בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישלח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

וישלח התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

כסלו תשע"ט
9 דק' קריאה
וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וַישלח מלאכים לפניו ארצה שעיר שדה אדוֹם" . בדרך כלל, כל מקום שכתוב בתורה "מלאכים" הכוונה לשליחים, אבל כאן כותב רש"י: "וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש". ויש להבין מה ראה רש"י לשנות ולפרש "מלאכים ממש"? ונראה לבאר על פי מה שכתוב "וישלח יעקב מלאכים לפניו", רמזה התורה שהמלאכים המוזכרים כאן הם כמו המלאכים המוזכרים לעיל בסוף פרשת ויצא "ויעקב הלך ל דרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים" - כשהגיע יעקב לארץ ישראל באו מלאכי ארץ ישראל ללוותו בדרכו, ואת אותם המלאכים שלח לעשו אחיו, לכן אומר רש"י שהמלאכים האמורים כאן, בניגוד לכל מקום אחר בתורה - הם מלאכים ממש. ויש מסבירים שרצה יעקב אבינו לשלוח שליחים בני אדם, ונזדמנו לפניו מלאכים ועל כן שלח אותם.

עם לבן גרתי – ותרי"ג מצוות שמרתי
יעקב מצווה את שלוחיו לבוא אל עשו ולומר לו כדברים האלה: "כה א מר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. אומר רש"י: "גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני 'הוה גביר לאחיך', שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר, גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים". רֶ מֶ ז רָ מַ ז יעקב אבינו לעשיו – אם הקול קול יעקב, אין הידיים ידי עשיו, ואני תרי"ג מצוות שמרתי אע"פ שהייתי בבית לבן, ואין לך שום כוח לשלוט עלי. ויש לשאול, וכי עשיו פוחד מתרי"ג מצוות? אלא עשיו היה רשע מרושע ואעפ"כ הוא פחד מהתורה ומצוותיה. הנה, לאחר שיצחק בירך את יעקב, ועשו בא מן השדה וכו', כתוב "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" )בראשית כז, מא(. אמר עשו "יקרבו ימי אבל אבי" - ובימי האבלות יעקב אינו יכול ללמוד תורה, וכשאין הקול קול יעקב – אז הידיים ידי עשיו, ואני אהרוג אותו. אבל עשו שכח שבאבלות ניתן ללמוד דברים אחרים כגון הלכות אבלות וכדו

תרי"ג מצוות שמרתי – מלשון ציפיה והשתוקקות
וכיצד יעקב אבינו אומר ששמר תרי"ג מצוות, והרי אין אדם שיכול לקיים את כל המצוות, כי אם הוא כהן אין בנו חייב בפדיון, וכן יש מצוות המוטלות על הכהן ואין לישראל חלק בהם וכל כיוצא בזה? ונראה לבאר שיעקב אבינו אמר "שמרתי" מלשון ציפיתי, וכמו שכתוב בפרשת 'וישב' כששמע יעקב על החלום של יוסף, אמר לו "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"?! וכתוב "ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר", ובאר רש"י "שמר את הדבר - היה ממתין ומצפה מתי יבא". ולפי זה, גם כאן יעקב אבינו ציפה והשתוקק כל אותה תקופה מתי יוכל לקיים את כל תרי"ג המצוות ללא יוצא מן הכלל, וזהו שאמר בלשון "שמרתי". וכיון שמחשבתו היתה טהורה ורצויה, הקב"ה צירפה למעשה, ונחשב לו כאילו קיים את כל תרי"ג המצוות

