תביעת יו"ר עמותה בהתנדבות, לקבל החזרי הוצאות

המקרה בקצרה:
הנתבע והתובעים היו חברים בארגון התנדבותי. התיק אמנם נפתח על ידי התובעים, אולם, רובו של פסק הדין עסק בדרישות של הנתבע. הנתבע פרש מתפקידו בארגון, ודורש לקבל החזרי הוצאות כולל הצמדה בסך 13,473 ₪. במהלך הדיון הוא הודיע כי גילה בביתו סכום כסף של יותר מ-20,000 ₪ השייכים לעמותה והסכים להחזיר את מה שמעבר לסכום המגיע לו.
לטענת התובעים לא מקובל בקרב מתנדבים כאלו לקבל החזרים על דלק וכדומה, ולכן שלושתם מחלו עליהם. כמו כן, ההוצאות שהוציא הנתבע מוגזמות. על חלק מההוצאות הם מסכימים לשלם במידה ויוגשו קבלות. לטענתם הוא לא זכאי להוצאות משפט משום שהתנהלותו לאחר פרישתו מהארגון עוררה את המחלוקת וגרמה להם נזקים והם מבקשים החזרי אגרה. למעשה, התובעים מסכימים לתת לנתבע לפנים משורת הדין 4,000 ₪, שהם קצת יותר מסך הקבלות שהנתבע הציג על הוצאותיו.
לטענת הנתבע המנהג שלו הוא לקבל את החזרים שמגיעים לו. כמו כן, כיון שלארגון לא היה משרד פעיל, היו לו הוצאות רבות עבור העבודה שביצע מביתו. יתירה מזו, בתמחור הפעילויות של הארגון הוא חישב גם החזרי ההוצאות. כמו כן, לקראת עזיבתו נאמר לו שיכין קבלות ויקבל את התשלומים. לדבריו, יש לקבל את גרסתו שהרי יכול היה לשתוק ולא להודות בכך שהוא מחזיק כסף של הארגון (מיגו).

פסק הדין:הנתבע רשאי להשאיר ברשותו 8,431 ₪ מתוך כספי העמותה המוחזקים בידיו, וזאת כהחזר הוצאותיו.

הלכה פסוקה (259)

רבנים שונים

add_alert

203 - הפסקת התקשרות עם אדריכל

204 - תביעת יו"ר עמותה בהתנדבות, לקבל החזרי הוצאות

205 - תביעה להשבת כספים ממשרד שידוכים

טען עוד

נימוקים בקצרה:
א. מעמד הנתבע כ"יורד ברשות"
הנתבע הוציא בסמכות וברשות הוצאות לצורך הארגון, ולכן דינו כ"יורד ברשות" (שו"ע חו"מ שעה סעיפים ד-ה), ממילא הוא זכאי לתשלום עבור הוצאותיו, גם אם עבד בהתנדבות, אלא אם כן יש נסיבות הפוטרות את העמותה.

ב. מוחזקות הנתבע בכספי העמותה
הנתבע הודה כי הוא מחזיק בידיו סכומי כסף גדולים במזומן מכספי העמותה. בית הדין כתב כי הדבר מעורר תמיהה גדולה שסכומים גדולים מכספי העמותה מוחזקים בבית אחד המתנדבים, מבלי שהוא עצמו וקל וחומר אחרים, יודעים על כך.
למרות זאת, יש לתובע דין של "משיב אבדה" שטענותיו מתקבלות ללא שבועה (כתובות יח ע"א ושו"ע חו"מ עה, ג). נתיבות המשפט (שם, סק"ג) סיכם דין זה וכתב: שאם נתבע אומר שיש לו כסף השייך לתובע, והתובע אומר לו שלא ידע על הכסף, הנתבע נאמן אפילו ללא שבועת היסת. כמו כן הנתבע נחשב למוחזק גם כאשר הוא מודה שהכספים אינם שלו (קצות החושן ד, א), ולכן יש לו דין של מוחזק לגבי תביעותיו, ועל התובעים להוכיח את טענותיהם.

ג. מנהג העמותות
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, האם יש מנהג לגבי החזרי הוצאות בארגון. לטענת התובעים המנהג הוא שלא להחזיר הוצאות טלפון ודלק ולנתבע היתה תועלת ציבורית מהתנדבותו בארגון,ואילו הנתבע טען שמנהגו האישי היה לדרוש החזר הוצאות, ומכיון שלא היה לו משרד הוא השתמש במשאבים הפרטיים שלו. בנוסף, הוא הודיע שהוא מעוניין לקבל החזרים, והארגון החזיר הוצאות למתנדבים אחרים.
במידה ויש מנהג ברור, הוא מחייב את הצדדים (רמ"א חו"מ שלא, א), מנהגו הפרטי של הנתבע אינו משנה לעניין זה אלא אם כן הוא היה ידוע למעסיק בזמן ההעסקה (אגרות משה חו"מ א, עה).
ואכן בית הדין קיבל את הוכחות התובעים שמנהג עמותות כאלה שלא לתת החזרי הוצאות למתנדבים. אלא שעמותה זו שונה בכך שלא היה לה משרד מסודר, והמתנדבים עבדו מביתם ולכן הם זכאים להחזרים עבור ההוצאות המושפעות מכך. אולם החזר הוצאות רכב אינו קשור להיעדרו של משרד, אלא שהנתבע לא דרש החזר על כך בזמן שהודיע כי הוא עוזב את העמותה.
לפיכך, הנתבע זכאי להחזרים עבור טלפון ותחבורה ציבורית, אך לא להחזרים על נסיעות ברכב פרטי, אלא עבור עלות אותה נסיעה בתחבורה ציבורית.

ד. שיהוי בהגשת התביעה
התובעים טענו שהנתבע אינו זכאי להחזר הוצאות, בגלל השיהוי בהגשת בקשת ההחזרים, הנתבע השיב כי במהלך פעילותו לא היה לו זמן לתבוע.
לפי ההלכה לא קיימת טענת התיישנות (במראה הבזק ז, קיא), אך, ניתן לשקול אם השיהוי מעיד על מחילה על כספי התביעה. במקרה שלנו, הנתבע העלה את דרישותיו בעבר. בנוסף, במקרה זה הוא נאמן בלי להביא ראיות משום שהוא מוחזק בכסף.