בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שירה בת מיכל מסודי

החובה להתחסן

החיסון נגד חצבת – חיוני והכרחי * הטענות המדעיות נגד החיסון מתבססות על מחקר שהוכח כמזויף * הכלל ההלכתי שהולכים אחר הרוב נכון גם בתחום הרפואה: אם יש מחלוקת, הולכים לפי עמדת רוב הרופאים * אדם אינו יכול לפטור את עצמו מחיסון ולסמוך על התחסנותם של אחרים, כשם שאין זה מוסרי להשתמט מהצבא או מתשלום מיסים ולסמוך על שאר החברה * גם בשבתות החורף – לכתחילה צריך לקבוע את תפילת מנחה מספיק זמן לפני כניסת השבת, כדי לקבל את השבת לפני השקיעה

undefined

הרב אליעזר מלמד

טבת תשע"ט
5 דק' קריאה
שאלה על חיסונים
שלום הרב, שמי שירה בליץ מנריה, אמא שחרדה לבריאות ילדיה, שקוראת הרבה בעניין החיסונים אך יודעת את מקומי. למדתי הרבה מאנשי רפואה במסגרת ייעוץ, וגם מאלו המקדישים מזמנם להסברה מעבר לשעות העבודה. בהתאם, ילדיי מחוסנים.
לאחר שנים של קריאה ברשתות החברתיות, אפשר לראות שיש הרבה מאוד בלבול בציבור בנושא חיסונים, ותפיסה רווחת ומסוכנת שכל אדם מסוגל להבין ולהגיע להחלטה "מושכלת" בעניינים הללו, בזכות יכולתו להשתמש בגוגל, שם כל המקורות שווים וכל צד לגיטימי. ישנם, לצערי, קולות נוספים המדברים נגד הידע המדעי, שצוברים תאוצה בעיקר בציבור הדתי.
תחושתי, ותחושתם של עוד רבים, שהציבור זקוק להדרכה ברורה בעניין הזה. הדבר נכון היום במיוחד, בעקבות התפרצות מחלת החצבת שלגביה ישנו מידע מוטעה רב ברשת במימדים שגדלים מיום ליום. אנו מבקשים שהרב יתייחס לנושא בעיקר מהפן ההלכתי בטורו 'רביבים', אני מאמינה שקול הלכתי סמכותי בעניין יועיל למתלבטים רבים ויתרום לבריאות הציבור, ובמיוחד לבטיחותם של אלה שמערכת החיסון שלהם חלשה מפאת מחלה או גיל והם נמצאים כרגע בסכנה מוגברת.

תשובה: החיסון נצרך, הסיכון זניח
כמו בכל עניין פניתי אל המומחה ביותר שאני מכיר בתחום, והוא ד"ר רפי קיים, רופא ילדים בהתמחותו, שבמשך שנים רבות משמש כרופא מחוזי של קופת חולים לאומית באזור ירושלים ורוב יישובי יהודה ושומרון. גם רוב תושבי היישוב שלנו נעזרים בשירותיו.
לדבריו החיסון לחצבת נצרך מאוד, שכן חצבת היא אחת המחלות המידבקות ביותר. לגבי השאלה האם יש בחיסון זה סיכון הוא השיב שכמעט שאין סיכון, עד שאפשר לומר שאין סיכון בכלל. כלומר בכל דבר יש סיכון מסוים, כולל הליכה ברחוב, אבל לסיכונים זניחים כאלה אין מתייחסים.
הטענות נגד החיסון שהוא כביכול עלול לגרום לאוטיזם, פיגור שכלי או נזק מוחי, אין להן סימוכין. המחקר העיקרי שעליו סמכו מתנגדי החיסונים התברר כמזויף, והוא נכתב בשביל עורכי דין כתמיכה לתביעה משפטית נגד חברות התרופות. לאחר שכותב המחקר המזויף הודה בזיוף, רישיונו כרופא נשלל, והעיתון שפרסם את המחקר התנצל על פרסומו.
אומנם החיסון מועיל ברמה של 97 אחוזים, אולם כשאחוז כזה באוכלוסייה מחוסן, גם אותם שלושה אחוזים מוגנים. לעומת זאת, כאשר קבוצות של אנשים אינן מתחסנות, החיסון הכללי כבר לא מועיל להם, וגם לא לאנשים שהתחסנו והם בכלל אותם שלושה אחוזים, והמחלה מתפשטת גם לאנשים שהמערכת החיסונית שלהם נחלשה מפאת מחלה או זיקנה.