ישוב ארץ ישראל
(שודר בערוץ 7 בערב שבת קודש פרשת וישלח
בדרך כלל יש לנו הלכה שאין אדם מתחייב על אדם שלא בא לעולם. אם אדם אומר לחברו הפירות שעתידים לצאת מהעץ הזה אני מוכר לך, אז הוא יכול לחזור בו, אלא אם כן הוא מכר לו את העץ לפירותיו. אבל אם אדם נשבע לקיים דבר מסוים, כלומר אמר אני נשבע שכשיבוא דבר כזה לידי אני אמכור לך את זה, אז למרות שזה לא בא לעולם, הוא חייב.
את הלימוד הזה למדו חז"ל מכמה מקומות, אבל זה מעניין מאוד שבדרך כלל הראב"ד הרי חולק על הרמב"ם בכמה דברים, אבל פה הראב"ד אומר: זה נכון מה שאומר הרמב"ם.
הרמב"ם אומר, אמר לו הקב"ה ליעקב אבינו לך תעשה מזבח למה שנדרת, כשברחת מפני עשיו אחיך, זה כמו להגיד ליעקב זה דבר שלא בא לעולם ויעקב יכל לומר אני פטור, אלא מכאן משמע שאם אדם נדר נדר או נשבע לעשות דבר מסוים, גם אם זה דבר שלא בא לעולם הוא חייב מפני שהוא חייב את עצמו לעשות את הדבר זה. זאת אומרת, אדם צריך להזהר בדבר שלא בא לעולם זה דבר אחד.
דבר שני: כתוב בפרשה: "ויקן את חלקת השדה אשר נטע שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם", אז קנה, אז מה קרה? מה, אסור לקנות אדמה?! אם אדם קונה בית צריכים לכתוב שהוא קנה דירה, או קנה בית, ובתורה צריכים לכתוב את זה?!
אומר "אבן עזרא", בשביל מה התורה צריכה להגיד את זה? "הזכיר הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא". שישמעו המנהיגים וישמעו אנשים שגרים בחוץ לארץ. גרים בחוץ לארץ – לפחות יקנו דירות בארץ ישראל.
ה"אבן עזרא" מבטיח לכם עולם הבא! מי שיש לו חלק בה בארץ ישראל אז יש לו חלק לעולם הבא, אז גם אנשים שלא יכולים עדיין לבוא לארץ, אז שיבואו לארץ או אם לא יכולים – לפחות שישלחו לקנות בתים בארץ ישראל.

דבר נוסף. שוב פעם בפרשה.
שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ", אריכות, "את הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק", איפה הוא נתן? בהתחייבות שהקדוש ברוך הוא נתן לאברהם וליצחק את ארץ ישראל.
חוזר ואומר לו: "לך אתננה" – כלומר שאתה יש לך זכות בארץ ישראל בזכות אברהם ויצחק, אבל לא רק לזה, אלא "לך ולזרעך אחריך אתן את הארץ הזאת", אומר "אור החיים" הקדוש, שישמעו המנהיגים די טוב: "צריך לדעת למה צריך לומר ולחזור ולומר אתן את הארץ הזאת ולא הספיק לומר מה שקדם מקודם אתננה לך ולזרעך – ואולי נתכוון לומר כי ליעקב נתן את הארץ לייחד בה כאילו אמר לך אתננה הכוונה שיתן לו להנחיל לזרעו ולזה דקדק ואמר פעמיים נתינה אחד לו ואחד לזרעו. ומה שלא דקדק לומר לפני כן בהבטחה לאבות".
וממשיך ואומר ה"אור החיים" הקדוש: "לך אתננה ולזרעך פעמיים, ולזרעך אחריך אתן את הארץ הזאת, זאת אומרת ארץ ישראל נתנה ליעקב ולזרעו אחריו ולא לשום אומה אחרת בעולם, ואי אפשר להפקיע זכות של עם ישראל שהקדוש ברוך נתן את זה לאברהם ליצחק וליעקב ולהעביר לו גרגיר אחד מארץ ישראל לאומות העולם, לא משנה אם זה עשיו או אם זה ישמעאל, ארץ ישראל נתנה לזרעך אחריך, לעם ישראל ולא לעם אחר.

