בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

לא רק בעיית הסברה

האם ההדרכה לגור בסביבה טובה נאמרה רק למי שאמונתו חלשה? אפילו אברהם אבינו נפגע רוחנית בגלל השפעתו של לוט; בענייני טובת הכלל יש לפעול בשיתוף עם החילונים; אפשר לגור בשכונה דתית בעיר שרובה חילונית; כשנלמד להעמיד חיים מלאים על פי התורה, כולם ירצו להצטרף אל קהילותינו;

undefined

הרב אליעזר מלמד

התשס"ו
5 דק' קריאה
שאלה על המצווה לגור בחברה טובה
שאלה: "קראתי את דברי הרב מלמד בשיעור "שליחות לקירוב רחוקים" על המצווה לגור עם שכנים טובים, יראי שמיים, ביישובים דתיים או שכונות דתיות. אולם נדמה שההדרכה הזו נכונה לאנשים חלשים, שהפגישה עם אנשים חילונים תפגע באמונתם ובאורח חייהם. עליהם אמרו חכמים "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" (אבות א, ו), ולהם כתב הרמב"ם (דעות ו, א, ואגרת השמד) שיחפשו את הקהילה הטובה ביותר. אבל תפקיד הרבנים לחנך את תלמידיהם שיהיו עצמאים ובטוחים בדרכם, שיוכלו לגור יחד עם חילונים ללא חשש, וכך יוכלו להשפיע על עם ישראל".

ההדרכה לגור בשכונה טובה נאמרה גם לחכמים וצדיקים
תשובה: טעות בידך. הדרכת חכמינו לגור בשכונה טובה נאמרה לכל אדם, כולל חכמים וצדיקים. וכפי שכתב הרמב"ם (הל' דעות ו, א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים..." אלא שכפי שכתבתי, מי שהולך לגור בסביבה חילונית כדי ללמד תורה, ותודעה זו ממלאת את חייו, אינו ניזוק. מפני שעם כל האהבה שהוא אוהב כל אחד מישראל, הוא מתקומם כולו כנגד עזיבת התורה והמצוות, ועל כן אינו מושפע לרעה. אלא שאופיים של רוב האנשים אינו מתאים לשליחות, ולכן אפילו בדורנו, בו השליחות נצרכת מאוד, כתשעים אחוז מהציבור צריכים לגור בסביבה טובה.

דברי רבי יוסי בן קסמא
וכן מסופר בפרק קניין תורה (אבות ו, ט): "אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי: רבי, מאיזה מקום אתה? אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי: רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו: בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד". הרי שגם אדם גדול כרבי יוסי בן קסמא חשש שמא אם יגור במקום שאינו תורני, יאבד את תורתו ומעשיו הטובים. ואולי הבין, שאנשי אותו מקום אינם מעוניינים ללמוד ממנו תורה, אלא רק להתבשם ולהתכבד משכנותו, ובמצב כזה שלא יוכל להשפיע, יימצא ניזוק מבחינה רוחנית.

נפילתו של רבי אלעזר בן ערך
וכך קרה לרבי אלעזר בן ערך, שהיה אחד מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, והכתירוהו בתואר המופלא "מעיין המתגבר". ועליו אמר אבא שאול (אבות ב, ח): "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שנייה, מכריע את כולם", שהיה חריף מכולם.

ועליו סיפרו (שבת קמז, ב) שהזדמן למקומות שנקראו פרוגיתא ודיומסית, שהיו בהם מרחצאות טובות ויינות משובחים, ונמשך אחריהם עד שעבר לגור שם. וכיוון שהיה חריף כל כך בתורה אמר בליבו, אין אני נצרך לחברי, אלא הם צריכים לי, ואם כן ראוי שיבואו אחרי לכאן. אבל חבריו לא הצטרפו אליו, עד שנעקר ממנו תלמודו ושכחו. וכשחזר למקומם של חבריו עמד וניסה לקרוא בתורה וטעה. בקשו חבריו עליו רחמים, וחזר לתלמודו.
"והיינו דתנן רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען".

ויש אומרים, שלא רבי נהוראי שמו של בעל השמועה הזה, אלא רבי אלעזר בן ערך, שמתוך ניסיונו אמרה. וכפירוש רש"י:
"הוי גולה למקום תורה - אם תלמיד חכם אתה אל תשב אלא במקום תלמידי חכמים חבריך, ואל תאמר תלמידים הם יבואו אלי..." (וכן נאמר על יהושפט מלך יהודה דב"ה ב, כ, לז, ויעוין עוד בסנהדרין קיב, א).

אברהם אבינו
אפילו אברהם אבינו, שאין צורך לתאר את גודל צדקותו ואת יכולת השפעתו לקרב רחוקים, ביקש להיפרד מקרובו, לוט, מפני שהיו רועיו פרוצים בגזל. ולמרות שאהב את לוט, וגם לאחר שנפרדו מסר נפשו ונלחם בארבעת המלכים כדי להצילו מהשבי, בכל זאת, כשראה שהוא מתנהג ברשעות ואינו פתוח להתקדם מבחינה רוחנית, לא רצה לגור בשכנותו.

והמעניין הוא שאפילו אברהם אבינו, עמוד העולם, לא הרגיש עד כמה רעה השפעתו של לוט עליו. שכל זמן שלוט היה עימו, היה הדיבור האלוקי פורש ממנו, ואברהם אבינו כפי הנראה לא ידע מפני מה פרש הדיבור ממנו. ורק אחרי שנפרד מלוט נאמר (בראשית יג, יד): "וה' אמר אל אברם אחרי היפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה" (רש"י שם עפ"י תנחומא ויצא י). אז ידע אברהם שהשכן הרע עיכב את הנבואה מלהתגלות אליו. כדרך אגב, אפשר ללמוד מכאן רמז שההתרחקות משכנים רעים מקרבת את ירושת הארץ, שאחר שנפרד מלוט, קיבל אברהם אבינו נבואה על ירושת הארץ.

