בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הזכרת גשמים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

עינבל בת אלון

שאלת והזכרת גשמים

משיב הרוח - מוריד הטל; ברך עלינו - ותן טל ומטר לברכה; תפילות ושמירת שבת בחלל; המתנת שבועיים אחרי החג בימינו; דיני טעות והצלה מספקות; חישוב תקופות השנה בלוח העברי.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

7 דק' קריאה
משיב הרוח ומוריד הגשם
כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות תפילה הט"ו): "כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם, ובימות החמה מוריד הטל. מאימתי אומר מוריד הגשם, מתפלת המוספין של יו"ט האחרון של חג, עד תפלת שחרית של יום טוב הראשון של פסח. ומתפלת המוספין של יום טוב הראשון של פסח אומר מוריד הטל". פעם בחו"ל לא היו אומרים בקיץ "מוריד הטל" אלא רק "ותן ברכה". והנפקא מינה היא, אם בחורף לא אמר "משיב הרוח" וגם לא אמר "מוריד הטל" - שחייב לחזור (עיין ברכות כ"ט ע"א, שו"ע קי"ד סעי' ה'). כיום, גם האשכנזים בארץ ישראל אומרים "מוריד הטל".

אמר מוריד הטל בימות הגשמים
טעה ואמר בימות הגשמים "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם": אם נזכר שטעה לפני שסיים "מחיה המתים" - יחזור ל"אתה גיבור" ויאמר "משיב הרוח". ואם כבר אמר מילת "ה'" של ברכת "מחיה המתים" - אינו חוזר, כי זה רק הזכרת שבחו של מקום, ולא תפלה ובקשה לגשם (עיין לשו"ע או"ח סי' קי"ד סעי' ה - ו). ישנה שאלה בפוסקים מתי יאמרו "משיב הרוח ומוריד הגשם" במקומות שונים בעולם, כגון: בסוריה, צור, צידון, בבל, אמריקה, ארגנטינה ועוד. ואומר בעל 'תפארת ישראל' יש מקומות בעולם שבהם ישנו חושך במשך כמה חודשים, או שהשמש זורחת במשך כמה חודשים, ושם ישנה שאלה מתי יתפללו שחרית או ערבית (עיין בתפארת ישראל בסוף פ"א דברכות).

תפילות ושמירת שבת בחלל
פעם היה אסטרונאוט יהודי שנשלח לחלל, והוא שאל אותי מתי הוא יתפלל שחרית, ואמרתי לו בזמן שאנו מתפללים. אך הוא הוסיף ואמר לי, הרי כל כמה דקות אני רואה זריחה ושקיעה כשהחללית מקיפה את כדור הארץ ? ואמרתי לו, שינהג כפי המקום שממנו יצא, וה"ה לענין שבת. המקור לכך בדברי הגמרא בשבת (דף ס"ט ע"ב): "אמר רב הונא היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת, מונה ששה ימים ומשמר יום אחד" וכו'. וכן נפסק להלכה בשו"ע או"ח סי' שד"מ סעי' א', וז"ל: "ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה".

ברך עלינו - ותן טל ומטר לברכה
לימודה - לעולם יסדיר אדם את תפילתו הנאמרת לפרקים (אחת לשלושים יום או יותר) ואחר כך יתפלל. ועל כן קודם ערבית של ליל ז' במרחשון יעיין בברכת "ברך עלינו" או יקראנה בלי שו"מ, ובתפלה עצמה יאמרה מתוך סידור (עיין לשו"ע סי' ק'). ולדעת הרמ"א אם מתפלל מתוך סידור - אין צריך להכין.
זמנה - מיום ז' במרחשון מתחילים לבקש גשמים בברכה תשיעית ואומרים "ותן טל ומטר לברכה". ואין מתחילין אלא מתאריך זה (בארץ ישראל), כיון שחז"ל רצו לתת לעולים לירושלים בימי סוכות זמן לחזור לבתיהם ללא גשמים (שו"ע סי' קי"ז סעי' א' ונו"כ). וכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תפלה בהל' ט"ז): "משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם. במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי".