שינוי השם
דבר נוסף. יש נוהגים בזמן האחרון, אדם קצת לא מרגישים טוב עושים שינוי השם, עושים ככה – עושים שינוי השם. לא כל כך מהר עושים שינוי
השם. אצל יעקב אבינו עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לא יעקב יקרא שמך כי אם ישראל ויקרא שמו ישראל, עדיין שם יעקב לא בטל. אצל אברהם
אבינו עד שהיה עשר שנים עד ששינה לו שם מאברם לאברהם. לא כל כך עושים מהר שינוי השם.
אם אדם רוצה לעשות שינוי השם או כמו שישנם היום אנשים שבאים אצלהם זוג להתחתן אז אומרים לו השם כן מתאים לא מתאים, ומהר עושים שינוי השם או כותבים בכתובה שינוי השם, צריך מאוד מאוד להזהר בזה. לא לעשות שינוי השם אלא ללכת לרב פוסק מובהק, לשאול אותו אם יש מקום כאן לשינוי השם או לא יעשו שינוי השם.
דבר נוסף: יש רגילים שאם למשל חולה ומוסיפים לו שם או עושים לו שינוי השם, אז הולכים לרב והרב אומר לו תביא את הכתובה שלך ולקרוע אותה ולעשות כתובה חדשה. לא! אם אדם חייב לחברו סכום כסף וכתב לו שטר, וכתב בשטר אני ראובן בן יעקב חייב לך סכום כזה וכזה, ואחר כך שינה עצמו לעוד שם, האם חייב לקרוע את השטר? הרי ההתחייבות של השטר בזמן שהיה בשם כזה, גם כן בכתובה לא ליגוע לא כמו שנוהגים היום אנשים לוקחים כתובות ועושים והופכים, לא כל כך קל לעשות את הדבר הזה. לא לשנות שם בלי הסכמת... אלא אם כן בהסכמת רב, ולא לעשות שום פעולה בכתובה גם כן ללא הסכמת רב פוסק מובהק. ולא למהר מייד לשנות את השמות של אדם.
ועוד דבר. כתוב על אברהם אבינו: "ולא ייקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם יהיה שמך", וכל מי שקורא לאברהם אברם עובר בעשה היום. וישנם אנשים שקוראים לאברהם, קוראים לו "אברום" או "אברם" – עשה!! אברהם צריכים לקרוא, שם מלא ולא שם כיסוי. רק אם קוראים את זה שם חיבה אז זה דבר אחר הדבר הזה כולו. אבל תראו משהו מאוד מאוד מעניין. אחרי שכתוב "וישראל יהיה שמך", השם נשאר ישראל, כתוב אחרי זה מיד "אנוכי אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו ואת הארץ אשר נתתי לאברהם לך אתננה". זאת אומרת שעם ישראל זכותם על ארץ ישראל ואם מבינים שזכותם על ארץ ישראל אז הם יכולים לפרות ולרבות בה, וזה לאפוקי מאותם אנשים שמדברים היום על צמצום הילודה, וצמצום הילודה זה פרעה! זה "פן ירבה" ואנחנו טוענים "כן ירבה", צריך פריה ורביה, ולדעת שמלכים מחלציך יצאו.

ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה
כששלח יעקב אבינו את המלאכים ביקש מהם לומר לעשיו: )בראשית לב, ו( "וַיְׁהִּ י לִּ י שוֹר וַ חֲ מוֹר צֹאן וְׁ עֶ בֶ ד וְׁ שִּ פְׁ חָ ה וָאֶ שְׁ לְׁ חָ ה לְׁ הַ גִּ יד לַאדֹנִּי לִּ מְׁ צֹא חֵ ן בְׁ עֵ ינֶיָך". הפשט הוא, שרצה לפייסו שלא נתקיימו בו ברכות אביו, וכדברי רש"י: "ויהי לי שור וחמור - אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ. שור וחמור - דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור. אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול, ואינו אומר קראו התרנגולים", עכ"ל. אבל חז"ל במדרש )בר"ר פרשה עה, יב( אומרים: "ויהי לי שור וחמור, שור - זה יוסף שנאמר 'בכור שורו הדר לו'. חמור - זה יששכר דכתיב 'יששכר חמור גרם', ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". ועוד אומר המדרש: "צאן - אלו ישראל, שנאמר 'ואתנה צאני צאן מרעיתי', ועבד ושפחה – 'הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם', חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז". אמר יעקב אבינו לעשיו, דע לך! שאנחנו עבדי ה' ויש עלינו רק מרות של ה' יתברך ואיננו חוששים משום אדם אחר

בכור שורו הדר לו – מהדרין מן המהדרין
ויש לשאול, מדוע פתח יעקב אבינו בשור? בחנוכה אנו זוכרים מה שעשו לנו היונים שהכריחו את ישראל לכתוב על קרן השור "שאין לכם חלק באלוקי ישראל" ח"ו הם רצו לקעקע את האמונה הטהורה והשורשית של עם ישראל בבורא עולם. ורצו לעשות זאת דווקא על קרן השור כי היא סמל לכח ולנצח של עם ישראל ככתוב "ורב תבואות בכח שור", אבל גם של הדר – כמו שנאמר "בכור שורו הדר לו", קיום המצוות בהידור זה כוחו המיוחד של יוסף. אמרו היוונים - אתם מקיימים מצוות בהידור - עכשיו תעברו עליהן גם כן בהידור - "כתבו לכם על קרן השור". וכיון שהקב"ה סייע בעדנו ונצחו המעטים את המעצמה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, החליטו פוסקי הדור, שיש להדליק נרות )שמן( לחנוכה זכר לנס, ויש במצוה זו "מהדרין" וכן "מהדרין מן המהדרין", מה שאין דוגמתו בשאר מצוות דאורייתא ודרבנן, ובזה אנו מפרסמים את הנס הגדול שנעשה לאבותינו.

