בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חקת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

חוקת התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

תמוז תשע"ט
9 דק' קריאה
פרת משה רבנו
מגבלותיה של חכמת שלמה
שלמה המלך היה חכם מכל האדם אשר על פני האדמה. "וַיִּתֵּן אֱלֹקִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" וכו' בחכמה הזאת בונה שלמה את בית-המקדש – "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת"
למרות החכמה, אין הוא מצליח להשיג את סודה של פרה אדומה, ועל זה הוא אומר בספר קהלת (ז כג): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ" (ועיין יומא יד ע"א). שלמה היה חכם מכל האדם, ומשה היה עניו מכל אדם. בוודאי היו לשניהם עוד מעלות רבות אחרות, אך המעלה שבה בחר הקב"ה להכתיר אותם מעל כל בני-האדם היא החכמה והענווה. בזכות הענווה זכה משה לעמוד על סודה של הפרה האדומה (במדבר רבה יט ו), אף שלא זכה להיכנס לארץ ישראל. הוא זכה להשיג בכוח הענווה מה שלא השיג שלמה בכוח החכמה.
במה גדול כוח הענווה מהחכמה?
אולי טעם הדבר הוא, כי החכמה הגדולה ביותר שיכול החכם ביותר להשיג, היא כאין וכאפס לנוכח חכמתו של הקב"ה הממלאת מספר עצום של עולמות בחכמות אין קץ ולמעלה מזה בלי גבול. אבל מי שהוא עניו לגמרי יכול לקבל את החכמה האלוקית לפי כוחה ולא לפי כוחו. ובאמת התורה כולה היא כמו פרה אדומה. עמוקה מני ים. לכן נאמר על פרה אדומה: "חוקת התורה" ולא סתם "חוקה". ללמדך שבה נמצא סוד התורה. על מנת לתקן את הפגם שחכמה בלי ענוה עלולה להביא לאדם, מצווה דוד המלך את שלמה בנו: "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלקֵי אָבִיךָ". אבל מיד אחר כך הוא מוסיף גם לומר: "וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה" (דברי הימים א, כח ט). כיוון שחכם ופיקח אתה, דע לך שלא מספיקה ידיעה. צריך גם עבודה. "כִּי גָבהַֹּ מֵעַל גָּבהַֹּ שֹׁמֵר וּגְבהִֹים עֲלֵיהֶם" "לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא".
כל פרה אדומה על שם משה רבנו
חכמינו אמרו שלכך נאמר למשה על פרה אדומה "ויקחו אליך פרה" – שלעולם כל פרה אדומה נקראת על שם משה. שהיו מערבבים באפר של כל פרה אדומה מעט מאפר "פרה שעשה משה במדבר" (רש"י). טעם העניין הוא, כי סודה של פרה אדומה עמוק הוא ואין אדם שיכול להגיע לעומק סוד זה – איך ומדוע פרה זו מטהרת טמאים ומטמאת טהורים? למה דווקא אדומה? למה ארז? למה תמימה? למה שלא יעלה עליה עול? ועוד ועוד שאלות רבות. לכן היו מצרפים מעט מאפר פרה שעשה משה, כדי שתהיה נעשית על דעתו.
כתב הרמב"ם כי תשע פרות אדומות היו עד כה בכל ימי עם ישראל. את הפרה האדומה העשירית יעשה מלך המשיח, לטהר את ישראל, והוא יעשה אותה על-פי סודותיה, אותם יקבל ממשה רבנו שיקום עם כלל ישראל בתחיית המתים. ויהי רצון שנזכה לראות גאולה וטהרה זו בעגלא ובזמן קריב.

חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה
בפרשת השבוע "זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול". אומר רש"י "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל", בתואנה – מדברים אתם דברי צער, "ואומרים להם מה המצוה הזו? מה טעם יש בה? לפיכך באה התורה ואומרת זאת חוקת התורה, חוקה וגזרה היא מלפניי ואין לך רשות להרהר אחריה". ואומרים חז"ל, חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה. שואל האלשיך הקדוש, מה זה שכתוב "חוקה חקקתי, גזרה גזרתי" - פעמיים? כתוב "זאת חוקת התורה", חוקה אמרתי לכם וזה הכל! זאת חוקת התורה )למה צריך שהיהי כתוב "חוקת התורה, מספיק שיהיה כתוב זאת חוקת הפרה או זאת החוקה(!! אלא הוא אומר, שבאמת בפרה אדומה לא חוק אחד יש, אלא יש הרבה חוקים והרבה גזרות )מלבד פרה אדומה, אלא בכל התורה כולה(. והנה, הרבה דברים לא מובנים יש לנו בפרה אדומה. לא מובנים! למשל, כתוב שהכהן השורף את הפרה - כתוב בתורה2 "ונתתם אותה", "והוציא אותה", "ושחט את הפרה", "ושרף את הפרה לעיניו, את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף" – וזה הכל. ואומרים חז"ל, שהכהן השורף - לוקחים אותו שבעה ימים לפני שהוא שורף, ושמים אותו בבית, קוראים לו "בית של אבן", ואומר הרמב"ם, ולמה קוראים לו בית של אבן? שכל הכלים שמה אבן שלא מטמאים, ומשתמש בצלחות של אבן, במזלגות של אבן, בסכינים של אבן – שבעה ימים. ושבעה ימים מזים עליו, ושבעה ימים פורש מביתו, וזה לא כתוב בתורה שככה עושים לכהן השורף אותה. כל כך נהיה טהור!! ואחר כך מזים עליו מי חטאת, על השורף, אומר הרמב"ם שאם אין מי חטאת אז רק שבעה ימים השורף מזים עליו. ואחר כך השוחט, המשליך, השורף, האוסף, כולם נהיים טמאים והטמא הזה ששופכים עליו הוא נהיה טהור. אז זה דברים קיצוניים! אותם הכהנים שהיו בשיא הטהרה – הם נטמאים בשביל שאותו האדם שנטמא למת יהיה טהור. על זה אומר "חוקה חקקתי" - חוק שהכהנים נטמאים, וחוקה חקקתי שהטמא מת יהיה טהור, גזרה גזרתי – כך וכך, העיקר הוא שאדם לא יהרהר אחרי המצוות.

לשמור כל מוצא פיו
בדרך רמז, כתוב "כל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו – טמא הוא לכם", מכאן שאדם צריך לשמור את הפה שלו, לא שהפה שלו יהיה פתוח, אם הפה שלו פתוח אז נכנס בו טומאה, צריך להזהר ממה שמוציא מפיו, איזה מילים מוציא מפיו, ומה ההשפעה של הדברים האלה.

מועל במעיל
"וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר".
זכותו של הבן איש חי הייתה משום שהיה מכבד תלמידי חכמים, והיה מאוד מאוד זהיר בכבודם של כל בני-האדם באשר הם.
ביום גשום אחד, בא אליו אדם שלא היה מבני המקום ולא ידע על-אודות מזג האוויר שם, ועל כן הייתה רק חולצה לגופו. כשראה כך הבן איש חי, רצה לתת לו כסף שילך לקנות לעצמו מעיל. אמר לו אותו אדם: "תן לי את המעיל שלך ואחזיר לך אותו לאחר מכן". בטוב לבו, נתן הבן איש חי את מעילו לאותו אדם ונפרד ממנו לשלום. חיכה עד סמוך לשקיעה, ומשראה כי אותו אדם לא בא להחזיר את מעילו, לקח את מעילו הישן והלך לבית הכנסת. והנה כשנכנס, ראה כי אדם זה יושב במקומו. ברוב ענוותנותו, הלך הבן איש חי וישב במקום אחר. ועל זה נאמר "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל", שאין לאדם להתגאות בחן וביופי שלו, שהכול של הקב"ה, וכן שלא יתפאר אדם במעיל של רבנים שאינו שלו.

