בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

המקדש – מודל לציונות הדתית

מבנה בית המקדש מייצג את הערכים המרכזיים בתורה, שמשתקפים בדרך הציונית-דתית * המרכז הוא קודש הקודשים, ויש בו ביטוי הן לקדושת התורה והן לקדושת ישראל * הקודש יונק מקודש הקודשים, ובו השולחן המייצג את העבודה והפרנסה, המנורה המייצגת את חוכמות העולם והקטורת המייצגת את עבודת התפילה בשיתוף כלל הציבור * המזבח החיצון מייצג את מסירות הנפש, שמתבטאת בכל אחד מהתחומים הללו ובייחוד במסירות על העם והארץ * זהו חזון התורה, אלא שחלק מהציבור רואים לנכון לצמצם אותו משום "עת לעשות לה'". הבעיה היא כששוכחים את החזון.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תמוז תשע"ט
5 דק' קריאה
המקדש – מודל לציונות הדתית
שאלה על דרכה של הציונות הדתית
מעת לעת פונים אליי אנשים שמתלבטים בסוגיות ששנויות במחלוקת בין הציבור החרדי לציבור הדתי-לאומי, כמו למשל: א) מדוע הציבור הדתי-לאומי מדגיש את הלאומיות הישראלית, ואינו נוהג כמו הציבור החרדי שמדגיש את התורה והמצוות בלבד? ב) האם עדיף שאדם שיכול להתפרנס ממלגה ומתמיכת ההורים יקדיש את כל חייו ללימוד התורה בכולל, או שעדיף שיתפרנס מעבודתו? ג) האם העובדה שהציבור הדתי-לאומי לומד גם מדעים היא לכתחילה, או שמא רק מפני שהרבנים אינם מצליחים לשכנע את הציבור לעסוק בתורה בלבד?
תשובה: כעיקרון, הדרך שבה הולך הציבור הדתי-לאומי היא הדרך שנכון לבחור בה לכתחילה, מפני שכך היא דרכה של התורה, ורק על ידה יוכל עם ישראל למלא את שליחותו – לדבוק בדרכי ה' וליישב את הארץ ולהקים מדינה לאור הדרכת התורה, עד שכל בני האדם יקבלו השראה מעם ישראל, מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, וברכה ושלום יתפשטו לכל העמים.
בדרכים רבות אפשר לבאר שזה החזון הגדול שהתורה מציבה לפנינו. אבאר זאת הפעם דרך התבוננות במקדש, שנועד לבטא את החזון השלם של עם ישראל, ועל כן נצטווינו לבנותו במקום המקודש בעולם, ולכן התורה מאריכה בפירוט מצוות עשיית המשכן וכליו.

קודש הקודשים
המקדש היה מחולק לשני חלקים: השליש הפנימי קודש הקודשים, ושני שלישים קודש. קודש הקודשים יועד לגילוי הברית שבין הקב"ה לישראל, לכן במרכזו הונח הארון ובו לוחות הברית. ברית זו שבין ה' לעמו ישראל מתקיימת על ידי התורה, ולכן גם התורה הונחה בקודש הקודשים, לדעת רבי מאיר בתוך הארון ולדעת רבי יהודה בצידו (בבא בתרא יד, א).
מעל הארון הונחה כפורת הזהב ועליה שני הכרובים, שהיו כדמות זכר ונקבה אוהבים, שנועדו לבטא שהקשר בין הקב"ה לישראל הוא קשר של אהבה וחיים. "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך" (ישעיהו סב, ה).
מכאן למדנו שבנוסף לקדושת התורה גם קדושת הנישואין יסודה בקודש הקודשים – שהאהבה והשמחה שבין איש לאשתו, שעל ידן שופעים חיים לעולם, מגלות בזעיר אנפין את רעיון אמונת הייחוד בעולם הזה, וכפי שרמז רבי עקיבא בדבריו: "שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים" (משנה ידים ג, ה).
נמצא אם כן ששני הערכים הבסיסיים שמתגלים בקודש הקודשים הם קדושת האמונה וקדושת ישראל, והם באים לידי ביטוי על ידי התורה והנישואין. אכן מצינו שהשוו חכמים את מצוות לימוד תורה למצוות נישואין, שאמרו שאסור למכור ספר תורה זולת למען קיום שתי מצוות - כדי ללמוד תורה וכדי להתחתן (מגילה כז, א).

