בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • פקודות הסותרות דין תורה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

המאבק על שלמות ארצנו - חלק א'

רקע והערות לכרוזים והקריאות של רבנו - חלק ב'

רקע והערות לכרוז "המאבק על שלימות ארצינו" חלק א'.

undefined

הרב יוסף ברמסון והראל כהן

5 דק' קריאה
א
מלחמת ששת-הימים, שהחלה בשלהי אייר באותה שנה, החזירה לנו, ברצון ד' יתברך, את שטחי סיני, רצועת עזה, יהודה ושומרון, ובסוף גם את הגולן. ההיסוסים בממשלה, "להחזיר" חלקי ארץ ישראל אלו לשכנינו, הביאו לפגישות של אברכים מישיבת "מרכז הרב", ביניהם הרבנים יעקב כהן זצ"ל, ויבלח"א הרב חיים שטיינר, ועוד, עם ראשי המפד"ל. הכרוזים "לא תגורו" ו"למען דעת" גם באו לעודד את הציבור ומנהיגיו לשמור על שלמות הארץ. כרוז זה "לא תגורו", נכתב באלול התשכ"ז, כתגובה לרעיון אנשי "ארץ-ישראל השלמה" כמובא לעיל ברקע בראש הכרוז (וראה שיחת רבנו ביום העצמאות ה'תשכ"ט, סע' 12). הכרוז פורסם שוב בניסוח שונה במקצת כעבור כשנה, על-מנת לתרום למנשר ברור ומרוכז, גם אם זה על חשבון הרקע ההלכתי וההיסתורי. רקע הלכתי (וכן לכרוז הבא "למען דעת") יסודי ומעוגן, ומוסבר יפה ע"י הרב דוד כהן הי"ו, בספרו "היכלי דוד", ה'תשנ"ג עמ' 274-289.

הכותרת "לא תגורו" רומזת לפסוק "לא תגורו מפני איש", דברים א, יז. רבנו מסתייע בפסוק זה במגמה ליתן חיזוק כנגד לחצֵי אומות העולם, ומפני היסוסי תלמידי חכמים. במשך הזמן יתברר כי ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, הרב אליעזר מן שך (שליט"א) זצ"ל ודעימיה התנגדו להמשך שליטתנו על כל ארצנו. לזה רומזים דברי רבנו בסעיף ד. ועיין בספר "להלכות ציבור", בעריכת הרב צבי טאו, כרוז רי, "מחאה וקריאה לתשובה", ודברי הרקע שם בעמוד רלד.

בסעיף ב, "וזה לא לטובתם של ישראל" - כי לפעמים ניתן להקל בכגון זה, כמו מכירת קרקע לגוי ערב שמיטה, כמובא במבוא לשבת-הארץ בשלהי פרק טו.

בסעיף ג, "למנוע ולעכב". היסוד באגרות-הראי"ה אגרת רלז "כשיש כח כופה ומכריח, בין שיהיה מישראל, או מאומות העולם, אז אין שום הבדל בין קלות לחמורות, וכל המצוֹת כולן יש להן בנוגע לזה דין של חמורות. וההיסתוריה שלנו מלאה מעובדות כאלה, שבשעה שהיו חפצים לכוף את ישראל לעבור אפילו על דבר קטן מהדת, עמדו כנגד הכופים בכל כח, ויש שהגיעו הדברים גם למסירת נפש". וכן לקמן קריאות: ו, כג, כג1, ל, לב, לד1. וכן פסקו הרבנים אברהם שפירא שליט"א, הרב שאול ישראלי זצ"ל, והרב משה צבי נריה (שליט"א) זצ"ל, שאסור לסייע בגירוש יהודי חברון, וכן נפסק מחדש שיש לסרב לפקודה לפנות ישובים ומחנות צה"ל בארץ ישראל (תמוז ה'תשנ"ה).

ב
פורסם בעיותון "הצופה".
בסעיף א. "כי אין כאן שום שטחים ערביים" - "רוב התושבים הללו היו נודדים ואיכרים, שמוצאם מארצות אחרות" - מצוטט מתוך "מאז ומקדם" מאת ג'ואן פטרס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ה'תשמ"ח, עמ' 196. איברהים פחה המצרי, לפני כ- 150 שנה, השאיר אחריו מושבות קבע של מצרים בבית שאן, שכם, אירביד, עכו, יפו. ביפו הקימו כ- 500 משפחות של חיילים מצריים, שכונה חדשה, שם עמ' 197. ועוד עשרות דוגמאות כאלה בספר של פטרס.

"לויד ג'ורג'" - ראש ממשלת בריטניה בתקופת מתן הצהרת בלפור. דיויד לויד ג'ורג' סייע לתנועה הציונית, ועל שמו רמת-דוד שבעמק יזרעאל.

בסעיף ב. "לא גרשנו אותם". במכון מחקר בביירות: 68% עזבו בלי שראו אפילו חייל ישראלי, שם עמ' 27.

"מתוך פחדנות והתבהלות מופרזת" - "בריחה המונית החלה מיפו. מתוך 70,000 תושבים, נותרו בה רק כמה אלפים ספורים. רוב מנהיגי העיר ברחו", תולדות מלחמת הקוממיות, בעריכת המטה הכללי, הוצאת מערכות, ה'תשל"ח, עמ' 146. גם מצפת ברחו 10,000 תושביה "על ידי הפרחת שמועות אשר זרעו בהלה", שם עמ' 138.