אופני השתמשות במקורות חום שונים בערב שבת לחימום המאכלים
יש גז, יש חשמל ויש פלטה חשמלית, יש תנורים.
תנור – בין לספרדים ובין לאשכנזים, אם מכניסים את האוכל לתוך התנור וסוגרים את התנור מה אתה עושה בו בתנור? והתנור שלנו בתנור זה לא כמו התנור של אז, תנור של אז – היית שם בו גחלים, הולך ופוחת האש. היום האש שהולך נשאר כל הזמן על אותו חום! אז אין אפשרות להכניס אוכל לתנור, אלא אם כן נשים איזה עץ או מקל כביסה – לא מפלסטיק אלא עץ ממש, קרש, בדלת של התנור כדי שהדלת של התנור לא תהיה סגורה עד הסוף. גז – גם כן עליך לשים פח, והפח הזה נקרא "קטום". וכירה חשמלית גם כן צריך "גרוף וקטום". על פלטה יש מחלוקת יש מי שאומר שפלטה לא צריך "גרוף וקטום", למה? בפלטה אין לך כפתור להרים ולהנמיך – אין לך! ואם אין לך זה מותר. ויש מי שאומר שזה פלטה של הדור הקודם, כיום הפלטות, אם תשים עליהם אוכל – הם מרתיחים לך את האוכל, מחממים לך את האוכל, ומרתיחים לך את האוכל, וזה הולך וטוב, זה לא כמו שפעם היה אותו חום נשאר, אלא מבשלים לך ועוד זה הולך ומצטמק וטוב לו. על כן, גם על הפלטה של היום צריכים לשים נייר כסף בכדי שיהיה כעין "קטום".

הוספת מלח, לימון או תבלינים חריפים לתבשיל המונח על הפלטה בשבת
אדם הכין אוכל, מרק, בליל שבת מוציאה מרק וישר טועמת חסר מלח, לא נעים, אורחים נמצאים, ומה תגיד להם? "תשימו מלח"?! או טועמת ורואה שיש הרבה מלח ורוצה לסחוט לימון בתוך המרק שלא ירגישו את טעם המלח. או שרואה שחסר חריף ורוצה לשים פלפל חריף בתוך הסיר. או ביום שבת – אדם לוקח תפוח אדמה של שבת או ביצה של שבת, ורוצה לשים עליהם מלח, רוצה לשים עליהם פלפל שחור או פלפל אדום לכל חלק וחלק ממה שהזכרנו – הלכה מיוחדת ודין מיוחד.
סוגי המלח לתקופתם ולמקומותם
פעם היה "מלח שלנו" – זה היה מלח "אבנים" מי שזוכר. בפסח היו משתמשים בו, זה "מלח שלנו". אחר כך מצאו "מלח שלנו" – מלח שחופרים אותו באדמה. זה נקרא "מלח שלנו". אחר כך מצאו "מלח שלנו", הוא מה שהיום עושים בעתלית, עושים ברכות, ממלאים שם מי ים ובאה השמש ומכה על הברכה, המים מתאדים ונשאר לך מלח – הנה "מלח שלנו". ויש לך "מלח שלנו" של אילת, שלוקחים אותו ומרתיחים אותו ומבריקים אותו בעד שהמלח יהיה לבן יותר, מבריק יותר, גרגרים יותר – מבושל על אש ממש. ויש "מלח שלנו" הוא מלח שולחני. אם כן כל אחד כתב "מלח שלנו", ולכל אחד, ההלכה שלו דין אחר. אנחנו לא נדבר על מלחים הקודמים אלא אנחנו נדבר על ה"מלח שלנו" אנחנו, נדבר ממש על "מלח שלנו".

