בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

גליון מס 96

אורות מעולם התשובה

undefined

הרב אלדד פרי

אלול תשע"ט
4 דק' קריאה
ספרו של מרן הרב זצ"ל 'אורות-התשובה' הוא אחד מהאוצרות הגדולים ביותר שקיבל עם ישראל במתנה בכל הזמנים. הרב מחדש, בדרכם של חכמי הקבלה, כי המושג 'תשובה' איננו נוגע רק לאדם הפרטי שחטא, בעוברו על מצווה ממצוות התורה. הרב נתן ביטוי למושג ה-'שבירה' הקבלי כמעגל הראשון של החטא (מלשון להחטיא את המטרה) האנושי. 'פספוס' זה, שבירה זו, או חטא זה, קרה עוד בטרם הופיע האדם בארץ. בכתבי האריז"ל העניין מופיע בצורה נרחבת, אולם בספרות הרבנית הגלויה, עניין זה לא בא לידי ביטוי בכלל.
בעצם, לראשונה הוסבר בצורה ברורה כי גם אדם שלא חטא מעודו, יכול וצריך לשוב בתשובה. הרב מוצא את הרמז לכך במעשה בראשית במדרש המתאר את חטאה של הארץ, של הארציות, עת שינתה מהציווי האלוהי ובמקום להוציא עץ שטעמו וטעם פריו שווים, הוציאה עץ שאין טעמו וטעם פריו שווים. הרב זיהה את הפרי עם המגמה העליונה ואת העץ עם האמצעי (אורות התשובה, פרק ו', פסקה ז'). בית שמאי פסקו כי העולם הזה חייב להכיל גם בצד ההלכתי את התיקון לחטאה של הארץ ועל כן פסקו, כי מכשירי מצווה הרי הם כמצווה. על כן, רבי אליעזר שהיה מבית שמאי פסק להלכה כי ניתן להעביר סכין מילה (מכשיר מצווה, אמצעי) בשבת ברשות הרבים כדי למול את התינוק (מצווה, תכלית או מטרה). רבי עקיבא חלק עליו. האריז"ל מלמד אותנו כי אף שנפסקה הלכה בעולם הזה כבית הילל, הרי שבעולם הבא הלכה כבית שמאי. לאור דברי הרב, הסיבה ברורה. בעולם הבא כבר יתוקן חטאה של הארץ, של הארציות, שכן המימד הגשמי יבוטל.
המעגל הנוסף של החטא כבר קשור באדם, אך לא באדם הפרטי אלא באדם הראשון. האדם הראשון שהיה צריך לברור בין אמת לשקר, חטא והוריד את עבודתו דרגה אחת למטה מכך, בחירה בין טוב לרע. גם אדם שטרם חטא בכל חטא שהוא, צריך לשוב בתשובה בשל חטא האדם הראשון. יש אנשים שאין שום ספק שייבחרו בטוב. הם כלל לא נמצאים במעגל של הבחירה בין טוב לרע. אלא מה? הם נאלצים להתמודד, בשכלם, עם שאלות לא קלות של אמת ושקר. מה נכון לאדם מבוגר לעשות ביום קר? לצאת לטבול באשמורת הבוקר בטרם ילמד קבלה, או ללמוד ללא טבילה בשל הסכנה שיתקרר ואולי יחלה? הדיון הפנימי מה נכון לעשות במקרה זה איננו קל. בכל מקרה השאלה של אותו צדיק מבוגר, היא איננה אם הוא מתעצל לקום ממיטתו ולצאת לטבילה. אם הוא חושב שזו האמת הוא עושה זאת ללא ספק. עבודתו היא ברירת האמת מתוך החלופות השיקריות הרבות המופיעות בפניו.
המעגלים הללו, זה של תיקון חטא האדם הראשון וזה של חטא הארץ, קודמים בזמן לחטאו הפרטי של האדם, אך כמובן שהחטא הפרטי של האדם צריך תיקון בטרם יוכל להתקדם אל המעגלים הבאים.
הרב זצ"ל לימד אותנו כי מושג התשובה בעצם חל על כל המציאות. כל המציאות שבה אל מקורה, כפי שהטיב להסביר זאת הרמח"ל. התשובה כוללת את תשובת הגוף, שמירה על איכות החיים, שמירה על העולם, ושמירה על נפש האדם. התשובה כוללת את התשובה הלאומית של ישראל לארצו ותשובת ישראל אל התורה במלואה, לרבות ובעיקר לחכמת האמת, חכמת הקבלה, זאת לאחר אלפיים שנות תורה חלקית בלבד, התורה ההלכתית.
לא ניתן לבחור קטע אחד מאורות התשובה כדי לעמוד על עוצמתו של הספר, אך אני חושב שישנו קטע מיוחד הנוגע לתשובה, גם במקרה שהאדם לכאורה מיואש מהאפשרות שהוא יצליח לשוב, בשל עיכובים שעל פי חכמי ההלכה מעכבים את תשובתו של האדם. הרב מביא קטע מאלף:
"כְּשֶׁהָאָדָם שָׁב בִּתְשׁוּבָה וְאֵינֶנּוּ מַנִּיחַ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, אַף–עַל–פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב עֲלֵיהֶם, וּמִכָּל–מָקוֹם הוּא אוֹחֵז בְּרַעְיוֹן הַתְּשׁוּבָה, סוֹף סוֹף יָבֹא גַּם כֵּן לָשׁוּב מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. וְאָז תִּהְיֶה אוֹרַת תְּשׁוּבָה לְמַפְרֵעַ גְּדוֹלָה מְאֹד, וּמִתּוֹךְ יְצִיאָתָהּ מִן הַמֵּצַר, מִתּוֹךְ הָעִכּוּבִים הַגְּדוֹלִים, תִּפְעַל בְּכֹחַ עַז וְחָזָק מְאֹד, וְתִהְיֶה מֵהַמִּינִים הַנִּבְחָרִים שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, הַחוֹתְרִים אֶת הַמַּחְתֶּרֶת לְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְהִתְקַבֵּל, כִּמְנַשֶּׁה וַחֲבֵרָיו. וּכְשֵׁם שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים, שָׁם אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁשָּׁבוּ - אַף עַל פִּי שֶׁבְּיָדָם הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה - עוֹמְדִים, אֵין בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד שָׁם, שֶׁהֵם נֶחֱשָׁבִים לְגַבֵּי אוֹתָם בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁבָּאוּ לָשׁוּב וּבְיָדָם הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ צַדִּיקִים גְּמוּרִים לְגַבֵּי בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. וּכְמוֹ שֶׁהַדִּין נוֹהֵג בִּתְשׁוּבָה, כֵּן הוּא נוֹהֵג בִּתְפִלָּה. יֶשְׁנָם דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּפִלָּה, וּמִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁכָּל אֵלֶּה הֵם בְּיָדוֹ וּמִכָּל מָקוֹם הוּא אוֹחֵז בְּחָזְקָה בִּיסוֹד הַתְּפִלָּה, וְהוּא קוֹרֵא לַד' בְּכָל עֵת, סוֹפוֹ שֶׁיָּסוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים. וְאָז אוֹר הַתְּפִלָּה הַבָּאָה מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים הוֹלֵךְ הוּא לְמֵישָׁרִים בְּחַיִל גָּדוֹל, בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה, וּמְפַלֵּשׁ נְתִיבוֹת• לַהֲמוֹן תְּפִלּוֹת נִדָּחוֹת שֶׁל עַצְמוֹ וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִתְקַיֵּם בּוֹ דַּוְקָא "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ, ד' לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם, ד' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי" (אורות התשובה, טו, ח).
***
לחשי ההוויה - הרב אברהם יצחק הכהן קוק (תרע"ב)
תִּלְחַשׁ לִי סוֹד הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ:
חַיִּים לִי יֵשׁ, קַח נָא, קַח!
אִם יֵשׁ לְךָ לֵב, וּבַלֵּב דָּם,
שֶׁרַעַל יֵאוּשׁ לֹא זִהֲמַהוּ.
וְאִם לִבָּתְךָ עֲרֵלָה
ויָפְיִי לֹא יַקְסִימְךָ,
סוּרָה מֶנִּי, סוּרָה, הֲרֵינִי לְךָ אֲסוּרָה.

ודוֹר יָקוּם וָחַי, יָשִׁיר לְיֹפִי וְחַיִּים,
ועֶדְנָה בְּלִי דַי יִינַק מִטַּל שָׁמַיִם.

אִם כָּל צִפְצוּף עָדִין,
כָּל יֹפִי חַי, לֹא הֲדַר שִׁירַת קֹדֶשׁ
אַךְ זֶרֶם אֵשׁ זָרָה בְּךָ יעוֹרֵרוּ,
סוּרָה מֶנִּי, סוּרָה, הֲרֵינִי לְךָ אֲסוּרָה.

וּמֵהֲדַר כַּרְמֶל ושָׁרוֹן שִׁפְעַת רָזֵי הַהֲוָיָה
תַּקְשִׁיב אֹזֶן עַם חַי,
וּמֵעֵדֶן שִׁירָה וִיפִי חַיִּים אוֹר קֹדֶשׁ יִמָּלֵא,
וְהַהֲוָיָה כֻּלָּהּ לוֹ תְּדוֹבֵב:
בְּחִירִי, הֲרֵינִי לְךָ מֻתֶּרֶת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il