וַיְשַׁלְּחֵם
סיפר אברהם בן יוסף, הממונה על היישוב היהודי בחברון: על הסכם חברון חתמו בהתחלה בראשי תיבות, ורק אחר כך הביאו אותו לדיון. מרוב להיטות, שלא לומר חלמאות, התברר שהחלק האשכנזי של בית הקברות הוכנס בטעות לצד הפלסטיני במפה. ראינו את זה ואמרנו שזה לא ייתכן. פנינו לגורמים שעוסקים בזה, אבל דבר לא עזר, אמרו שזה כבר חתום בראשי תיבות וזה הסכם בין-לאומי ואין מה לעשות.
התקשרתי למתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים) של אז, אורן שחור, והוא שאל אם יש לי פתרון לדבר הזה. כי ההסכם כבר חתום, וזאת בעיה. הוא איים שאם לא נוותר, אנחנו עלולים להפסיד את הכול. השבתי לו שזאת לא שאלה בשבילי, אני לא יכול להחליט על כאלה דברים, ועל כן הפניתי את השאלה לרב לוינגר זצ"ל. הרב לוינגר עיין בדברים ואמר שזאת שאלה לרב אליהו זצ"ל.
נסעתי אפוא לרב זצ"ל, הראיתי לו את המפות והסברתי לו שאנחנו לא רוצים לוותר. זה היה בפרשת חיי שרה. הרב זצ"ל הסתכל עלי ואמר: קוראים לך אברהם, נכון? בפרשה כתוב: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם". אם אתה יכול לשלוח מכאן את כל הערבים - תן להם מתנות. אבל אם אתה לא יכול לשלוח את כל הערבים מחברון - אל תיתן להם מתנות. אמרתי לו שאני מאוד רוצה לשלוח את כל הערבים מחברון, אבל אני לא יכול. אמר לי הרב: אם כן, אל תיתן להם מתנות. תגיד להם שאתה לא יכול לוותר על שום חלק מחברון, והכול יהיה בסדר.
האמת היא שמאוד פחדנו שנפסיד את הכול, כמו שאיים האלוף אורן שחור.
בינתיים פנינו לקהילת חב"ד בארה"ב והפנינו את תשומת לבם שהולכים למסור לפלסטינים את החלקה שטמונה בה הרבנית מנוחה רחל זצ"ל, ואם כך יהיה הם לא יוכלו להגיע לציון של הצדיקה הזאת. הם כמובן לא יכלו להשלים עם הגזרה הזאת והפעילו לחצים על הממשל האמריקאי.
נסעתי חזרה למשרד הביטחון בתל-אביב, למתפ"ש, ואמרתי בפשטות: התייעצתי עם הרב אליהו והתשובה היא לא. אנחנו לא מוכנים לוותר על שום חלק מחברון בשביל לקבל את חלקת בית הקברות האשכנזית. אין לנו שום רשות לוותר על שום חלקה מחברון. היא לא שלנו. היא של עם ישראל לדורותיו. אורן שחור התחיל לומר: אתם לא מבינים, אתם עכשיו הולכים להפסיד גם את זה וגם את זה. אבל אני הייתי רגוע. אם הרב אליהו אמר, יש לו כתפיים רחבות. בסוף זה כמובן נשאר בידינו, ומה שהפלסטינים ביקשו בתמורה שנוותר להם - הם לא קיבלו.

לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים הוא
סיפר הרב ניצן ימין מאיתמר: כשהגענו לגור ביישוב הר ברכה היה אירוע של חסימת כביש. מסיבה לא מובנת עצרו אותנו, ובנוסף האשימו אותנו לשווא בתקיפת שוטרים והעמידו אותנו למשפט. הדברים הלכו והסתבכו והבנו שאנחנו זקוקים להגנה רצינית. על כן פנינו לעו"ד נחשב בתל-אביב, שביקש מאתנו סכום עתק. כולנו היינו אברכים, הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסנו, ולא ידענו כיצד נוכל לממן את המשפט הזה. מה גם שאותו עו"ד אמר שהוא לא בטוח שהוא יצליח להוציא אותנו זכאים. בצר לנו פנינו לרב אליהו זצ"ל, ולהפתעתנו הוא אמר: אל תלכו לעו"ד הזה, לכו למישהו אחר. וכאן נקב הרב בשמו של עו"ד פשוט מאוד, שלא היה מפורסם כלל. היינו תשעה אנשים, וזה היה פלא. כל מי ששמע בקולו של הרב, שבעה במספר,
יצא זכאי בדין. השניים האחרים, שחששו מהמהלך הזה, שילמו מחיר. אחרי המשפט, כשאמרנו לרב שיש לו רוח הקודש, הוא ענה ואמר: זה לא ממני, זה משמיא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il