המקרה בקצרה:
תובע 1 הוא מפקח בנייה, תובע 2 הוא קבלן מוסלמי שביצע עבודת שיפוצים בבית הנתבעת, הנתבעת ביקשה להפסיק את עבודתו בגלל שהיו לה טענות על עבודתו. בין הצדדים היו טענות שונות, בית הדין קבע בהחלטה קודמת, כי החלטת הנתבעת לסלק את הקבלן היא מוצדקת, בית הדין הזמין מומחה לתמחר את הליקויים.

פסק הדין: הדין החל על יהודי ולא-יהודי בבית דין של תורה הוא שווה. במקרה זה, תובע 1 חייב לנתבעת 4,420 ₪, שני התובעים ישלמו 4,351 ₪ עבור ליקויי בנייה. ובנוסף ישלמו 5,875 ₪ עבור הוצאות משפט.

נימוקים בקצרה:

הלכה פסוקה (259)

רבנים שונים

add_alert

221 - תביעת משרד שידוכים שלא עמד בהסכם

222 - מזמין עבודה למפקח בנייה וקבלן שאחד מהם מוסלמי

223 - מפקח בנייה שתובע תוספות שכר

טען עוד

א. דין בין שני אנשים שאחד מהם אינו יהודי
הרמב"ם (מלכים י, יב) כתב שגר תושב נידון בבית דין של תורה על פי "דיניהם" של הגוים. נראה שכוונתו שדנים על פי דינים שהגויים מחוקקים לעצמם (עפ"י רמב"ן בראשית לד, יג). למרות זאת הרמ"א (שו"ת י) כתב שהגויים צריכים לקבל על עצמם את דיני התורה וכך יש לדון אותם.
התשב"ץ (ג, ו) כתב שבכל מקרה של מחלוקת כספית בין יהודי לגוי יש לקיים את הדיון בבית דין של תורה ללא קשר לדין החל על הצדדים
המאירי (בבא קמא לז, ב) חידש שדין גוי שנוהג בפועל על פי שבע מצוות בני נוח שווה לדין גר תושב. ממילא, למרות שכיום לא ניתן לקבל גר תושב, בכל זאת יש להתייחס למוסלמים כאל גר תושב.
למרות כל האמור, לפי דברי הפוסקים, במקרה ששני הצדדים רוצים לדון בדין ישראל, דנים כדין תורה. בית הדין קבע שהסכמת מוסלמי להתדיין בבית דין של תורה מהווה הסכמה מכללא להתדיין על פי דין תורה, ובלבד שלא תהיה כל אפליה כנגדו, ולכן כך דן בית הדין.

ב. העדפת מומחה בית דין על פני מומחה מטעם אחד הצדדים
הנתבעת טענה שלמומחה בית הדין אין את המומחיות המתאימה להעריך את הנזקים, ויש להעדיף את המומחה מטעמה.
אולם, העמדה ההלכתית היא שתשלום של צד מסוים לאדם על מנת שיעיד פוגע באמינות העד (רמ"א חו"מ לד, יח). פסיקה זו תקפה גם כאשר לטענת הנתבעת הדו"ח שהגיש המומחה מטעמה נראה מקצועי יותר.

ג. אחריות קבלן לנזק שנגרם על ידי פועל מטעמו
לכיריים של הנתבעת נגרם נזק על ידי פועל שהוזמן על ידי הקבלן (תובע 2). אמנם, באופן עקרוני, המזיק חייב לשלם (רמב"ם חובל ומזיק א, יא), אולם, במקרה זה החוק (סעיף 13 לפקודת הנזיקין) קובע כי למעסיק יש אחריות לנזק שגרם עובד שלו. אם המעשה נעשה תוך כדי עבודתו, לדעת בית הדין זהו מנהג המדינה, ובייחוד במקרה זה.

ד. פיצוי על איחור במסירת הבית המשופץ
הנתבעת דרשה 10,000 ₪ עבור האיחור בסיום העבודה, וכמו כן 2800 עבור חודש שכירות של יחידת המשנה שהשכרתה התעכבה עקב האיחור בסיום העבודה.
בהלכה ישנה מחלוקת לגבי פיצוי על מניעת רווח (ראו פס"ד ארץ חמדה גזית 70072) יש פוסקים הסוברים שיש לחייב במקרה שבו מדובר על מניעת רווח ברור. בית הדין מקבל את התביעה לאובדן חצי חודש השכרה בסך 1400 ₪ כיון שמדובר באובדן רווח ברור.

ה. אחריות המפקח לחובותיו של הקבלן
במקרה שלנו, המפקח (תובע 1) טען שהוא היה עובד של הנתבעת ואינו אחראי למעשיו של הקבלן (תובע 2). אולם, כיוון שהוא עבד כשותפו של הקבלן, יש להתייחס אליו כערב לחוב הקבלן (ראו עוד: פס"ד ארץ חמדה גזית 76052 סעיף ו1, ובפס"ד 71082).

דיינים:הרב חיים בלוך, הרב עדו רכניץ, הרב משה חביב