בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • גאולה - מצב בלתי הפיך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

תשובה לטענה השלישית: בין תיפח רוחם של מחשבי קיצין לקץ המגולה

תשובה לטענה השלישית.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

תשס"א
4 דק' קריאה
הטענה : גישת "ודאות הגאולה" גורמת לדמיונות רבים שיכולים לגרום למעשים מסוכנים. לשם דוגמא, רצון אנשי "המחתרת היהודית" לפוצץ את הר הבית, מתוך אמונה שפיצוץ המסגד יגרור את האזור למלחמת עולם בינינו לבין האיסלם, וזה ודאי יכריח את ביאת המשיח.

א. סם חיים וסם המוות
הסכנה בגישה המשיחית ברורה. כל הניגש להפיץ את הרעיון המשיחי, עליו להיות ער לכך, שהעֵסק ברעיון זה במהלך הדורות, הכשיל לא אחת את העוסקים בו בכשלונות נוראים.

גדולי הדור, ובראשם הרב קוק האב ובנו יחידו, הרב צבי יהודה, היו ערים מאד לנקודה רגישה ומועדת זו, ועל כן הרבו לבאר את שיטתם באופן כזה שלא יבואו על ידה התלמידים וישתו מים רעים ונמצא שם שמים מתחלל. אולם יש לדעת כי כך טבעם של דברי תורה, שהם יכולים להיות סם חיים או לחילופין סם המוות, "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". ככל שעסוקים ברעיון בעל עוצמה יחודית, שורשית, אוחזים ב"שורש האמונה ושורש המרי" כאחד. סם החיים היותר מתוק, יכול להתהפך בין רגע לסם המות. זוהי תכונתנו הסגולית כעם, נמשלנו לכוכבים - ולעפר. שכשאנו מבינים את דבר ה' לאשורו, כאשר אנו עם נורמלי - אנו עולים עד לכוכבים, אך כאשר איננו "נורמאליים", אין לנו מציאות ביניים, אנו יורדים עד עפר.

ב. תיפח רוחם של מחשבי קיצין
חז"ל אמרו 1 :
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו"

מצד שני, אנו מוצאים בדברי חז"ל מאמרים רבים שיש בהם סימנים מובהקים, שבאפשרותם אפשר לנו לזהות, אימתי "בן דוד בא" 2 :
ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי אלעזר אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר

מהו היחס בין שתי מימרות אלו? מדוע מסרו לנו חז"ל את סימני הקץ בעוד שהם עצמם אמרו "תיפח רוחם של מחשבי קיצין"?

נראה שההבדל הוא בין אם מדובר על חישוב קץ נסתר, לבין התבוננות על קץ מגולה. כשעסוקים בחישוב הקץ, בשעה שהקץ עדיין לא מופיע בשינוי ממשי בעולם הזה, כשמדובר בהתבוננות במהלכים פנימיים ונסתרים - כאן מזהירים חז"ל את מחשבי הקיצין לבל יפרסמו חישוביהם ברבים, שמא יבוא הזמן ובפועל לא יארע דבר, אזי ישנו חשש לשבר אמוני בביטחון בגאולת ישראל. חז"ל אינם אומרים "תיפח רוחם, משום שהם טועים". יתכן שאין מדובר בטעות. הרבה קיצים לגאולה, והסיבה לכך שאין נגאלים באותו הקץ נובעת ממניעות שונות, אך היה מקום למחשבה. חישוב הקץ משמעותו, שזהו זמן שיש בו סיכוי לגאולה, שהוא מסוגל לגאולה. וחז"ל המליצו, שלא לדבר על "סיכוי לגאולה", משום "תוחלת ממושכת מחלה לב", היות במצב לא ברור: "יבוא או לא יבוא", גורם לכך שהנפש עייפה מהסיכוי. נפש האדם יכולה לפעול רק מתוך מצב ודאי.

לעומת זאת, נתנו בידינו חז"ל את הכלים לזהות, אימתי הוא הקץ המגולה. כאשר מתחילה הגאולה להתממש בפועל בכלים טבעיים של העולם הזה, "מתגייסים" כביכול חכמינו לסייע בידינו להבין מה הקב"ה עושה, לסייע בידינו להבין את המציאות, על מנת שנדע מה ה' שואל מאיתנו לעשותו.

