המקרה בקצרה: התובע עבד אצל הנתבעת בעבודה שכוללת שעות רבות מחוץ למשרד, לאחר כמה חודשים הנתבעת נקלעה לקשיי תזרים, והציעה לעובדים פריסת תשלומים לשכרם, התובע הסכים. לאחר זמן מה התובע הודיע על רצונו לעזוב את החברה, ושבוע לאחר מכן עזב, ודרש את הכסף שהחברה חייבת לו. עד לדיון בבית הדין התובע לא קיבל את שכרו. התובע דורש לקבל את משכורות אפריל-מאי בסך 11,252 ₪, תשלומים נוספים, ועוד פיצויי הלנת שכר בסך 34,151 ₪.
לטענת הנתבעת היא אמנם חייבת בתשלום על חודש אפריל, אך בחודש מאי התובע לא עבד כראוי ולא מגיע לו שכרו. לגבי פיצוי על הלנת שכר, לטענת הנתבעת היא היתה נתונה במצוקת תזרים, והעובד עצמו תרם להעמקת המשבר כשסירב להסדר תשלומים.
הנתבעת הגישה תביעה נגדית כנגד התובע על סך 92,000 ₪ זאת בגין אובדן לקוחות בגלל טיפול כושל של התובע, הנתבעת דרשה גם החזר עבור דיווח שעות כוזב, והוצאות משפט. התובע כפר בכל סעיפי התביעה הנגדית.

פסק הדין:הנתבעת תשלם לתובע 8,027 ₪, בית הדין יקבע מה הסכום שמגיע לתובע על עבודתו בחודש מאי.

הלכה פסוקה (259)

רבנים שונים

add_alert

227 - התיישנות בתביעות בדיני עבודה

228 - תביעת שכר של עובד ותשלומי קנסות על הלנת שכר

229 - תביעת שכר של עובד ותשלומי קנסות על הלנת שכר

טען עוד

נימוקים בקצרה:
1. האם פיצויי הלנת שכר אסורים באיסור ריבית?
בבית יוסף (יו"ד קס, כא) הביא מחלוקת לגבי אדם שעיכב את כספי השכירות של מלמד ששכר, האם הוא חייב לשלם לו פיצויים על אובדן רווחים, והאם יש בזה משום איסור ריבית. הבית יוסף פסק שיש איסור ריבית. הש"ך (קעו, ח) כתב גם הוא שאסור לקחת פיצויים על איחור בשכירות משום ריבית, והביא שהב"ח חלק על דרך זו, והתיר לקחת פיצויים, אמנם מעיון בב"ח עצמו עולה שהוא הסתפק בזה, ופסק שלא מוציאים כסף משום ספק במקרה כזה.
האבני נזר (יו"ד קלג) הסביר שהמחלוקת אינה קיימת במקרה שבו המעסיק גוזל את העובד, שאז אין איסור ריבית, אלא רק במקרה שבו המעסיק משתמט מתשלום השכר.
כיון שבמקרה שלנו הנתבעת לא החזיקה את הכספים בגזלה, יש בזה מחלוקת ראשונים, ודעת הפוסקים שיש להחמיר בזה.
מאידך, כיון שפיצויי הלנת שכר אינו חיוב שמטיל השכיר, אלא חיוב שמטילה המדינה, הרי שזה דומה לסברה שחיוב נוסף שלא חל על ידי המלווה אין בו איסור ריבית.

2. פיצויי הלנת שכר במקרה זה
שכרו של התובע הולן, ולפי החוק העובד זכאי לפיצוי מהמעסיק, החוק בסעיף 18 קובע כי בית הדין האזורי לעבודה רשאי להפחית פיצויי הלנת שכר, אם ההלנה נבעה מטעות, או בגלל סיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה, או בגלל חילוקי דעות על גובה הפיצוי. במקרה זה הנתבעת לא שילמה את פיצויי הפיטורין לתובע במועד בגלל קשיים בתזרים. בעקבות זאת נחלקו דייני בית הדין.
לדעת המיעוט אין לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר. הסיבה שבדרך כלל פיצויים אלה אינם בגדר ריבית היא משום שלאחר שהגיע מועד התשלום הכסף שלא שולם הוא בגדר גזל אצל המעסיק (מנחת שלמה ב, סח, ב), והקנס הוא תשלום על עשיית עוולה, כך גם עולה משו"ת שואל ומשיב (תניינא ד, קכג). לפיכך, במקרה דנן שבו למעסיק לא היה כסף לשלם, לא מדובר על עוולה וממילא הקנס הוא בגדר ריבית ואין היתר לקבל את הקנס.
לעומת זאת, לדעת הרוב למעסיק יש אפשרות לקחת הלוואה כדי לשלם את השכר, ומטרת הקנס לגרום לו לעשות זאת. לכן הקנס צריך להיות לפחות בשיעור ריבית על הלוואה . בית הדין קבע כי קנס של 2,000 ₪ הוא מהווה הרתעה מספיקה כלפי המעסיק במקרה זה.

3. האם יועץ המשכנתאות חייב בנזקים שגרם?
בין התובע והנתבעת יש מחלוקת כיצד התובע היה צריך לעבוד. בית הדין קבע שבאופן עקרוני עובד צריך לעבוד כפי שהמעסיק מצווה אותו, ולעובד אין זכות לנהוג על פי שיקול דעתו בניגוד להוראות המעסיק (עפ"י בבא מציעא עח ע"ב). אך במקרה זה יש שלוש סיבות שלא לחייב את העובד על נזקים: א. לא היתה בין הצדדים שיחה שבה הובהרו נהלי העבודה. ב. לא הוכח שהשינוי משיטות העבודה של הנתבעת גרם לנזק. ג. המנהג הוא שאין לחייב פועל בנזקים שנגרמו במהלך עבודתו אם לא נגרמו בפשיעה.

4. נאמנות עובד על דיווח שעות
בחוזה העבודה נאמר כי העובד עצמו יבצע את מעקב השעות וימלא דו"ח שעות, אם כן הנתבעת האמינה לתובע על דיווחי השעות (כך גם נפסק בפס"ד 72060). לפיכך, העובד נאמן שדיווח שעות כראוי.