נצחון ישראל על סיחון ועוג נגד כל הסיכויים
אנחנו היום בפרשת השבוע שלנו, בסוף הפרשה, שם מוזכר שני דברים שעשו עם ישראל עם משה רבנו, והדברים האלה הפחידו את בלק בן ציפור "אשר עשה ישראל לאמורי". מהם שני הדברים? המלחמה הראשונה היתה נגד סיחון מלך חשבון, ועל כן כתוב "על כן יאמרו המושלים באו חשבון, סיחון היה מלך גיבור, אי אפשר לכבוש את חשבון ואי אפשר לנצח את סיחון, ויצאו וניצחו. כתוב כי הקשה ה' את לבו ואת רוחו של סיחון "למען תתו בידך כיום הזה". אומר לו משה "נעבור בארצך", לא נעשה לך כלום! לא! רוצה למלחמה, יצא למלחמה ונתנו ה' בידינו. ואז אמרו "כי אש יצאה מסיחון" וכו'. בא עוג מלך הבשן להלחם נגד ישראל, ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו, ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו". מה זה "אל תירא"? אומר רש"י "שהיה משה ירא" – משה רבנו ירא! למה? "שמא תעמוד לו זכותו של אברהם". הוא עזר לאברהם קצת, ועוג נשאר מזמן אברהם ועד היום, והוא אמר אולי הזכות של אברהם תעמוד לו, ועל זה פחד, הוא לא מה"עוג" שלו, הוא לא פחד מה גובה שלו, הוא לא פחד מהסלע ששם על ראשו ורצה להרוג את כל עם ישראל, הוא לא פחד, הוא פחד מהמצוות אולי יש מצוה! אמר לו ה' אין לו מצוה! אל תירא אותו! סיחון ועוג, שני המלכים האלה, משה רבנו ניצח אותם ובלק – כשראה שנצחו אותם – נבהל מהדבר הזה. סיחון – ה' הקשה את לבו.

הבוטח בה' – לא להכנע ללחצים פוליטיים מהארץ ומהעולם
אנחנו רואים היום, אנחנו לא מדברים פוליטיקה, אבל מה שכתוב פה, ישנו אדם אחד – האמריקאים לוחצים אותו. האירופאים לוחצים אותו, מובאראק לוחץ אותו, חוסיין – סיחון מלך... גם כן לוחץ אותו – לוחצים אותו! הימין לוחץ אותו. השמאל לוחץ אותו. כולם לוחצים אותו. מסכן נשאר לבדו. אנחנו נגיד לו "אל תירא!!", תבטח בהקב"ה, תבטח בהקב"ה, תבטח במצוות ומעשים טובים, ואל תירא!! אל תפחד משום אדם, לא מסיחון ולא מעוג. מי שיהיה – יהיה. כשאדם בוטח בהקב"ה "והבוטח בהקב"ה – חסד יסובבנו". זה נאמר למצב הנוכחי היום. יהי רצון שאנחנו נזכה שהקב"ה ידביר שונאינו תחתינו, ולא תעשינה שום ידיהם תושיה של אומות העולם, וכל כל האויבים שמסביב, וישראל ישב שקט ושאנן ואין מחריד.

את כספך לא תיתן – באור פניך
אחד מבאי ביתו של הרב, יהודי בעל ממון רב, בא לרב ושטח לפניו הצעת עסקה משתלמת, להשקיע עכשיו חמישים מיליון, שתוך כמה חודשים יהפכו למאתיים מיליון שקלים. הגיש לרב את כל המסמכים, והיה נראה לעין כל רואה, שמדובר בעסקה מבטיחה וכדאית. הרב רפרף רגע בדפים ואמר לו: לא! וזהו. כמובן שהלה לא הלך להשקיע בעסקה. חברו ששמע על כך, רץ הוא בעצמו ולקח שתי הלוואות של עשרים-וחמישה מיליון, והלך על העסקה המשתלמת הזאת. לאחר כחודשיים נעלם האיש שעמד מאחורי כל העסקה, ועמו הכסף, והכול הלך לאיבוד...