המתנת שבועיים אחרי החג בימינו
המשנה בתענית אומרת: "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר בשבעה בו", ונפסקה הלכה כר"ג, והטעם הוא שיעברו ט"ו ימים אחרי החג, כדי שיספיק אחרון שבישראל לחזור לביתו. ובחו"ל מונים ששים יום לתקופה. ויש לשאול, מדוע ממתינים בימינו מלשאול גשמים עד ליל ז' במרחשוון, והלוא בזמן הזה בטל הטעם כדי שיגיע האחרון שבעם ישראל לנהר פרת, שהרי כיום ניתן להגיע לקצה העולם תוך מספר שעות במטוס? שאלה זו שאל הר"ן בתקופתו, הרי אין היום בית המקדש, ואין עולי רגלים ובטל טעם שיגיע אחרון שבעם לנהר פרת? והוא עונה: "ומדבריהם צריכים לומר שנפסקה הלכה כר"ג אפילו לאחר החורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות לירושלים, ומפני העולים הללו ראוי שנאחד את השאלה בז' במרחשוון". כלומר, גם לאחר החורבן היו עולים לירושלים.

מאימתי אומרים "ברך עלינו"? בענין זה ישנם חמש שיטות, י"א ממוצאי שמחת תורה, וי"א מ - ג' במרחשון, וי"א מ - ז' במרחשון, וי"א מי"ז במר חשון. ובחו"ל מתחילים לבקש גשם רק ששים יום אחרי תקופת תשרי. ומכיון שהתקופות נחשבות לפי מהלך השמש, מחשבים אותן על פי לוח אומות העולם שבנוי על פי מהלך השמש (הלוח העברי משלב מהלך השמש והירח גם יחד ולכן אנו עושים שנה מעוברת). לכן מתחילים לבקש גשמים ולומר "ברך עלינו" בחו"ל ב - 5 בדצמבר אם חודש פברואר הוא של 28 יום, ואם חודש פברואר הוא בן 29 יום - מתחילים לומר "ברך עלינו" בחו"ל ביום 6 בדצמבר וממשיכים באמירת "ברך עלינו" עד ערב חג הפסח (עיין ב"י קי"ז ס"ק א', ושו"ע קי"ז סעי' א').

טעה בחורף
הגמרא בברכות אומרת (בדף כ"ט ע"א): "אמר רבי תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו. שאלה בברכת השנים, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה". אם בימות הגשמים , אחרי ז' במרחשון, אמר "ברכנו" (לנוסח הספרדים) או "ותן ברכה" (לנוסח האשכנזים) ולא ביקש גשם, אין בקשתו שלמה, וצריך לחזור ולבקש גשם.

אמנם אם נזכר קודם שסיים תפילתו יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים וכדלהלן:
א. אם נזכר לאחר שחתם את ברכת השנים, קודם שהתחיל "תקע בשופר" - באנו למחלוקת ראשונים: לדעת הראבי"ה בשלב זה עדיין הוא נחשב כעומד בברכת השנים ויאמר "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר". ואילו לדעת רבנו יונה הוא נחשב כעומד כבר בברכת "תקע בשופר" - ולכן יוכל לתקן את עצמו ולהוסיף שאלת גשמים בברכת "שומע תפלה". הבא"ח וכה"ח פסקו כראבי"ה, ואילו בעל המשנה ברורה פסק כרבנו יונה. ואנו פוסקים כדעת הבא"ח, והטעם הוא, שמא ישכח שוב מלאומרו ב"שמע קולנו".
ב. ואם נזכר אחר שהתחיל בתקע - אין צריך לחזור, אלא יאמר בשומע תפלה ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה וכו'.
ג. ואם לא נזכר אלא עד אחר שסיים שומע תפלה, קודם שהתחיל רצה - יאמר שם ותן טל ומטר לברכה.
ד. ואם נזכר אחר שהתחיל רצה - אז חוזר לברכת השנים ואומר על הסדר.
ה. ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר יהיו לרצון אמרי פי האחרון הסמוך לעושה שלום, אז אפילו שעדיין לא עקר רגליו צריך לחזור להתחלת תפילת העמידה" (בא"ח ש"ר בשלח אות י"ח. ועיין באורך בסידור 'קול אליהו' עמודים רח - רט).

אמירת צ' פעם מצילה מספקות
אם מסופק אם אמר "ברכנו" או "ברך עלינו" תוך שלושים יום - חוזר. וכדי להנצל מכל ספק, טוב לומר בליל ז' במרחשון לפני תפלת ערבית תשעים פעם "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" (לנוסח הספרדים) ואז אם הוא מסופק, אנו אומרים שאמר לפי הרגל לשונו ואינו חוזר. בנוסח ברכת השנים של אחינו האשכנזים אין שינוי בפתיחת הברכה בין הקיץ לחורף, אלא שבקיץ הם אומרים "ותן ברכה", ובחורף "ותן טל ומטר לברכה", וכדי להנצל מספקות הם צריכים לומר צ' פעם "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה". בגמרא מובא שאם שור מועד הזיק הוא חייב לשלם נזק שלם, ואם הרג אדם דינו אחרת. והגמרא דנה מתי השור מוגדר כמועד האם דוקא שנגח ג' ימים, או שגם אם נגח ג' פעמים ביום אחד וכגון: בשעה שמונה בבוקר, ואח"כ בתשע, ושוב פעם בעשר, דינו כמועד. האם קירב נגיחותיו או ריחק נגיחותיו. ולכאורה כאן שאומר צ' פעמים זה קירב נגיחותיו, וצריך לומר תשעים יום. אומר המג"א: אעפ"כ אנו אומרים, כי לשונו של האדם מתרגלת לזה, ורשאי לומר כן להסתלק מכל ספק (עיין למג"א סי' קי"ד ס"ק י"ג).