"תכניות פוליטיות של ניפוחי דברים מסולפים" - כבר בשנת ה'תשי"א בדו"ח רשמי: "שני שלישים מן הפליטים חיים לא במחנות אלא מחוצה להם", מאז ומקדם, עמ' 32. ועוד שם, "מתוך 120,000 הפליטים שנכנסו ללבנון, נמצאים עדיין במחנות לא יותר מ- 15,000". ובהמשך שם: "הפליטים נוטים להשתלב מיד!". - העיתון הלבנוני אל-חיאת בשנת ה'תשי"ט. ובעמ' 34, "סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם תרמה להמשך סילופו של המצב שכבר ממילא היה מסולף...". ובעמ' 31, "שיטת ניפוחי הדברים".

ג
ברקע, תוצאות מלחמת יום-הכיפורים, שפרצה ביוה"כ בשנת ה'תשל"ד, ובקשת הממשלה מהאמריקאים לקבלת נשק ותחמושת, ולעומת זאת, דרישת ארה"ב לויתורים על שטחי סיני והגולן.

"עוכרי ישראל" - כנראה הכוונה לתכניותיהם של ראשי הממשל האמריקאני, ובראשם מזכיר המדינה, דהיינו שר החוץ, ד"ר הנרי קיסינג'ר, שדרשו את מסירת יהודה ושומרון לממלכת ירדן.

ד
סעיף א. תמציתי ומבורר לעיל "מזמור י"ט של מדינת ישראל", סעיף ו, וכן בספר לנתיבות-ישראל, לרבנו, חלק א, עמ' קצג-קצו, "המדינה כהתקיימות חזון הגאולה".

סעיף ג. מלחמת מצוה. וכן בשיחה לפ' תצא (להלן קריאה כ). וכן הגאון הרב ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א, מובא בקונטרס "בִּאוּרִין-דְאֶשָּׁא", מאת הרב יצחק שילת (גרינשפן), ירושלים ה'תשל"ד, עמ' 90-92, בתשובת הגריש"א בענין מ"ע של "ויתד תהיה לך".

ה
"גוש אמונינו". הכוונה ל"גוש-אמונים", שהתארגן אחרי מלחמת יום-הכיפורים. המטרה המרכזית היתה: לעורר לתנועת התנחלות רבתית, בכל חלקי ארץ ישראל שחזרו אלינו בזכות מלחמת ששת הימים. בתום מלחמת יוה"כ, לאור לחצם של האמריקאים, ואיומיהם של ארצות ערב, נשאה ונתנה ממשלת ישראל על נכונותה לוותר על חלקים גדולים של ארצנו, כדי להשיג שלום עם אויבינו. בין ראשי גוש-אמונים היו מראשיתה, הרב חיים דרוקמן, הרב משה לוינגר, הרב חנן פורת והרב מנחם פליקס, גרשון שפט, ורבים נוספים. בירורי היסוד היו בבית הרב דרוקמן ובביתו של רבנו.

על הקמת גוש אמונים, ראה "במערכה הציבורית" בעריכת יוסף ברמסון, י-ם ה'תשמ"ו, עמ' קטז, "אחים יקרים" מאת חגי סגל, כתר, ה'תשמ"ז, עמ' 26-27, "גוש אמונים" מאת גרשון שפט, ספרית בית-אל, ה'תשנ"ה, פרק א. ועיין "ארץ גאולה" מאת הרב יוחאי רודיק, עמ' 52-54. וכן בספר "המתנחלים" מאת מאיר הר-נוי, ספריית מעריב, ה'תשנ"ה, עמודים 10-19, 277-281, 286-287, 298-299.

כפיה מצד הנאת עצמם - עיין בסנהדרין עד: וכן להלן כרוז יז סעיף ה, וכן ב"שיחות הרב צבי יהודה" בעריכת הרב שלמה אבינר, מס' 4 "בעניני התישבות", סעיף 1.

"השר של אמריקה". הוא שר החוץ קיסינג'ר, שהביא להפרדת כחותינו מהמצרים והסורים, ולהחזרת שבויינו, ועל כך תודתו של רבנו.

ו
זאת שיחת רבנו בליל יום העצמאות ה'תשל"ד, הראשון שאחרי מלחמת יום הכיפורים. אורח הכבוד היה שר הבטחון משה דיין, שגם נשא דברים. השיחה נרשמה ע"י הרב יהודה חזני, ונדפסה בעתון מעריב. מיט בניסן באותה שנה ועד ליום יג בסיון, (יום התמנותו של יצחק רבין כראש ממשלה), היתה בכל תקופה זו גולדה מאיר כראש ממשלת מעבר, לאחר שהתפטרה מתפקידה.
"בשלושה דברים יהרג ואל יעבור" - סנהדרין עד.
"באגרת רלז" - ראה לעיל רקע לכרוז א, סעיף ג.
"אם איזה שר שהוא התבטא ואמר שלא אכפת לו..." שר העבודה מר יצחק רבין, ששב מחו"ל אחרי שהיה שגריר ישראל בארה"ב. ימים ספורים לפני מתן שיחה זאת נבחר שר זה מטעם המערך לעמוד בראשות הממשלה, שתחליף את ממשלת המעבר של גולדה מאיר. רבין, בהתייחסו לשאלה כיצד להגיע לגוש עציון, אם ימָסֵר האזור לידי הירדנים, אמר, כי לא אכפת לו אם יגיע לשם עם פספורט ירדני. על אי-אכפתיות זו דיבר רבנו בחריפות מיוחדת, ובהתרגשות גדולה. [ושוב בימינו התבטאות דומה: "לא מזיז לי...".] גם משה דיין הגיב על כך כעבור כמה חודשים, אחרי דיכוי נסיון ההתנחלות בסבסטיה (היום - סמוך לשבי שומרון), באב ה'תשל"ד: "הוויזה שלנו ביהודה ושומרון היא לא צה"ל, אלא העובדה שאנחנו עם ישראל".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il