בית המדרש

  • מדורים
  • פתחי אמונה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

שיעור מס 16

חכמת התורה ומדעים

איך להתייחס למדעים? חיוב? שלילה? האם יש מקום להתפעל מהם? האם יש יתרון לתורה על פני המדע, ואם כן – מהו?

undefined

אדר א תשע"ט
7 דק' קריאה
חכמת התורה וחכמות חול
בירור מעלת התורה
מה היחס בין תורת ישראל לבין החכמות השונות בעולם? במה עליוניותה של תורה?
לפני שננסה להשיב על שאלות אלו יש לדון מדוע בכלל צריך להתעסק עם שאלה זו? הרי כל אחד יודע שהתורה היא ים שאין לו סוף בכמות ובאיכות, וערכה גדול בעיני לומדיה על פני כל חכמה אחרת, ומה הצורך בהשוואה?
ונראה שסיבת הבירור הזה קשורה ללימוד על ערכה של תורה שהוא בעצמו תורה. הבנת מעלתה של תורה, השפעתה וכוחה היא אבן פינה באמונה ועל כן יש לבררה. המהר"ל (נצח ישראל א, א) מלמדנו בהקשר של גלות וגאולה שאין דבר נודע אלא מהפכו, מידיעת עניין הגלות נבין את הגאולה. ולעניינו, מהבנת ערכה של חכמת החול נבחין בערכה של חכמת התורה. יש לציין שחכמות אלו אינם הפכיות אלא מקבילות ועל כן הדמוי לדברי המהר"ל אינו אלא להראות שבכדי להבין דבר בצורה שלימה יש להבין את הדומה והשונה ממנו.
כמו כן, אנו עוסקים בסוגיא זו בימים הסמוכים לחנוכה. בזמן החשמונאים היתה התנגשות רבתי בין תרבות ישראל לתרבות יון, כאשר גם יון הם בעלי חכמה, עד כדי כך שאמרו חז"ל (זוה"ק ב רלז, א):
'אשר אין בה מום' דא מלכות יון דאינון קריבין לארחי מהימנותא.
עוד ידועה בפי כל מימרת חז"ל (איכה רבה ב, ט):
מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הה"ד והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה.
אם כן יש לברר במה חכמתם טובה ומועילה והיכן מזיקה.
הערכת חכמות החול
באופן כללי כבר אפתח במסקנה הנראית לי: רוב גדולי ישראל העריכו את חכמות החול.
יש להבדיל בין חול לטומאה, את הטומאה יש לבער ואילו את החול יש לרומם. כמה מחכמי ישראל טרחו לציין ולסווג את החכמות השונות וחשיבותן ולעסוק בהן. ביניהם: הרמב"ם (הל' יסודי התורה ובמורה נבוכים), בעל חובות הלבבות (שער הבחינה, ד), רבי יהונתן אייבשיץ ביערות דבש (חלק ב, דרוש ז), תלמידי הגר"א (הקדמת פאת השולחן). ברור שאם עשו כן, דעתם היתה שיש בהם ערך רב. ולכן, אפילו אם האדם הפשוט אינו מתעסק ממש אם חכמות אלו, יחסו הנפשי אליהן צריך להיות של כבוד והערכה ולא של זלזול.

ברכה על החכמה
חז"ל תקנו לנו שתי ברכות על החכמה: על חכמי ישראל מברך שחלק מחכמתו ליריאיו ועל חכמי האומות מברך (או"ח רכד, ו-ז) שנתן מחכמתו לבשר ודם. אם נשים לב לנוסח הברכה נראה שהמילה 'חכמתו' שמתייחסת כמובן לרבש"ע נמצאת בשתי הברכות, הרי לנו ששתיהן הן חכמת ה'.
והאמת, שדבר זה הוא פשוט! וכי יעלה על הדעת שכל החכמה המופלאה המצויה בכל פינה ופינה בבריאה היא חכמת אנוש?! כל חכמת המדע היא בגילוי ובהבנת המציאות ולא ביצירתה כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה לך לך, לט):
אמר רבי אלעזר בן זימרא אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה.
ועל כך ודאי ששייך וצריך לברך ולשבח את ה' על חכמתו המתגלה בכל מקום ופינה במרחבי הבריאה. וכן, הזלזול בחכמי האומות מצד חכמתם אינו נכון. צריך כל אחד לדעת את תחומו ולהבין את עליונות חכמת הקודש על החול.