הולכים אחר הרוב
היסוד לכך שסומכים על עמדת רוב הרופאים הוא מהתורה, שנאמר לגבי מחלוקת בבית הדין בין הדיינים: "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב). מזה למדו חכמים לכל הדינים, שהולכים אחר הרוב (ראו חולין יא, א-ב). וגם במחלוקות שבין רופאים הולכים אחר הרוב (שו"ע או"ח תריח; פניני הלכה ימים נוראים ח, 5). קל וחומר כאן, שכפי הנראה אין עמדה רפואית שמבוססת על מחקרים ועובדות בדוקות, השוללת את החיסונים.
אגב, מי שאינו סומך על הכלל שהולכים אחר הרוב, יימצא כל חייו בספקות ובעיות. זאת מפני שלא יוכל לסמוך על שום תעודת כשרות שמא המשגיח היה רמאי, ואף אם היה ישר, אולי הצליח בעל העסק לרמות אותו. הוא גם לא יוכל לשתות חלב, כי אולי הבהמה שממנה חלבו סובלת מסירכא שמטריפה אותה. ולא יוכל להתחתן כי אולי לא אמרו לו הכול. ולא יוכל להוליד, כי מי יודע מה יקרה. ולא יוכל לנסוע לדרכו, כי אולי תארע תאונה.

הבעיה המוסרית באי-התחסנות
אומנם יכולים ההורים שאינם רוצים לחסן את ילדיהם לטעון, שאין הם מוכרחים ללכת אחר הרוב, שכן אם הם לבדם לא יחסנו את ילדיהם - לא יקרה דבר (ואף הם יוכלו ליהנות מהחיסון של האחרים...). אולם עמדה זו נשענת על תפיסה לא מוסרית, שכן אם כל אדם ינהג כך, האוכלוסייה לא תהיה מחוסנת ומחלות קשות ומידבקות ייהפכו למגפות.
עמדה זו כמוה כעמדה של אדם שטוען שאם הוא לבדו ישתמט מהשירות הצבאי, ביטחונה של המדינה לא ייפגע, שכן חייל אחד פחות לא ישנה את מצב הביטחון הלאומי (ואף הוא ייהנה מההגנה שיספקו אלה שכן יתגייסו...). אולם אם כל אדם יעדיף את ביטחונו ונוחותו האישית, מצבנו יהיה איום ונורא.
כיוצא בזה לגבי מס הכנסה – אם אדם יאמר שלא יקרה כלום אם לא ישלם, יקיימו את מערכת הביטחון, החינוך, הבריאות, החברה, התחבורה וכו' ממיסיהם של שאר האנשים (וגם הוא ייהנה מכל הטוב הזה...). אולם אם עוד אנשים יעדיפו את טובתם האישית, החברה על כל מערכותיה תקרוס, וכל המעשים הטובים שנעשים בכספי המיסים יתבטלו.
טענה זו כל כך חזקה מבחינה מוסרית, עד שאם אומרים לאדם "הרוג את חברך שאם לא כן נהרוג אותך", חובתו להיהרג ולא לעבור ולהרוג את חברו. והנימוק: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי?!" כלומר, מדוע לדעתך דמך אדום יותר מדמו של חברך, שמא דמו של חברך אדום יותר?! (פסחים כה, ב).

לא לפרוש מהציבור
על כיוצא בזה אמר הלל הזקן: "אל תפרוש מן הציבור" (אבות ב, ד). עוד אמרו חכמים: "בזמן שהציבור בצער ופירש אחד מהם ואכל ושתה, שני מלאכי השרת מלוין אותו ומניחין אוכלין (גחלים) על ראשו, ואומרים פלוני פירש עצמו מן הציבור בעת צרותיהם, אל יראה בנחמות ציבור" (פסיקתא זוטרתא שמות ב, יא).
כל עוד מדובר על הבעת עמדה ודיון ציבורי, יש לעודד גם השמעת דעות שונות. יתר על כן, ניתן להעריך שבזכות הביקורת על החיסונים, חברות התרופות ורשויות הבריאות נוקטות במשנה זהירות ועושות ככל יכולתן למזער את הסיכונים. אולם אחר הכול, יש לנהוג כפי הוראת רוב ככל הרופאים, שבמשך הדורות האחרונים הצליחו למגר מגפות אשר לעיתים גרמו למותם של מיליוני בני אדם.
בנוסף לכך, על נציגי הציבור מוטלת האחריות לבחון קביעת נהלים שיגנו על הציבור המתחסן מפני אלה שאינם מתחסנים במערכת החינוך וכיוצא בזה.

