"אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים. אמר לה: על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון" (אבות ב, ו).
סתמה המשנה ולא פירשה איזו גולגולת ראה הלל הזקן, ואת מי היא רצחה. הרב אורי שרקי הציע שייתכן שהגולגולת שראה הלל הייתה גולגולתו של אריסטובולוס השלישי, הצאצא האחרון לבית חשמונאי.
בעודו בגיל תיכון הפעילה אלכסנדרה, אמו של אריסטובלוס, רשת של קשרים בינלאומיים כדי לדאוג לכך שבנה יתמנה לכהן גדול. הלחץ נשא פירות, והורדוס הכתיר את הנער לכהן גדול. אריסטובולוס, שהיה יפה תואר ונצר לבית חשמונאי, זכה עד מהרה לאהדת העם ולקנאתו של הורדוס. הורדוס, שמעולם לא לקח שבויים, הזמין את הכהן הגדול לביקור בארמונו שביריחו. אחרי סעודה דשנה הציע המלך לאריסטובולוס להשתכשך בבריכה המלכותית הגדולה. עבדיו של הורדוס, ששחו גם הם בבריכה, עשו עצמם כמשחקים איתו והטביעו אותו למוות. גולגולתו, שצפה על פני הבריכה ביריחו, סימנה את סוף דרכו של בית חשמונאי.
לא מן הנמנע שהלל הזקן, שגר תקופה מחייו ביריחו, ראה את הרצח המזוויע, ודבריו על הגולגולת שצפה היו מסר לבית חשמונאי. על שרצחתם וחיסלתם והסתאבתם - נרצחתם גם אתם, וסוף בית הורדוס שחיסל אתכם יהיה כסופכם. אם כך הדברים, המסר של הלל הזקן אינו מכוון כלפי אדם מסוים אלא כלפי בית חשמונאי.

חג חורבן
הסיאוב של בית חשמונאי הגיע מהר מאוד. שמעון, אחי יהודה, בן הדור הראשון למרד המכבים, חיתן את בתו עם תלמי בן חבוב, אדם רשע ומנוול בעל סטנדרטים מוסריים הרחוקים מאוד מערכי המכבים. תלמי הזמין את חותנו שמעון יחד עם אשתו ושני בניו למבצר דוק השוכן מעל יריחו. שם, אחרי סעודה חגיגית, קם בפתאומיות ורצח אותם בדם קר.
השנים שחלפו רק השחיתו וסיאבו עוד יותר את בית חשמונאי. כשעלה לשלטון נכדו של שמעון, אריסטובולוס הראשון, הוא כלא את אמו הורתו בבית הכלא והרעיב אותה למוות. את אחיו אנטיגונוס רצח כשחזר ממסע כיבושים מוצלח בגליל. אריסטובולוס, דור שלישי למכבים שלחמו בהתייוונות עד חורמה, דאג לכנות את עצמו פילהלנוס – "אוהב היוונים".
משם המצב רק המשיך להתדרדר. העירוב שבין השררה המלכותית להנהגה הדתית היה מושחת ומשחית. וכאן הבן שואל: מה אנחנו חוגגים בחנוכה? איזה מין ניצחון של הרוח היהודית על תרבות יוון יש כאן - ניצחון זמני שהוביל לתבוסה נוראית בתוך שני דורות בלבד? האם על בית חשמונאי הרקוב נשמח ונעלוץ שמונה ימים? לא חג גאולה יש לנו כאן, אלא חג חורבן.