בין הקודש לקודש הקודשים
שלושה כלים היו בקודש: שולחן, מנורה ומזבח הקטורת. השולחן כנגד כל העבודות וענייני הפרנסה, המנורה כנגד כל החוכמות שבעולם, ומזבח הקטורת, שעליו הקטירו בכל בוקר וערב את הקטורת, כנגד עבודת הלב שבתפילה, כמו שנאמר: "תיכון תפילתי קטורת לפניך" (תהלים קמא, ב).
מחיצה הייתה בין קודש הקודשים לקודש, כדי להבדיל בין המדרגות, שכל קדושתו של הקודש נובעת מקודש הקודשים. כלומר קדושת העבודה, המדע והתפילה נובעות מקדושת הברית שבין הקב"ה וישראל. בלא המחיצה, לא היה העולם יכול לקלוט את אורו הנשגב של קודש הקודשים, והוא היה מסתלק ומתעלה לגנזי מרומים בלא שיוכל להשפיע אור וברכה לקודש ומתוך כך לכל העולם. כלומר כאשר מטשטשים את הבדל המדרגות, בין ערך הברית שבין הקב"ה וישראל ובין דרכי הגשמתה, הברית לא יכולה להתקיים. לכן מצד אחד הברית צריכה להיות החשובה ביותר, אבל מאידך היא צריכה להתגלות בפועל בדרכם של בני אדם. וכך מקיימים את ההוראה הכללית של התורה: "בכל דרכיך דעהו".

השולחן
השולחן שעליו הקריבו את לחם הפנים ביטא את ערך העבודה והפרנסה, שעל ידי העבודה האדם משתתף עם הקב"ה בקיום העולם ופיתוחו. ולכן אפילו בגן עדן נצטווה אדם הראשון לעובדה ולשומרה (בראשית ב, טו). קל וחומר שלאחר שחטא נענש וגורש מגן עדן, ועליו לעבוד קשה כדי לתקן את העולם שנפגם בחטאו. בכל אופן, תפקידו של השולחן לבטא את הערך המקודש של כל העבודות שהאדם עוסק בהן כדי ליישב את העולם ולהוסיף בו טובה וברכה. מעלה מיוחדת יש לעבודה בארץ ישראל, שהיא מעין עבודת גן עדן, שמקיימים בה מצוות יישוב הארץ (עי' חתם סופר סוכה לו, ב).

המנורה
מנורת הזהב ביטאה את ערך כל החוכמות והאומנויות שבעולם, והיו לה שבעה קנים כנגד כל החוכמות לגווניהן, שכולן הן חוכמות אלוקיות. ראיה לכך, שתיקנו חכמים שהרואה חכם מחכמי אומות העולם מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן מחוכמתו לבשר ודם", הרי שגם החוכמות החיצוניות הן חוכמתו יתברך. אלא שלעומת חוכמת התורה הן חיצוניות. וכאשר החוכמות החיצוניות נלמדות לשם שמיים מתוך התקשרות לקודש הקודשים, הרי שהן יונקות מקדושתו ומתעלות. לכן על יהודי ירא שמיים, שנודע כחכם גדול במדע, מברכים את הברכה שמברכים על חכמי התורה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שחלק מחוכמתו ליראיו" (פניני הלכה ברכות טו, יח).

המזבח הפנימי
מזבח הזהב שעליו הקטירו את הקטורת ביטא את עבודת הלב שבתפילה. הקטורת הייתה נעשית מאחד עשר סממנים, כנגד עשר מדרגות הקדושה שעל ידן העולם נברא. עוד סממן חשוב היה בקטורת: חלבנה, שריחו היה רע, כנגד רשעי ישראל, שכל זמן שהם עדיין מקושרים לכלל, הם מצטרפים לקדושה ואף ריחם הרע מתהפך לטובה.
כשם שהקטורת ביטאה את אחדות ישראל, כך עיקר התפילה הוא בעבור כלל ישראל, וכפי הנוסח שתיקנו חכמים לתפילה. מתוך התפילה על כלל ישראל יכול כל יחיד מישראל להמשיך תפילה מיוחדת לעצמו, שיזכה להיות שותף בחזון הגדול של כלל ישראל ותיקון העולם.

