הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת, תלמיד רבנו יונה והרמב"ן, ברצלונה, נפטר בשנת ה"א ע', 1310) חידש (כך מקובל להבין את דבריו בעולם הישיבות) שגם אם נקבל את שיטת הרמב"ם וחכמי ארץ ישראל יחדשו את הסמיכה, הם יוכלו לדון דיני קנסות רק בארץ ישראל ולא בבבל. עיין בחידושיו למסכת בבא קמא דף לו עמוד ב. נשאלת השאלה מה המקור לחידוש שכזה והרי אם הסמיכה נתחדשה הסמוך יכול לדון דיני קנסות גם בחוץ לארץ ואם הסמיכה עדיין לא נתחדשה הרי גם בארץ ישראל אין לדון דיני קנסות.

לכן מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל "אבל לפי הנ"ל יובנו הדברים היטב, שכיון שכל עיקר כח החכמים שבא"י היינו משום שעל ידי זה הרי זה נחשב כהסכמת "כל הקהל" שבארץ ישראל, אם כן אם אמנם אין להתחשב עם אלה שבחוץ לארץ ואין בכוחם לבטל את דין "כל הקהל" של יושבי ארץ ישראל, מכל מקום הן אין שום יסוד להחשיב את קבלת העם שבארץ ישראל גם לגבי אלה שלא הסכימו מעולם לא מעצמם ולא על ידי החכמים שבהם. על כן אינו נחשב סמוך אלא לגבי ארץ ישראל ולא לגבי חוץ לארץ, ואינו יכול לדון בחוץ לארץ אפילו בנקיטת רשות מראש הגולה, או בהסכמת בעלי הדין.