- פרשת שבוע ותנ"ך
- בשלח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
הרמב"ם היומי גליון 204
'' ויושע ה' ביום ההוא.."
לאחר המאורע הגדול של קריעת ים סוף שבפרשתנו מסכמת התורה את תוצאותיו: '' ויושע ה' ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצריים; וירא ישראל את-מצריים, מת על-שפת הים. וירא ישראל את-היד הגדולה, אשר עשה ה' במצריים, וייראו העם, את ה'; ויאמינו, בה', ובמשה, עבדו.''
לכאורה פסוקים אלו סותרים את דברי הרמב''ם בהלכות יסודי תורה (ח.א): משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם, ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת.
על פי עקרון זה מבאר הרמב''ם מדוע חשש משה שבני ישראל לא יקבלו את שליחותו: וזהו שאמר לו הקב''ה בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים ואמר לו ושמעו לקולך, ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי, עד שהודיעו הקב''ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך.
מדברי הרמב''ם עולה שקריעת ים סוף וכל האותות עד למתן תורה היו פתרונות נקודתיים לבעיה שהתעוררה בשטח, אבל בשום אופן אינם יוצרים ודאות כלשהיא כלפי נבואת משה ואמיתת דבריו. אם כן מה משמעות הפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו?
את התשובה לשאלה אנו מוצאים בספר העיקרים [א,יח] : ''כל האותות והמופתים שעשה משה קודם מתן תורה, היו ניסים שנעשו למי שראוי שיעשו על ידו אותות ומופתים בלבד - לא לקבל תורה על ידו, ולדבר הזה בלבד היה האמנת ישראל בו, ועל כן היו מתנהגים על פיו, בהיותם מאמינים שהשם שומע צעקתו ומקיים דבריו, כמו שעשה משה במרה, ובמלחמת עמלק, והוריד המן בתפלתו ובקע הים בצעקתו. ועל זה ועל כיוצא בו נאמר בבקיעת ים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות י''ד ל''א), רצה לומר שהאמינו שהיה עבד השם שיעשה השם על ידו אותות ומופתים, ככל אשר חפץ יגזור אומר ויקם לו... אבל בעבור שהאותות והמופתים שנעשו על ידי משה רבינו עם רבויים והפלגת פליאותם בשנוי טבעו של עולם לא היו מופת עצמי לנבואה, היו ישראל מסופקים עדין במציאות הנבואה, תדע שהרי אחר מתן תורה אמרו למשה היום הזה ראינו כי ידבר -להים את האדם וחי, שיראה מזה שעד מתן תורה היו מסופקים במציאות הנבואה, עם היותם מאמינים במשה שהוא עבד ה' להעשות על ידו אותות ומופתים.
לדברי רבי יוסף אלבו גם אם הנס אינו כישוף כדברי הרמב''ם, אין בנס כל ודאות או בטחון שהעושה אותו הוא נביא אמת, וראוי לשמוע לדבריו. לכל היותר מדובר באדם שפועל ישועות.
כדי להאמין בנבואה ולשנות את כל אורח החיים דרוש יותר מקריעת ים סוף...
לכאורה פסוקים אלו סותרים את דברי הרמב''ם בהלכות יסודי תורה (ח.א): משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם, ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת.
על פי עקרון זה מבאר הרמב''ם מדוע חשש משה שבני ישראל לא יקבלו את שליחותו: וזהו שאמר לו הקב''ה בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים ואמר לו ושמעו לקולך, ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי, עד שהודיעו הקב''ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך.
מדברי הרמב''ם עולה שקריעת ים סוף וכל האותות עד למתן תורה היו פתרונות נקודתיים לבעיה שהתעוררה בשטח, אבל בשום אופן אינם יוצרים ודאות כלשהיא כלפי נבואת משה ואמיתת דבריו. אם כן מה משמעות הפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו?
את התשובה לשאלה אנו מוצאים בספר העיקרים [א,יח] : ''כל האותות והמופתים שעשה משה קודם מתן תורה, היו ניסים שנעשו למי שראוי שיעשו על ידו אותות ומופתים בלבד - לא לקבל תורה על ידו, ולדבר הזה בלבד היה האמנת ישראל בו, ועל כן היו מתנהגים על פיו, בהיותם מאמינים שהשם שומע צעקתו ומקיים דבריו, כמו שעשה משה במרה, ובמלחמת עמלק, והוריד המן בתפלתו ובקע הים בצעקתו. ועל זה ועל כיוצא בו נאמר בבקיעת ים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות י''ד ל''א), רצה לומר שהאמינו שהיה עבד השם שיעשה השם על ידו אותות ומופתים, ככל אשר חפץ יגזור אומר ויקם לו... אבל בעבור שהאותות והמופתים שנעשו על ידי משה רבינו עם רבויים והפלגת פליאותם בשנוי טבעו של עולם לא היו מופת עצמי לנבואה, היו ישראל מסופקים עדין במציאות הנבואה, תדע שהרי אחר מתן תורה אמרו למשה היום הזה ראינו כי ידבר -להים את האדם וחי, שיראה מזה שעד מתן תורה היו מסופקים במציאות הנבואה, עם היותם מאמינים במשה שהוא עבד ה' להעשות על ידו אותות ומופתים.
לדברי רבי יוסף אלבו גם אם הנס אינו כישוף כדברי הרמב''ם, אין בנס כל ודאות או בטחון שהעושה אותו הוא נביא אמת, וראוי לשמוע לדבריו. לכל היותר מדובר באדם שפועל ישועות.
כדי להאמין בנבואה ולשנות את כל אורח החיים דרוש יותר מקריעת ים סוף...
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ג שבט תשפ"ב
"ויהי בשלח"
גליון 434
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | י שבט תשס"ח
חינוך לצעקה, תפילה ושירה
צעקת בני ישראל כבסיס לשירה הגדולה על הים
הרב שמעון כהן | טו בשבט תשע"ז
מאמין וזורע
הרב הלל מרצבך | י"ד שבט תשפ"א
להתיחס בכבוד
איך מגדירים כללי מלחמה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
איך יוצרים את השבת ?
מדוע פורים גדול מכיפורים?
הלכלוך הקדוש
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
ראש השנה בשבת: מה מחליף את התקיעות?
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?