ג. הסיכוי לגאולה הופך לספקות שגורמות לשב לאל תעשה
הבדל גדול יש, בין אדם הנמצא ודאי בתהליך הגאולה, לבין מי שפועל רק מתוך ניצול ה"סיכוי לגאולה". ניקח לדוגמא את השאלה, היאך יש להתיחס לחבלי ארץ ישראל, ששבנו אליהם בחסדי ה' לאחר מלחמת ששת הימים. ככל שאנו ודאיים בעובדת רצונו של הקב"ה, להשיבנו אל כל מלוא רוחב ארצנו, כך נייחס חשיבות גדולה להתישבות בחבלי ארץ אלו. אנו נראה בניסים הרבים שעשה ה' עימנו במלחמה, כקריאה שה' קורא לנו: "הנה אני פותח לך עמי, פתח נוסף בתהליך הגאולה". אולם זה המתלבט, בלא לדעת בוודאות שאנו אכן במסילה העולה בית אל, יתחיל הספק לכרסם בליבו: שמא איננו ראויים לגאולה? ועל כן טוב נהא עושים, להותיר את מצות ישוב הארץ לדורות הבאים?... כללו של דבר, כיון שאין בוטחים בסיעתא דשמיא - אין סיעתא דשמיא! מעדיפים "שב ואל תעשה", ודוחים "קום ועשה".

ד. בין משיחיות שקר למשיחיות אמת
כיון שאנו עסוקים בניתוח מהלכים נגלים, ואיננו עסוקים ב"מיסטיקה משיחית", ממילא לא ניגרר למעשים, שאין בהם אחיזה בחיים הממשיים.

אנו מדברים בהחלט על דור הזכאי לגאולה. אולם מצד שני, אנו מרחיבים ומאריכים לבאר, כי לבושיה ושפתה של הגאולה שאיתה אנו נפגשים, הינם לבושים של עולם הזה, המתלבשים בלשון בני אדם. זהו כוחה של תורה, שגם בשעה שהיא מדברת בדברים נשגבים ועליונים, היא מוצאת את הדרך להלבישם בלבושים אנושיים. "דברה תורה כלשון בני אדם". כך גם הגאולה שאנו נמצאים בתוכה, הננו מאמינים, כי שורשה של הגאולה טמון ברבדים היותר פנימיים של המציאות, בדברים היותר סמויים מעיני הבריות, אולם מתלבשת היא בצורה ממשית ועממית, בתנועות הנראות כביכול כתנועות אנושיות.

בודאי שמתוך גישה זו אנו זהירים להתרחק הרבה מכל מעשה שאינו בתחום הטבעי-אנושי-נורמלי. אנו עסוקים כל כולנו בביאת המשיח, אבל יודעים להבחין היטב בין משיחיות-שקר, הפוזלת לשלוח ידה להתעסק בתחומים מעורפלים, שהם מחוץ לגבולות עולם הזה. אנו עסוקים במשיחיות-אמת, שעניינה עשיה דקדושה בתוך עולם הטבע. אנו שקועים עד צואר בעולם התיקון, בכל מה שניתן בידנו לעשות, וכל זאת אנו פועלים מתוך אמונה גדולה.

דוקא אנו, הרואים בתהליכים הטבעיים את הגאולה המתרחשת לפנינו, מעמיקים להפנים בתוכנו בכל יום שעובר, כי הגאולה באה קמעא קמעא. איננו קצרי רוח להשכים בכל בוקר לומר: אולי היום יתחולל הנס. חֵלֶף לצפות בצורה פסיבית לנס שיבוא ויגאלנו, אנו פועלים בדרכים אנושיות וטבעיות להביא את אותו הנס הגדול. מי שהוא מלומד באלפי ניסים קטנים, "על ניסיך שבכל יום עימנו", הוא "בעל הנס המכיר בניסו", שאיננו כפוי טובה כלפי בוראו. מאמר חז"ל - "היתה נטיעה בידך ובא אדם ואמר לך: בָא משיח! קודם טע נטיעתך ואחר צא והקבל פני משיח!" - הוא אור לנתיבתנו.


^ 1 סנהדרין צ ע"ב.
^ 2 סנהדרין צח ע"א.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il