לימוד החכמות
היו וישנם ויכוחים ביחס לחכמות השונות מתי ללמדן ואם בכלל 1 . ונראה בסיכום הדברים שישנה חלוקה בסיסית בין סוגי החכמות השונות. לימודי פילוסופיה וכדומה, כל לימוד שנוגע לעניין מעיקרי האמונה, אסור ללמדו. מה שנוגע למבנה העולם והשימוש בו, מותר ואף רצוי ללמדו. אף מי שאסר את לימוד החכמות השונות אסר זאת עד גיל עשרים וחמש או שלושים 2 מחשש של הימשכות אחר החכמה וכפירה בתורה אך לא שיש פסול עצמי בחכמות הטבע.
הרב זצ"ל כותב באורות התורה (פרק ט) על ההרחבה בלימוד החכמות:
וכשילך באפן כזה (של היקף ועומק בתורה) יוכל לקבע לו זמנים גם כן לרכישת החכמות והידיעות המועילות לאדם בעולם, המרחיבות את חוג דעתו ונותנות לו אמץ לצרכי החיים, ויהיה מקובל על הבריות ומוצא חן בעיני אלהים ואדם (סעיף ג).
וכמו כן צריך להרחיב ולחדש כראוי בכל חדושי העולם, בדברים טבעיים ובמלאכות. כי כל פעל ד' למענהו, וצריך להיות אוהב את הבריות ורוצה בקיומם ובשכלולם, ודעה זאת מביאה לאהבת השי"ת (סעיף ה).
יש להבין את ההקשר הכללי של אמירה זו וללמוד את כל דברי הרב הקודמים לו בנוגע להעמקה בלימוד התורה ומסתעף מזה אף העיסוק בחכמות ופיתוח העולם. ובכל זאת ניתן להבין שערך גדול יש לחכמות השונות.
נראה לי להעמיק בהסבר ולומר שתלמיד חכם הפרוש לחלוטין מן העולם הרי הבריות פורשות הימנו. אמנם מצאנו דגם של יחידים שהיו פרושים אך אף הם לא התוו זאת כדרך. כחלק מטבעיות החיים ראוי ונכון שיהיה לנו קשר ועניין בפיתוח של העולם יחד עם זאת הכרחי להזכיר את העיקר ואת הטפל.

הימשכות אחר חכמת החול
כאמור, קיים חשש שבציבור תהיה העדפת החול על פני הקודש, הטפל על העיקר וממילא הימשכות לא נכונה אחרי החומריות. מדוע אכן נמשכים אל חכמות אחרות ולא אל התורה? נראה שיש לזה מספר סיבות:
האחת, חכמות החול הן מאד שימושיות ותועלתניות. מכל הטכנולוגיה ואף המדע התאורטי הטהור מגיעים כל הפיתוחים שבמידה רבה עידנו את קללת אדם הראשון 'בזיעת אפך תאכל לחם' (בראשית ג, יט).
שנית, נראה לאנשים שהרבה מהעיסוק במדע וחכמות שונות הוא ביסודות המציאות ועל כן זה נראה חשוב יותר מהנהגת העולם למעשה.
ועוד שלימוד וקניין תורה הוא דבר קשה מאד שכן הוא מצריך עבודה נפשית פנימית ועקבית בשביל להבין ולחיות את דברי התורה. כשם שקשה להתמיד ב'כושר פיזי' לאורך זמן, כך קשה להתמיד ב'כושר רוחני'. יש שלב אותו עובר האדם בו כבר הסיר במידת מה מחיצות מסוימות בעבודת ה' וממילא מגלה שהדבקות בתורה ומצוות טבעית לו, אך גם בשלב זה אין אפשרות של עמידה במקום. תמיד צריך להתקדם 2 . גם בחכמות אחרות נדרשות מידות טובות כסבלנות, יסודיות, יכולת קבלה מאחרים ועוד, אך הדרישה ברוחניות היא הפיכת כל האישיות בכללותה לדבקה יותר בה'. על כן, יש קושי גדול להתמיד בזה ומעדיפים אנשים להתעסק בחכמות אחרות ולהקדיש זמנם קבועים ללימוד התורה. 3
כל זאת ללא התייחסות לעניין היצר והכוחות הנמוכים יותר באדם שמרחיקים את האדם מקירבת אלוקים.
ההבדל בין החכמות
א"כ מה שורש ההבדל אם שתי החכמות חכמת ה' הנה?
מסביר המהר"ל (נתיב התורה פרק יד; תפארת ישראל פרקים ט-יג; באר הגולה באר השישי) שאמנם התורה עוסקת בדברים נראים לכאורה נמוכים כשור ובור, בשר וחלב, צורת זריעת הקרקע והלכות דם אך אלו הצד הנגלה של רצון ה'. כאשר אדם מתעסק בנושאים אלו הוא בעצם עוסק בשרשי המציאות, בחכמת ה' שאינה מתייחסת לגשמיות מסוימת 4 . עצם העיסוק ברצון האלוקי הוא בעל ערך מצד עצמו ללא תלות בתוכן המסוים. ועל כך מזהיר הזוהר הקדוש (מובא במהר"ל תפא"י יג) מפני הטועים לחשוב שכל מה שיש בתורה הוא רק ההבנה הפשוטה. כמובן שיש את הרובד הפשוט של הדברים אך זהו אינו הסוף. כאשר חז"ל אומרים (סוכה כח, א) שדבר קטן הוא הויות אביי רבא זהו רק ביחס אל מעשה בראשית ומרכבה אך ודאי שביחס לחכמת האחרות הוא דבר גדול.
חכמות אחרות נקראות חכמות העולם כיון שאינן מתייחסים לאומה מסוימת אלא שייכים להבנה של המציאות הרחבה. התורה הינה שייכת רק לישראל אין אפשרות לגוי להבין תורה לכל עומקה שכן דרושים אליה הכנות נפשיות ונשמתיות. התורה היא גילוי הרצון האלוקי שהוא שורש וחיות העולם ועל כן מעלתה עולה לאין ערוך על כל חכמה אחרת.

