המקרה בקצרה:התובעים הם בני זוג שרכשו דירה דרך עמותה שהקימה קבוצת רכישה, הנתבעות הן חברת הניהול שניהלה את הפרויקט. התובעים טענו שחברת הניהול גרמה להם להפסיד את הזכאות של משרד השיכון למשכנתא בתנאים מיוחדים. זאת, בגלל שכתוצאה מטעות של חברת הניהול רק אחד מבני הזוג התובעים נרשם כחבר בעמותה, והוא גם נרשם כבעלים יחיד על הדירה. התובעים דרשו פיצוי על הנזק בסך של 42,000 ₪.
בתגובה חברת הניהול טענה שבחוזה מצוין בפירוש שהאחריות למימון מוטלת על החברים, ולא על חברת הניהול. כמו כן, כללי משרד השיכון השתנו לאחר חתימת התובעים על המסמכים ובזמן החתימה לא היה ידוע שייגרם לתובעים נזק. בנוסף, הוספת בן הזוג לחתימות היתה מעכבת את הפרויקט וגורמת נזק לשאר הרוכשים.

פסק הדין: שתי הנתבעות - חברת יעוץ המשכנתאות, והעמותה – פטורות.

נימוקים בקצרה:

הלכה פסוקה (259)

רבנים שונים

add_alert

207 - תביעה להשבת כספים ממשרד שידוכים

208 - הטעית רוכש שפגעה בהלוואת משכנתא

209 - הלוואה לאח לצורך רכישת דירה

טען עוד

א. אחריות חברת הניהול לכך שרק בן זוג אחד חתם על המסמכים
הגמרא (בבא קמא צט ע"ב) קובעת שאדם שנתן ייעוץ לקוי ואינו מומחה חייב לשלם אם נגרם נזק כתוצאה מחוות דעתו. כמו כן הגמרא מבדילה בין מקרה שבו המומחה קיבל תשלום ודינו כשומר שכר שאחריותו רחבה, למקרה בו לא קיבל תשלום ודינו כשומר חינם שאחריותו מצוצמצת, וכך נפסק בשו"ע (חו"מ שו, ו).
מכאן שאם ברור ליועץ שהמתייעץ סומך עליו, וההסתמכות ברורה לשני הצדדים, הרי שיש ליועץ אחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מעצתו (נתיבות המשפט חידש שאם היועץ קיבל שכר הוא חייב לשלם גם כשלא ידע בבירור שסומכים עליו).
במקרה שלפנינו התובע טען שסמך על עצת נציג חברת הניהול, אולם, היועץ לא קיבל שכר על ייעוץ בענייני משכנתא. כמו כן חברת הניהול הניחה שהרוכשים אינם סומכים על נציגיה בענייני מימון, ונאמר בחוות יאיר (סד) שיש לפטור אנשים מיעוץ לא נכון כשמצופה מהמתייעץ להתייעץ עם אנשים נוספים.
בנוסף, לאחר זמן הייעוץ והחתימה על המסמכים, הכללים של משרד השיכון בעניין משכנתא לזכאים השתנו, והשינוי הוא שגרם לנזק של התובעים. מקרה זה דומה למקרה המופיע בגמרא (בבא קמא צט ע"ב) שבו מטבע נפסל, אולם המומחה לא עודכן על כך והמליץ לקבלו, ולכן הוא לא חויב לפצות את המתייעץ.

ב. האם היה על חברת הניהול לתקן את הרישום?
שאלה נוספת שנדונה בפסק הדין היא האם החלטת חברת הניהול שלא לתקן את הרישום ולהחתים את בן הזוג השני, לאחר שהתבררה הבעיה עם המשכנתא לזכאים, היתה מוצדקת. בעניין זה נחלקו דייני בית הדין.
לדעת המיעוט, כיון שהיה ניתן לשנות את הרישום אף במחיר עיכוב את הפרויקט, הרי שהיתה לחברת הניהול אחריות לנזק שנגרם עקב ההחלטה שלא לתקן את הרישום. זאת, משום שהמומחה פטור רק כשיש אונס (שו"ע חו"מ שו, ז), וכאן אין מדובר באונס.
לעומת זאת, לדעת הרוב, חברת הניהול כלל לא הודתה שניתן היה לתקן את הרישום. בנוסף, החלטת חברת הניהול שלא לשנות את הרישום כדי לא לפגוע בשאר הרוכשים היתה סבירה, אף אם יתברר בדיעבר שטעתה בשיקול דעתה. כמו כן, החלטות עסקיות נבחנות על פי מנהג המדינה (חו"מ קעו, י), והחלטות בשותפות, צריכה להעשות לפי מה שאדם היה עושה בשלו. כיוון שדברים אלו תלויים בשיקול דעת, כבר כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ ב, כג) שלא ניתן לדרוש ביקורת שיפוטית על החלטות עסקיות התלויות באומדן דעת. לפיכך, גם אם ההחלטה היתה מוטעית , אין מקום לחייב על כך.
לפיכך, התביעה נדחתה על פי דעת הרוב.

דיינים:הרב חיים בלוך, הרב עמוס ראבילו, הרב שמעון גרבוז