בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • מטות
לחץ להקדשת שיעור זה

אל תכעס

יש כעס שבא מגאווה מטופשת ויש כעס שבא מאש טהורה שמתקשה לתעל את עצמה אל שביליה הצרים של המציאות הירודה

undefined

הרב יצחק חי זאגא

כ"א תמוז תשע"ט
4 דק' קריאה 49 דק' צפיה
א. במדבר לא' – ויקצף משה על פקודי החיל.. ויאמר אלעזר הכהן.. זאת חקת התורה אשר צוה ד' את משה.. כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. פסחים סו: - ריש לקיש אמר, כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו.. דכתיב ויקצף משה.. ויאמר אלעזר.. מכלל דמשה איעלם מיניה.
ב. ברכות ז. -ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, דכתיב פני ילכו והנחתי לך.. ומי איכא רתחא קמיה דקב"ה, אין, דתניא, וא-ל זועם בכל יום (תהלים ז'). וכמה זעמו. רגע. וכמה רגע. אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה.. ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע.
ג. ראש השנה לב: - מלכיות כגון חי אני נאם ה' [א-להים] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם [יחזקאל כ']. ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קב"ה עלן וליפרוקינן.. אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן. תענית ד. - ואמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח, אורייתא הוא דקא מרתחא ליה שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה'.. אמר רבינא אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר והסר כעס מלבך וגו'. רש"י - אורייתא מרתחא.. שיש לו רוחב לב מתוך תורתו, ומשים ללבו יותר משאר בני אדם, וקמ"ל דחייבין לדונו לכף זכות.
ד. מדות הראי"ה - כעס - לפעמים בא רתחא דאורייתא ממה שאדם המעלה, המשוטט במרחבי הדעה העליונה מוכרח להפגש בצמצומי הקצובות, המוכרחים בהגבלותיהן ממעל לתאות גבעות עולם, והנשמה העליונה מצטערת, ומתעורר ע"י זה כעס הנפש ורתחא דאורייתא. ולפעמים זה בא מפני פגישה פתאומית עם המציאות העומדת בשפלותה בחיי המעשה, מפני ירידת החיים, והנשמה העורגת לנעם ד' ואור א-להי נכבד ומאיר ברב זהרו, מצטערת וסולדת, ומתילד צביון של כעס עצור. אמנם גבה הרוח, ארך האף של ההשכלה הרחבה מתרומם על כל אלה, והאדם המסתכל ישכיל איך שכל הירידות עליות הן באמת, והצמצומים וההגבלות מביאות לידי אורה רחבה א-להית עליונה, אז ישוב הנייח הא-להי להאיר בנשמה, ויפיק נחת ורצון, ואור צדיקים ישמח.
ה. סנהדרין קיג. -דרש רבי יוסי בציפורי, אבא אליהו קפדן.. ברכות כט: - א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרתח ולא תחטי.. נדרים כב. - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו.. אוה"ק ג' צפיה לישועה יד' - אליהו, מפני שהוא כולל את הקדושה של עולם העשיה.. כשם שבתחלה לפני התבסמותו הכיר יותר מכל את עומק הכיעור והזיהום שעולם שפל זה שקוע בתוכו, ומפני כך קנא באש שלהבת לבער את רוח הטומאה והמחזיקים בו, כן יכיר אחרי ביסומו את כל ניצוץ קודש שבעולם זה, להעלותו ברוח שלום, וישיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם.
ו. אוה"ק ג' טהרת מדות הנפש טו' - את הכעס צריכים אנחנו לשנא בכל עומק הוייתנו. בכעס גדול, אבל מתון ומיושב, אנחנו צריכים לשנא את הכעס הרתחני, המערבב את הדעת, ופוסל את כל היתרונות הגדולים של האדם..
ז. קובץ ג' קע' - לפעמים, מתוך החשק הגדול שיש לצדיק לשלמות העליונה, ולאשתאבא בגופא דמלכא בשלימות אמיתית, כשמבלבלים אותו, נכנס הוא בכעס גדול על העולם, ויצאו דברים מפיו כרוגזה וקפדנות על יחידים או על רבים, אבל אין הדברים יוצאים כלל מן הלב, והם בכלל פצעי אוהב, כי לב הצדיק מלא אהבה רבה לכל הברואים, בין לצדיקים בין לרשעים, בין לישראל בין לאוה"ע, ואפילו לכל בעה"ח בכלל ובפרט, ואת הכל הוא מכריע לכף זכות. ומי שיודע בעצמו, שעיקר תכונתו היא תכונת החסד ההטבה והאהבה, אע"פ שלפעמים, מתוך איזה צער ומרירות, יבטא בשפתיו איזה דברי כעס וקפדנות, אע"פ שצריך הוא לישב את דעתו, ולשוב בתשובה.. מ"מ לא יפול לבו ע"ז כלל, וע"ז נאמר אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמיה, וע"פ רוב, הפסקות כאלה מוסיפות אחרי עברן אורה יותר בהירה בנשמה, והופעת אהבה יותר אדירה וחודרת, ותביעה פנימית להתפלל על הדור, על כל צרכיו, וביחוד על הרשעים שיחזרו בתשובה, כדי שיהיה העולם מתוקן ע"פ האידיאל הא-להי, שזהו עטרת החפצים כולם..
ח. אוה"ק ג' חסידות יג' - עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד, שאין לה גבול, להדמות לעין העליונה, עינא עלאה, עינא דכולא חיורא, גם על מה שעושים הרשעים, גם על הרעים היותר מוחלטים ברשעות, לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה, ולמצא את הצד הטוב שבהם, ולמעט את הערך של החובה, ולהרבות את ערך הזכות גם על המסיתים והמדיחים, שעליהם נאמר לא תחמול ולא תכסה. זהו רק בעת שהמשפט נוגע למעשה, אבל בהצד העיוני יש לדון הרבה, למצא את הכונה הטובה, שהיא יכולה להיות גנוזה גם בהסתה והדחה, וכשמוצאים אותה הנקודה מסלקים בזה את כח הארסי שבהסתה עצמה, וכח המהרס שבה הולך ומתמעט, שסופן של רשעים כאלה גם הם להיות מתתקנים. וכשאנו מתבוננים על האגדה האומרת, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלם, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, אנו חודרים לעומק החסד, שאין לנו להסחף בזרם של שנאה גם על האויב היותר נורא..
ט. אוה"ק ג' חסידות יד' -המסתכלים העליונים, אזורי חסד א-ל תמיד, מכירים את הכיעור שברע בעומק יותר גדול מאותם שהרוגז והכעסנות הוא שלטון רוחם. ומתוך שהם יודעים, שהרע מצד עצמו הוא דבר שאי אפשר כלל שיתקיים בעולם, אינם מתיראים לעמוד נגדו בגדולה נפשית פנימית, ודולים הם מעומק תוכיותו את כל הנקודות הטובות שנמצאות בקרבו. ומתוך שעינם תמיד פקוחה לחפש את נקודת הטוב, לא תוכל שום שנאת הבריות לשלוט בהם.. ודוקא מתוך האהבה הא-להית הגדולה שבלבבם הם דורכים את כל מהלכי המשפט ויודעים הם לבצר את מעמד העולם, להביא לידי גילוי את נקודות הטוב שלו על ידי עמל גופם ורוחם..




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il