בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חיי שרה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

האמונה בזוגיות

קרב רוחני אדיר מתנהל בין אברהם לעפרון בפתח גן עדן ונצחונו של אברהם הוא נצחון הזוגיות שסודה כסוד המכפלה.

undefined

הרב יצחק חי זאגא

חשוון תשע"ט
4 דק' קריאה 51 דק' צפיה
א. בראשית כג' – ויהיו חיי שרה.. וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף.. ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה.. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען. רש"י – המכפלה. בית ועליה על גביו. ד"א שכפולה בזוגות. וישקל אברהם לעפרן - חסר וי"ו, לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה.. רמב"ן - ונכתבה זאת הפרשה.. להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים.

ב. בראשית רבה נח' ז' - ר' יודן אמר.. הה"ד (משלי כח) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו.. זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק.. שחסרתו התורה וא"ו הדא הוא דכתיב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן, עפרן כתיב חסר וא"ו. בעל הטורים - עפרן. חסר כתיב, בגימטריא רע עין ועולה ת' כנגד ת' שקלים שלקח במערה.

ג. מלבי"ם - שדה עפרון אשר במכפלה, שהשדה נעשית טפלה אל המכפלה, ותחלה היה שמה קרית ארבע.. ואברהם שנה שמה לקראה בשם חברון על ששם יתחברו הזוגות הנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. קידושין ב. - האשה נקנית.. וכסף מנ"ל? גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: כי יקח איש אשה, וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני. וקיחה איקרי קנין, דכתיב: השדה אשר קנה אברהם. שם משמואל מועדים שמיני עצרת תרעח' - קידושי אשה בכסף.. אינו קונה כלום, ואינו זוכה בכל הדברים אלא מן הנשואין.. ואינו אלא חיבור בעלמא, וע"כ הוצרך לימוד מיוחד.. וקאמר.. דיליף קיחה קיחה משדה עפרון.. דהנה יש לדקדק.. שתחילה אמר עפרון שיתנה לו במתנה, והרי עפרון רע עין.. ונראה דכוונת עפרון בתחילה היתה.. כדי שיהיה לו חיבור לאברהם כחיבור הנותן למקבל.. ואם היה נתרצה לעזוב דרכו הרע, שהיה משוקע בגשמיות כשמו עפרון מלשון עפר.. אך לא רצה לסור מרעתו מאומה אלא עם כל רוע מדותיו ומהותו וגשמיותו יהי' מחובר באברהם למען יהיו לו תוספת ואומץ ברשעתו, ויקח את ברכת אברהם וקדושתו לחיצוניות. ואברהם הרגיש בכוונתו ולא רצה לקבל ממנו במתנה.. ומעתה יובן.. שכמו ששם הי' חיבור אברהם לעפרון ע"י הכסף ושע"י כך משך ממנו את קדושת אות וא"ו, ומ"מ נקרא קנין.. באשר.. נמשכה הקדושה שהיתה בו מאז ונדבקה באברהם והוא נשאר ריק, אבל בקדושי אשה שהיא נתרצית להיות נאסרת אכ"ע, נשאר אצלה החיבור.. למקדש. מלאכי ב' יד' - והיא חברתך ואשת בריתך.

ד. בראשית כד' - ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל. ויאמר אברהם אל עבדו.. ד' אלוקי השמים אשר לקחני מבית אבי.. ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם.
רמב"ן – שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל.. והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל.. שהיא כנוסת הכל. והמדה הזאת היתה לאברהם כבת.. ישראל ותחיתו כו' – האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קוית מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה..

ה. בראשית כד' - ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו. רש"י - ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו. אלשיך - שלשה דברים שקלקלה חוה שעל כן נצטוו הנשים בנדה וחלה והדלקת הנר, נתקן על ידי שרה.

ו. רמב"ן - כענין שאמרו במדרש.. שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, אמר לו היאך, אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי.. תיקוני זוהר חדש קכ: - ומסטרא דעלת כל עלאין אתקריאת שכינתא אמונה דישראל.. פרדס רימונים כג' – אמונה.. כנוי הזה הוא בשני מקומות.. האחד הוא בבינה.. ויש אמונה במלכות.. נדה מה: - ויבן.. שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש. פרדס רימונים כג' – גן. בינה ומלכות כל אחת מהן נקראת גן עדן. בראשית ג' יד' - ..ועפר תאכל כל ימי חייך.

ז. ישראל ותחיתו ה' - אין מוחם ולבם, אין נפשם ורוחם של כל עם ולשון יכולים עדיין להסתגל לקדושת עולמים, לחדות גאות ד', שליטת היצירה מעומק ראשיתה עד עומק סופה, החבוקה כולה באחדות האלוקית בעמק טובה.. בטול המצות המעשיות אשר יצא מהמינות וצדדי אליליותה, יחד עם התגברותה לקלוט לה מדתנו ערכי אמונה ומוסר בפום ממלל רברבן, לאמר הרבה ושלא לעשות גם מעט - מקושרים הם המאפלים הללו עם אותה ההתטמטמות הגויית, שלא תוכל להכיל בלב הערל את השקפת העולם האלוקית העליונה בכל זהרה, שהיא קושרת שמים וארץ, גוף ונשמה, אמונה ומעשה, ציור ומפעלים, אישיות וחברה, עולם הזה ועולם הבא, הוית העולמים בראשיתם וגורלם באחריתם, רוממות עולמי עד, שמחת שמים וארץ וכל צבאם, במחיית שם ושאר וכל צל אלילי, בהטהר גם שפל דרגת העולמים מזוהמותיו, בהתישר גם העקמומיות היותר מעוותה ומלפפת יחד עם כל סילוף גם היותר קטן וקל, ואור יזרח לישרים. והעולם הגויי ככה הוא, מורכב, מחולק, אין אחדות לגוף עם הנשמה, אין חבור והתמזגות פנימית לרוחניות העולם וגשמותו, אין קשר פנימי בין המעשים ורחשי הנפש. השתוף הוא להם לעת עתה תכלית העליה, לפני זריחת אורן של ישראל. אבל כמה אומלל הוא העולם, שהרשעה והחשכה הזאת מרימה בה ראש והיא מתאמרת למבחר מאוייו. כמה אוצרות רשע כלולים תחת שקר נורא ואיום זה, שיש לו טלפי חזיר המתפשטות לעין כל עובר לאמר: ראו שאני טהור. וכמה אומללים הם הרעיונות השוטפים מתוך העולם הטהור והאמתי אל שפך זוהמא עכורה זו. כמה אור צריכים להרבות לגאול את האורות נפילי המחשכים. והם יגאלו, גאולת עולמים, בגאולת גוי קדוש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il