אחווה והנהגה

לפני התגלותו של יוסף אל אחיו והכרזתו הכפולה:

בדיקה קצרה מעלה כי ביטוי זה מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד. הפעם השנייה היא דברי אמנון לפני שפגע באחותו תמר, וז"ל הכתוב:

רפרוף בפרק זה מגלה במהירות ביטוי נוסף יחידאי לשתי פרשיות אלה והוא: כתנת הפסים.
אצל יוסף נאמר:

ואצל תמר נאמר:

שני רמזים מיוחדים אלה מספיקים כדי לקשור את שתי הפרשיות 1 .

ננסה להבין את פשר העניין. המאבק על "כתונת הפסים" איננו רק במישור האישי כמאמר חז"ל:

אלא בעיקר במישור ההנהגתי - לאומי. יעקב בוחר ביוסף כמנהיג הבא של עם ישראל העתידי ויוסף מיד מגיב בסדרת חלומות נבואיים המבטאים זאת. האחים לא מיהרו לקבל על עצמם את עולו של האח הצעיר והמאבק נגרר למעשים קשים מאוד.

נסיכים בכל מקום, לאורך כל ההיסטוריה, ניסו להוכיח קבל עם, את מנהיגותם בשתי דרכים. בשלטון על חייהם או בשלטון על נשותיהם או בנותיהם של אחרים. ראובן מבטא את טענתו למנהיגות ב"מעשה בלהה" שבזכותו "זכה" לכינוי "פַּחַז כַּמַּיִם" (שם מ"ט, ד). שמעון ולוי ניסו להפגין מנהיגות בהצעה "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (שם ל"ז, כ). בכך "זכו" ל"וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (שם, שם ו).

גם בביתו של דוד המלך, עלתה על הפרק שאלת המנהיג הבא. הבכורות של דוד מנויים בפסוקים הבאים:

שלשה מתוכם ראו עצמם כיורשי עצר (הפעם נדון רק בשניים מהם). אמנון בנו הראשון של דוד, הבכור של אחינועם, במקביל לראובן, ביטא את מעמדו, בענייני עריות, בפגיעה נוראה בתמר. אבשלום במקביל לשמעון ולוי, מביא לידי ביטוי את שאיפותיו למלכות בעניני נפשות, ברצח אמנון. (בשלב שני ביטא זאת גם בענייני עריות, במקביל לראובן, עם פלגשי אביו).

ראובן שמעון ולוי הפסידו את ההנהגה אבל לא נדחו מן המשפחה. ראובן חזר בתשובה וישב בשקו ובתעניתו כמובא במדרש:

ראובן לא פגע באחוה שהרי מנע את הפגיעה בנפשו של יוסף, לא השתתף במכירה ורצה להשיבו אל אביו, כעדות הכתוב:

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (נשארו) אַחִים" (שם מ"ט ה), כיון שסוף סוף לא פגעו בנפשו של יוסף וחזרו והתחרטו על מכירתו. כעדות הכתוב:

בניו של דוד לא חזרו בתשובה, פגעו באחווה ללא תיקון וממילא נדחו לא רק מעמדת ההנהגה אלא גם נכרתו ועזבו את העולם ללא צאצאים (שמו"ב י"ח יח, סנהדרין כא ע"א).

הבה נתפלל כי נפיק את הלקח ונגביר את האחווה בין בניו של יעקב וממילא נזכה לחזרת מלכות בית דויד.

---