המקרה בקצרה:
התובע והנתבע הם שני אחים יחידים להוריהם, והתובע סייע לאחיו הנתבע לרכוש בית, בסכום של כ-160,000 ₪, התובע הודה ש-60,000 ₪ ניתנו במתנה, אך טוען ש- 100,000 ₪ ניתנו כהלוואה ללא מועד פירעון מוגדר עד שתהיה לנתבע אפשרות להשיב אותם (ל"כשירחיב"). לטענת התובע הדברים נאמרו לנתבע לפני מתן הכסף, ועל הנתבע לפרוע אותם. התובע דורש את הכספים כעת משום שחשב שכעת נוח יותר לנתבע לפרוע. התובע מבקש מבית הדין לקבוע שכשיהיה לאחיו כסף הוא יהיה חייב להחזיר לו. אשת התובע העידה שכך אמר לה התובע. הנתבע טוען שכל הכספים ניתנו במתנה ואילו היה יודע שמדובר בהלוואה לא היה רוכש את הבית.

פסק הדין: בית הדין קובע כי לנותן הכסף יש זכות לתבוע את הכסף בכל זמן שימצא לנכון.

עיקרי הנימוקים:

הלכה פסוקה (259)

רבנים שונים

add_alert

209 - הטעית רוכש שפגעה בהלוואת משכנתא

210 - הלוואה לאח לצורך רכישת דירה

211 - עמותה שאספה כספים לטובת משפחת נפטר

טען עוד

א. טענה על כסף שניתן במתנה
לא הוצגו לבית הדין ראיות שניתן להכריע על פיהן האם התובע אמר לנתבע במפורש שמדובר בהלוואה ולא במתנה. לפיכך, בית הדין עסק בשאלה כיצד יש לפרש נתינה של כסף ללא סיכום מפורש, כאשר הנותן טוען שמדובר בהלוואה והמקבל טוען שמדובר במתנה.
בטור (חו"מ סי' עה) נאמר שכשאדם נתבע על ידי חבירו וטוען שהוא מחל לו או נתן לו במתנה, נפטר הנתבע מהשבת הכסף בשבועת היסת וכך נפסק בשו"ע (חו"מ עה, ז). הסמ"ע כתב שלמרות שאין דרך בני אדם לתת מתנות הנתבע נאמן בשבועת היסת.
הש"ך (עה, כב) כתב שטענת הנתבע שקיבל את הכסף במתנה היא טענה גרועה ולכן הנתבע נאמן רק אם יש לו מיגו והיה יכול לפטור עצמו בטענה טובה אחרת. אלא שבמקרה שלנו אין לנתבע מיגו, שהרי אינו נאמן שפרע את החוב ללא הצגת תיעוד. זאת, משום שבימינו העברת סכומים בשיעור כזה נעשית בצורה מתועדת בדרך כלל.

ב. טענת מתנה בין בני משפחה
אמנם, היה מקום לומר שכיון שמדובר בבני משפחה, טענת מתנה, היא טענה טובה. אלא שיש להבדיל בין מתנות קטנות למתנות גדולות, וכך היא גם מסקנת הישועות יעקב שמסביר מהו ההבדל בין הדינים הבאים: מצד אחד, הרמ"א (רטז) פסק שאדם שמאכיל את חתנו על שולחנו יכול לתבוע ממנו כסף על כך, ומצד שני בשו"ע (אבן העזר נ, ב) פסק שאדם שמקדש את אחותו, התכוון לתת לה את הכסף במתנה, כי ידע שהקידושין לא תופסים ונתן לה בדרך זאת.
במקרה השני מדובר על סכום קטן ולכן יש להניח שנתן במתנה, לעומת זאת במקרה הראשון מדובר בהרבה כסף, ולכן לא סביר שהוא ניתן במתנה, אלא בהלוואה. וכך גם כתב הרב יועזר אריאל שליט"א ("כספים שניתנו לקרוב משפחה מתנה או הלוואה", תחומין כרך כז).

ג. משקל כוונתו של התובע
לטענת הנתבע הוא קיבל את הכסף במתנה, ואילו התובע תיאר את הקושי שלו לתת את הכספים, והסביר שהוא ציפה לקבל את הכסף בחזרה, אף שלא אמר זאת בפירוש. ישנם פוסקים רבים הסבורים שבמתנה גם דברים שאדם חשב בליבו הם בעלי תוקף (רמ"א חו"מ רז, ד) וזאת משום שהדבר תלוי רק בדעתו של נותן המתנה.

דיינים:הרב אהרן כץ, הרב שלמה אישון, הרב סיני לוי