תוספת שבת למאחרים להתפלל מנחה
שאלה: אצלנו בבית הכנסת מסיימים את תפילת מנחה של ערב שבת לאחר השקיעה, במיוחד בימות החורף. האם עדיף להתפלל מנחה ביחיד כדי לקיים את מצוות תוספת שבת לפני השקיעה, או להתפלל עם הציבור ולהפסיד את תוספת שבת?

מצוות תוספת שבת
ראשית נבאר שמצווה מהתורה להוסיף מהחול על הקודש (יומא פא, ב; שו"ע או"ח רסא, ב, וביאור הלכה). קבלת השבת נעשית בדיבור, ונשים נוהגות לקבל את השבת בהדלקת הנרות ובברכה עליהם.
על ידי תוספת שבת אנו מראים בעצמנו שהשבת חביבה עלינו מאוד, עד שהננו יוצאים לקראתה כדי לקבלה לפני כניסתה, ומלווים אותה ביציאתה. כמו אורח יקר שיוצאים לקראתו בכניסתו ומלווים אותו מעט בצאתו לדרך. מצווה זו גם מלמדת אותנו שיש קשר בין ימות החול לשבת, ועל כן אפשר להוסיף מן החול על הקודש. ומכאן אפשר ללמוד על שאיפתו הפנימית של החול להיות קשור לקודש.
למעשה התשובה מתחלקת לשניים, לשואל היחיד ולציבור (פניני הלכה שבת ג, ה, 6).

כיצד ינהג היחיד
אם יסיים תפילת לחש לפני השקיעה, יוכל לקבל על עצמו תוספת שבת באמירת "בואי כלה שבת המלכה", באמירת "אני מקבל על עצמי תוספת שבת" או בכל לשון אחרת שמבטאת את קבלת השבת. שכן העובדה שהחזן עוד לא סיים את חזרת הש"ץ של תפילת מנחה אינה מונעת בעדו לקבל את השבת.
ואם גם את תפילת הלחש לא יספיק לסיים לפני השקיעה, לכתחילה יתפלל מנחה ביחיד לפני כן, מפני שיש סוברים שאי אפשר לקבל תוספת שבת ואחר כך להתפלל תפילת מנחה של חול (שו"ע רסג, טו; מ"ב מג; ס).
בדיעבד אם לא הספיק להתפלל לפני כן, או במצב שהוא מעדיף שלא להתפלל ביחיד, יוכל לקבל תוספת שבת ואחר כך להתפלל מנחה, ויסמוך על הפוסקים שסוברים שמותר לקבל שבת ואחר כך להתפלל מנחה של חול (ציץ אליעזר, מנחת יצחק, וליביע אומר יקבל את השבת במחשבה).

כיצד לנהוג בציבור
לגבי הציבור, לכתחילה יש לקבוע את התפילה לכל המאוחר עשרים דקות לפני השקיעה, כדי שיספיקו לסיים מנחה ולקבל את השבת. ואזי מיד לאחר סיום מנחה יכריז הגבאי: "בואי כלה שבת המלכה" והכול יקיימו בכך מצוות תוספת שבת. אבל אם ינהגו כמו שנוהגים בבתי כנסת רבים, שלא מכריזים על כך וסומכים על פיוט "לכה דודי" שבו מקבלים את השבת, יפסידו את המצווה.
בדיעבד, כשאין אפשרות להקדים את תפילת המנחה, יש לבחור אחת משתיים: או לקיים תפילה קצרה (בלי חזרת הש"ץ מלאה), כדי שיספיקו להכריז על קבלת השבת לפני השקיעה. או שהגבאי יכריז לפני מנחה "בואי כלה שבת המלכה", ויסמכו על הסוברים שאפשר להתפלל מנחה של חול אחר קבלת שבת (ציץ אליעזר, מנחת יצחק). ויש אומרים שהגבאי יכריז שכל אחד יקבל על עצמו את השבת במחשבה, ואחר כך יתפללו מנחה של חול (יביע אומר).
לתגובות: ravmel@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il