ניצחון שהוחמץ
נחלקו רבותינו. בית שמאי אומרים: "יום ראשון מדליק שמונה נרות - מכאן ואילך פוחת והולך". בית הלל אומרים: "יום ראשון מדליק נר אחד - מכאן ואילך מוסיף והולך". לחג החנוכה של בית שמאי היה אופי טראגי. היום הראשון, שהתחיל בתנופה גדולה ובבית מואר באור יקרות, התחלף בימים חשוכים שבהם האור דוהה ונחלש עד שנעלם. בית שמאי ראו בחנוכה חג מורכב עם סיום מר. האור הגדול שהאירו יהודה ואחיו טושטש ודהה עם הדורות. לא ניצחון מוחץ חגגו בית שמאי, אלא ניצחון שהוחמץ.
להלל הזקן הייתה דרך אחרת. הלל, שראה את הגולגולת הצפה של בית חשמונאי, ראה גם את האור הקטן ואת ההתקדמות. בית הלל הבינו שגם אם המרד לא הביא לתיקון גדול, הוא הביא עמו תיקון איטי ומתמשך. הם הבינו שפך השמן הטהור שנמצא במקדש ודלק והאיר בדרך ניסית עד שהגיע השמן הטהור, אינו בודד. בכל דור ודור עומד לנו פך שמן קטן שמוגן מהרוחות הרעות המבקשות לטמא אותו. פך קטן וטהור שמאיר את דרכנו בקדושה ובטהרה.
בחנוכה אנחנו שמחים על פך השמן הקטן שהיוונים לא הצליחו להגיע אליו ולטמא אותו, ועל פך השמן הקטן שבית חשמונאי המסואב לא הצליח לטמא. ועל עוד פכים קטנים רבים שמעמיד לנו הבורא בכל דור ודור.

מהפיכות מתחילות בבית
"נר איש וביתו" - חנוכה הוא חג של המשפחה. מצוות ההדלקה אינה מוטלת על האדם הפרטי אלא על המשפחה. החיוב היסודי הוא להדליק נר אחד בכל בית, ואם רוצים להדר מדליקים כמספר בני הבית. אבל גם אצל המהדרין ההדלקה היא בבית, במשפחה. אי אפשר להדליק בחוץ אלא רק בבית. לכן, אגב, כשאבא במילואים או כשהילד בטיול, אפשר להדליק בשבילו. העיקר שהמשפחה תדליק. לפני תיקון האומה ולפני תיקון הקהילה, אנחנו מתמקדים במשפחה. המשפחה היא יחידת הגרעין הבסיסית שמרכיבה את עם ישראל.
מהפיכות רועשות מתחילות בכיכר העיר, מהפיכות אמיתיות מתחילות בבית. שינויי עומק מתחילים ביסודות, בשורשים. יאשיהו המלך היה אחד המלכים הצדיקים ביותר בתולדות ימי בית ראשון. הוא הוביל רפורמה רוחנית אדירה והשמיד לחלוטין כל שריד לעבודה זרה.
כל שריד? כמעט כל שריד. חז"ל מספרים שאחרי שהמשטרה הייתה יוצאת מהבתים הפרטיים של תושבי הממלכה, ומוודאת שאין שם פסלים, היו בני הבית מוציאים מאחורי הדלת את הפסל הנסתר. יאשיהו לא הצליח לתקן באמת את חטא העבודה וזרה ולכן, כך אומרים חז"ל, נפל בידי פרעה בקרב מגידו. הרפורמה של יאשיהו הייתה חיצונית ולא חדרה לשורשי האומה.
בחנוכה אנחנו מציינים את התיקון שהצליח, התיקון שהתחיל מלמטה. בחנוכה אנחנו חוגגים את ניצחון הבית על הרוחות הרעות. בחנוכה אנחנו מבינים שהתיקון יתחיל מהמשפחה הגרעינית שלנו. משם, ורק משם, הוא ימשיך לקהילה ולאומה כולה. הסיפור של מתתיהו ובניו הוא סיפור של משפחה שניצחה את השלטון היווני. גם אם בחלוף הדורות הפכו יוצאי חלציה של המשפחה היהודית הזאת לשליטים אכזריים שרוצחים את בני משפחותיהם, יקומו משפחות אחרות וינצחו אותם. העם היהודי חזק משליטיו.
בסוף ימיו פנה ינאי המלך, אחיו של אריסטובולוס הראשון, לאשתו שלומציון שירשה את כיסאו, והמליץ לה לעזוב את הצדוקים ולחבור אל הפרושים. אחרי שנים שבהן טבח בפרושים באמצעות שכירי חרב, הבין נכדו של שמעון המכבי שלפרושים אין עמדות כוח קונבנציונליות, אבל יש להם אחיזה איתנה בעם. באמצעות הבית היהודי האיתן הביסו הפרושים את השלטון.
המאבק של הרוח היהודית אינו מאבק של שלטון יהודי בשלטון זר, אלא של משפחה יהודית בשלטון. הנר הקטן שהדליקה המשפחה היהודית ימשיך להאיר לדורי דורות, גם אחרי שהשלטון יפנה את מקומו לשלטון אחר.

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)
מתוך העיתון בשבע.