לא תלך עמהם
עוד סיפר ר' יצחק: עמדתי לסגור עסקה של שותפות בבעלות על בית אבות. בדקתי את כל התיקים, ישבתי עם עורך דין וקבענו ב-11:00 בבוקר לחתום אצל העורך דין. ערב לפני החתימה ישבתי שוב על התיקים של בית האבות, ומצאתי שיש לו חוב לבנק מסוים, גדול בהרבה מהסכום שידעתי עליו. לא ידעתי מה לעשות למחרת עם החתימה על העסקה. מוקדם בבוקר נפגשתי עם אבא שלי שאמר לי: יש לנו רב, בוא נלך לשאול אותו מה לעשות. לא מצאנו את הרב בביתו, והלכנו לחפש אותו בבית הדין הגדול. הרב היה באמצע דיון, וכשעברנו ליד פתח החדר, הרב קלט אותנו בזווית עינו, וסימן לנו להיכנס אליו. ניגשתי לרב והתחלתי לספר לו שאני רוצה לחתום על עסקה של רכישת בעלות על בית אבות. כאן הרב עצר אותי, בטרם הספקתי להמשיך בפירוט הלבטים, ואמר לי: לא לחתום! הרב החל מעצמו לפרט לי שורה של מוקשים ומעשים לא ראויים העומדים מאחורי העסקה והמציעים אותה, שכלל לא ידעתי עליהם. שאלתי את הרב מה לעשות עכשיו, איך להודיע לעורך דין שמחכה לנו עכשיו לחתימה, ואמר לי הרב פשוט לא ללכת ולא להתקשר, ואין משמעות להתחייבות הראשונית, כי הכול מקח טעות. הרגשתי הקלה עצומה, והייתי בהלם איך הרב מספר לי דברים שאיני יודע בכלל על העסקה ועל העומד מאחוריה. כשהשותף התקשר לשאול למה אינני בא לחתום, אמרתי לו שאני לא יכול, כי כנראה אני נשאר בצבא וכו'. הייתי בהלם שהוא לא כעס (הוא ידע איזה חתול בשק הוא מוכר לי). אחרי חודש התפרסם שאותו בית אבות פשט את הרגל...
על עצמו סיפר אדון עיני: בשנת תשנ"ט רציתי לעשות עסקה ולרכוש מגרש גדול ליד שכונת גילה. התייעצתי עם עורך דין והוא אמר לי: העסקה כדאית ומשתלמת. התייעצתי עם רואה חשבון ואמר לי: עסקה מצוינת. שילמתי מקדמה לעורך דין והלכתי להתייעץ עם הרב. כששמע הרב על העסקה אמר לי: לא! אמרתי לו שכולם ממליצים, אבל הרב בשלו. הודעתי מייד לעורך הדין על ביטול העסקה, הלה לא האמין למשמע אוזניו ובא בעצמו להסביר לרב כמה כדאי לקנות את המגרש. הרב שוב אמר: אמרתי לו לא לקנות. כמובן עשינו כדברי הרב, וגם את התשלום של המקדמה קיבלנו בחזרה בעצתו של הרב, ואכן כעבור שנה בלבד מאותם ימים, פרצו המהומות מכיוון בית-לחם לעבר שכונת גילה, המגרש שעליו דובר הפך לשטח מוכה יריות והשווי שלו ירד. הרב שמר דרכנו בטרם אירע דבר.

פקודת ישועה ורחמים - סיפר חכם שלמה ברהום נ"י, מתלמידי הרב עוד מהיותו ילד, שלאחר חתונתו נולדו לו למז"ט שני בנים, ואחר כך תשע שנים וחצי לא נפקדו. הרופא אמר להם, שאם יעשו ניתוח מסוים אז יש סיכוי לילדים. כמובן באו לרב. שאל הרב את חכם שלמה מה דעתו, האם רוצה הוא בניתוח, וענה חכם שלמה: אני לא רוצה ניתוח, ב"ה שנתן לנו שני ילדים. הרב אמר לו: טוב, בעז"ה השנה תזכו להיפקד, וכך היה, נולדה להם בת באותה שנה ללא ניתוח ובברכת הרב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il