יסדיר תפילתו קודם שיתפלל
כמו כן יש לדעת שאם עברו שלושים יום מברכת הלבנה בחדש שעבר, עליו לומר ברכת הלבנה מתוך סידור. יש מקומות שבהם יש את נוסח ברכת הלבנה על גבי קיר בית הכנסת באותיות מאירות עיניים או שמחלקים לקהל דף ובו הנוסח. ואם אין לו את הנוסח, יאמר אחרי החזן מילה במילה כדי שלא יבא לידי טעות.

וכתוב בשו"ע (סי' ק'): "תפילות של מועדות ושל ר"ח, צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל, כדי שתהא שגורה בפיו. הגה: וי"א דוקא כשמתפללים על פה, אבל כשמתפללין מתוך הסידור, מותר, דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין". בכמה דפוסים של השו"ע נכתב בטעות ר"ה, ויש שהבינו שהכוונה לראש השנה. אך הכוונה היא לראש חדש. ברמב"ם הדבר נכתב במפורש ללא ראשי תיבות, וז"ל (פ"ד מהל' תפלה הי"ט): "תפלות הפרקים כגון תפלת מוסף ראש חדש ותפלת מועדות צריך להסדיר תפלתו ואחר כך עומד ומתפלל כדי שלא יכשל בה" (עיין בשו"ע סי' ק' ובמש"ב וכה"ח שם ובשערי תשובה שם).

חישוב תקופות השנה בלוח העברי
הטור מביא את דברי האבודרהם ע"ה כיצד מחשבים ששים יום לתקופה בחוץ לארץ. והוא מאריך לבאר כפי החודשים הלועזיים ומזכיר את חודש דצמבר"י ואת נובמבר"י ואת פברי"ר ומחשב כיצד יוצא ששים יום בחו"ל. ויש להבין לשם מה מזכיר האבודרהם את החישוב בצורה זו, ובפרט שעושים לחישובים אלו סימנים: "ב"ך יברך ישראל" וכדומה? אלא שבא אבודרהם להוכיח לכל אומות העולם עד כמה החישובים שלהם מוטעים, כי הם מונים תאריך מסוים להולדת האלוה שלהם והכמרים לא הצליחו לאמֵת זאת כי התקופה תמיד משתנה להם, עד כדי כך שהוסיפו י"ב ימים לשנתם. על כל פנים, אין חכמה כחכמת התורה והחישובים של התורה לעולם אינם משתנים, וכל מי שינסה להכחיש ח"ו ולו מילה אחת מהתורה הקדושה, שילך לבדוק אצל אוה"ע ויראה כמה שהם מרוחקים מן האמת בתכלית, וכמה שהתורה הקדושה אמת לאמיתה וכל דבריה תקפים מאז ומעולם.

אין חכמה כחכמת התורה
ומעשה היה ביהודי אחד שקראו לו כליפה, והיו לו פועלים ערבים, ובזמנו כל מי שהיה משלם יותר זכה בעבודתם של הפועלים. יום אחד הם חישבו ביניהם לדעת מתי יחול הרמאדאן, ואמרו שכל עוד לא קיבלו הוראה מהמופתי שלהם הם לא ידעו מתי יחול הרמאדאן (חדש שלפי החוק המוסלמי צריך כל אחד ואחד לצום). אותו יהודי היה חכם ואמר להם בדיוק מתי יחול תחילת הרמאדאן, כי הם חודשיהם לפי הלבנה, וממתינים עד שיקבלו הוראה מהשיך הגדול ממצרים. מיד הלכו הפועלים וסיפרו זאת למופתי שלהם, אך הוא צחק ואמר מנין לו לדעת זאת מראש? והנה חל הרמאדאן שלהם בדיוק כפי חישובו של חכם כליפה, ומאז אותם פועלים ערבים כיבדוהו עד מאוד והיו עובדים אצלו בזול. כך היא חכמת התורה שגדולה ואמיתית יותר מכל החכמות כולם.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il