המזבח החיצון
לכאורה כל הערכים האלוקיים כבר באו לידי ביטוי במקדש, ומדוע ניצב בחצר המקדש מזבח גדול ונורא, שהאש יוקדת עליו יומם ולילה?
מפני שצריך לתת ביטוי למסירות הנפש. כל הערכים הנעלים והטובים לא יוכלו להתקיים בעולם בלא מסירות נפש. אי אפשר לזכות לתורה בלא להיות מוכן להקריב שעות מנוחה כדי ללומדה בשקידה. אי אפשר לקיים את ברית הנישואין בלא נכונות של האיש והאישה להתמסר זה לזה תוך נכונות לוותר ולהקריב קורבנות. אין אפשרות להצליח בעבודה בלא התמסרות ונכונות להתאמץ ולהשקיע לעיתים שעות עבודה נוספות. וכן מדען לא יצליח לגלות צפונות הטבע בלא להתמסר למחקריו בהתמדה.
מעל כל זה, עם ישראל, ששורשו בקודש הקודשים, לא יוכל להתקיים בלי חיילים קדושים שמוכנים להקריב את עצמם על קדושת העם והארץ. ואל כל מקום שחיילי ישראל עומדים על משמרתם להגן על עמם וארצם מתפשטת קדושת המזבח, ששורשה בברית שבין ה' לעמו שבקודש הקודשים.
כאשר אנו זוכים המסירות באה לידי ביטוי בהבאת קורבנות, במתן מעשר כספים, בנכונות להקריב כדי לעזור לבני משפחה וחברים, בלימוד תורה בתנאים קשים. אבל לעיתים מגיעות שעות קשות, שבהן אם רוצים להישאר דבוקים בערכי הנצח, צריכים להיות מוכנים להקריב את החיים עצמם. בלי מזבח אין קיום לבית המקדש, ואין קיום לכל הערכים המקודשים בעולם.
עוד יסוד מרכזי התגלה בקודש הקודשים ובמזבח - התשובה! השגגות מתכפרות במזבח, והזדונות בהתקשרות במסירות נפש לקודש הקודשים.

תשובות לשלוש השאלות
תשובת השאלה הראשונה – מקודש הקודשים, שכן מקומה של הלאומיות הישראלית בקודש הקודשים, בברית שבין ה' לישראל עמו. וזה יסוד האמונה, שבחר ה' בישראל להתגלות על ידם בעולמו. ואף כשישראל חוטאים, על ידם מתגלה האמונה, כפי שלמדנו בתורה, שגם מחטאי ישראל ועונשיהם נכתבו פרשיות התורה. וכך כל משך ההיסטוריה של עם ישראל היא גילוי האמונה והתורה.
תשובת השאלה השנייה – מהשולחן, שיש ערך עצמי מקודש לעבודה, שיגלה אדם את צלם האלוקים שבו וישתתף עם הבורא בשכלול העולם ותיקונו. מעבר לכך, אסור לאדם שמסוגל לעבוד להתפרנס מהצדקה. כמובן שגם עבודת ההוראה והחינוך היא עבודה חשובה ומקודשת, ופרנסתה מהציבור, וכפי שציוותה התורה להרים תרומות ומעשרות לכהנים וללוויים.
תשובת השאלה השלישית מהמנורה - שיש ערך עצמי מקודש בלימוד החוכמות, וכמבואר בדברי חכמים (שבת עה, א). הוסיף הגאון מווילנא, שכפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה, כי התורה והחוכמה נצמדות (יעוין בפניני הלכה ליקוטים א' א, יד-ו). וכן מקום עמידתה של המנורה בקודש סמוך לקודש קודשים.

חילוקי הדעות על מידת הצמצום
אומנם מכיוון שיש קושי לעמוד במלוא החזון, לפעמים יש צורך לצמצם את תחומי העיסוק, בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך". וזה היסוד לשיטה החרדית שמצמצמת את עיסוקה לתחומים ההכרחיים והבטוחים יותר, עד שאצל רבים כמעט נשכח החזון. גם הציבור התורני (הדתי-לאומי) נצרך להסתייע בחינוכו בשיטת הצמצום, ואף ראוי שילמד מניסיונם של חוגים שונים בציבור החרדי. אולם בשונה מהציבור החרדי, הוא מציב לנגד עיניו כעיקרון את החזון הגדול של התורה וחותר להגשמתו.
לתגובות: ravmel@gmail.com
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il