עיסוק בתכלית ולא בכלים
דרוש עוד הסבר וחידוד של נקודה אחת. המהר"ל בתפארת מסביר שעיסוק בהלכה הוא עיסוק בגזירת הי"ת. ושוב נקשה וכי חכמת הטבע אינה עיסוק בגזירת ה'?
אלא יש לומר שאפשר להתבונן על כל דבר משני אופנים: א. איך הוא בנוי? ב. איך להשתמש בו?
איזה מהצדדים הוא העיקרי? ודאי ש'איך להשתמש' הוא התכלית, שהרי אף ממציא אינו בונה מכשיר בשביל ה'לשמה', הוא בונה לצורך שימוש מסוים והאדם הקונה את המכשיר יכול ליהנות ממנו אף ללא כל הבנה במבנהו הפנימי (וכך כולנו נוהגים ברוב המכשירים של חיי היומיום). בעצם רוב העיסוק של המדע הוא בהבנת המציאות בכדי להשתמש בעולם בצורה טובה ומושכלת יותר, המדע ברובו איננו לשמה 5 . ממילא נבין מי משרת את מי? הכלים את התוכן. חכמת החול את חכמת הקודש.
יוצא אם כן, שתכלית כל הפיתוחים אותם ה' מכוון שיצאו לפועל, עניינם להוות כלים נוחים לבני אדם. אך יש לברר את היסוד. המציאות, מה עניינה? מה תכליתנו כאן בעולם? עם ישראל חידש זאת בעולם שאין אנו פה בבחינת 'אכול ושתה כי מחר נמות' (ישעיהו כב, יג) אלא מגמתנו בכל חיינו היא קרבת ה'.
א"כ ודאי שמה שמוביל לכך הוא העיסוק בגזירת ה' באיך ננהג בעולמו, ועל כן יצר ה' את העולם בחוקים קבועים שפעולתם אינה תלויה בהבנתנו אותם, כדי שנזכור שלא חוקים אלו הם תוכן החיים 6 . הם ימשיכו ויפעלו אף מבלעדי האדם באותה מידה.
העיסוק בקודש ומידות טובות הוא לב החיים. כך אולי ניתן להבין מדוע במצוות התורה יש שוני גדול בין העושה מיראה לאהבה וכן הלאה כל המדרגות. ככל שהמצווה נעשית בדבקות עמוקה וטהורה יותר כך השפעתה בעולם גדולה יותר. שינויים אלו ניתנו כדי שבהם יהיה עיקר המשקל הערכי שלנו, שנדע שבהם אנו פועלים ביותר אפילו ע"י רגשות ומחשבות.
לכן, כל העיסוק בסוגיות ארציות של גילוי ה' בעולם אעפ"י שאינם עסוקים בשורש של המציאות, הם עסוקים בתכליתה ועל כן ערכם גדול לאין ערוך מהבנת המציאות הפשוטה.
בלימוד פנימיות התורה ודאי שברור ההבדל. שם עוסקים בשורש, בהשתלשלות של הבריאה מהבורא ועד אלינו. מבינים שהתורה בכללה היא הכח המחייה את הבריאה ולא בנברא המתחייה.
סוגיה זו עמוקה ועדינה, וכיון שאנשים רבים אינם מבינים שיש בתורה עומק גדול יותר מהנראה לעין, הרב זצ"ל תבע לימודי פנימיות שיגלו את נשמת התורה בפרטי מצוותיה ואת ערכה האלוקי הנשגב.




^ 1.עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חכמות חיצוניות'.
^ 2.מו"ר אומר שהתקדמות צריכה להיות לשם התקדמות ולא לשם מניעת הנפילה. תמיד חוזר על כך שצריך להרבות ב'קום ועשה'.
^ 3.אין בדברים אלו לזלזל במי שאין תורתו אומנתו, אדרבא, מי שמצליח על אף כל עיסוקיו לקבוע עיתים לתורה אשריו ואשרי חלקו. כוונתנו לומר מדוע הדבקות בתורה היא מאתגרת מאד ולעיתים פחות מושכת.
^ 4.ראה מאמר 'תורה מן השמים'.
^ 5.אמנם יש צד של לימוד לשם ידיעה בלבד אך בתורה זה אמור להיות מפונה לכיוון של אהבת ה' כדברי הרמב"ם.
^ 6.יתכן כמובן שאף העיסוק בחול ופיתוחו הוא כולו אידיאלים ורצון להיטיב עם אחרים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il