סי' מה).

ב. נזקים שנגרמו כתוצאה מתלונה על בנייה לא חוקית של שכן
המהרי"ק (קצא) כתב שבני העיר יכולים לבקש מהשר שימנע מבני עיר אחרת להתיישב בעיר וכתב ש"לא יחלוק על זה כי אם העקש והפתלתל אשר לא ידע ולא יבין ולא הגיע להוראה". הבית יוסף (קנו) חלק על דבריו, וכתב שדבריו תמוהים, משום שיש לפנות לבית הדין ולא לשר, אמנם, הרמ"א (קנו, ז) פסק כדברי המהרי"ק. החזון איש (ב"ק כג, לז) הסביר שהמהרי"ק עסק במקרה של שר שמתנהג בצורה תקינה, ואילו הבית יוסף עסק בשר שעובד בצורה שאינה תקינה. לכן כיוון שעירייה פועלת לפי כללי מינהל תקינים מותר לפנות אליה ולהגיש תלונה על בנייה שאינה כחוק.

ג. אין דין מוסר בפנייה לרשויות חוק המתנהלים בצורה תקינה
לגבי דיני מוסר, פסק הבית יוסף (שפח, ה) שאדם שמשתמש בגויים על מנת לקחת דבר לעצמו, ע"פ דין אינו נחשב למוסר וכן פסק הרמ"א. האבני נזר (או"ח לו) פסק שאין איסור לפנות לעירייה, גם של נכרים, משום שבסמכותה להחליט אם לתת אישורי בנייה. כך פסק גם ערוך השולחן (שפח, ז) שלא שייך דין מוסר במדינה שמתנהלת בצורה תקינה, ק"ו כשמדובר בשלטון במדינת ישראל.