האם צריך להיפרד מהחילונים
תגובה נוספת שהגיעה לדבריי: "טוב שסוף כל סוף גם רבנים מהציבור הד"ל (הדתי-לאומי) מתחילים להבין שצריך להיבדל מרשעים, וליצור קהילות נפרדות לדתיים, כפי שעשה רש"ר הירש".
תשובה: אסור להיפרד בשנאה מאחינו בני ישראל. שכל ישראל, גם אלה שאינם שומרי תורה ומצוות, הם בניו רחומיו של הקב"ה, וגנוזה בהם סגולה קדושה, שוודאי תתגלה במשך הזמן. לכן רוב גדולי ישראל התנגדו להפרדת הקהילות ולהרחקת עוזבי תורה מתוך קהל ישראל. ולכן בענייני הכלל עלינו לפעול ביחד למען המטרות החיוביות כיישוב הארץ, שירות בצה"ל, קליטת עלייה, פיתוח הכלכלה, חיזוק הערכים המשותפים וכיוצא בזה. על ידי הקשר המתחייב מכך נפתחת גם האפשרות לחזרתם בתשובה, ולקליטה ולימוד של הצדדים הטובים שבהם. אבל לחיי החברה היום-יומיים אכן צריכים לבחור את החברה שמסגרותיה מתוקנות יותר לפי המסורת היהודית.

שכונה דתית בעיר חילונית
שאלה: האם זה אומר שכל הציבור הדתי חייב לגור בעיר אחת כמו החרדים?
תשובה: מדברי חכמים למדנו שצריך לגור בשכונה טובה. אבל שכונה זו יכולה להיות בעיר חילונית. באופן זה מצד אחד סביבתו של האדם היא טובה, ומאידך, מי שיכול להשפיע ולקרב רחוקים נמצא קרוב וזמין יותר לשאר בני העיר.

תגובות נוספות
תגובות נוספות הגיעו לדבריי על המצווה לגור בשכונה טובה, אזכיר כמה מהם:
"לדעתי הדברים שנכתבו בשיעור "שליחות לקירוב רחוקים" מנוגדים לכל מה שאנו צריכים לעשות כיום. וכי 'צדיקים בפרווה' אנחנו צריכים?! הדור צריך צדיקים שיכולים לחמם ולהאיר לכלל הציבור. אולי הבעיה שלא מפתחים את התלמידים לעצמאות מחשבתית, ולכן הם מפחדים להתגורר בקרב חילוניים, למרות שזה צורך השעה".

"ההתנתקות התרחשה מפני שהציבור הדתי התנתק מכלל הציבור. לבוא עתה ולקרוא לציבור לגור בשכונות דתיות זה רק לגרום להתנתקות נוספת".

"זה אמנם נעים ונוח יותר לגור בשכונה דתית, אבל זו תפישה אגואיסטית. מי שבאמת אכפת לו צריך לגור בשכנות לחילונים כדי להשפיע עליהם".

שורש הבעיה
קשה להשיב על כל הדברים ביחד. אולם יסוד אחד חשוב מאוד להבהיר. רבים סבורים כי חיינו מושלמים, כל האמת ידועה לנו, החברה מתפקדת להפליא, הקשר הזוגי בין איש לאשתו מצוין, יחסי ההורים עם ילדיהם נהדרים, וכל שנותר לנו הוא לצאת לחברה החילונית ולהראות להם את האור, והם כמובן ירוצו אחרינו.

במילים אחרות, יש חושבים שהבעיה היחידה שלנו היא הסברה. אילו היתה לנו הסברה טובה, הכול היה מסתדר. ואף שיש אמת בזה, ואילו היתה לנו הסברה טובה, וכלי התקשורת היו מראים את היופי שביהדות, יותר יהודים היו מתקרבים למסורת. מכל מקום, שורשי הבעיות אינן תלויות בהסברה, אלא בזה שעוד לא למדנו איך לחיות בשלמות על פי התורה. ככל שנתקרב יותר לשלמות כך יותר אנשים ירצו ללכת בדרכינו, ועם הרבה פחות הסברה נשפיע יותר.

וככל שנצליח לבנות יותר קהילות טובות וגדולות, כך כוח המשיכה שלהן יהיה חזק יותר, ורבים יותר ירצו להתקרב ולשוב בתשובה שלמה. שאינם דומים מעטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה (תו"כ על בחוקתי כו, ח), שהשפעת המרובים זה על זה עצומה.

ובמיוחד כאשר הקהילה תכלול בתוכה את כל מרכיבי החברה, כגון: תלמידי חכמים ומדענים, מורים וסוחרים, בעלי ומלאכה ואישי ציבור, עובדי ניקיון ורופאים - אז תיווצר הפרייה הדדית בין המרכיבים השונים של החברה, ואור התורה יבהיר באור כפול על כל מרחבי החיים.

קהילות כאלה שיהיו דבקות בתורה יוכלו גם לברר מתוך אמונה איתנה, ובלא חשש, את הטוב מתוך הרע שבהלכי הרוח הרווחים בעולם המדע והתרבות החילונית. קהילות כאלה יהיו דגם ומופת של תורה עם דרך ארץ. אליהן ירצו המוני בית ישראל להצטרף.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il