אמרה קצרה זו בשמו של המגיד, יפה נדרשת לצדי צדדים. כך היתה דרכם של מורי החסידות: היו אומרים אמרה קצרה, שהיתה מקפלת בתוכה אמת גדולה. זהו כל עניינו של ה'וורט' החסידי, שתרגומו לעברית - 'מילה'. רק מילה אחת, אבל כמה גדול כוחה.

אמר פעם חכם אחד, שכשהוא צריך לדבר שעה הוא מכין שעה, כשהוא צריך לדבר שעתיים הוא מכין חצי שעה, ואילו כשהוא צריך לדבר דקה הוא מכין שעות על גבי שעות. האמירה הקצרה מצריכה יכולת של צמצום והתמקדות. זהו כוחן של האמירות החסידיות הקצרות. הן עברו את כור המבחן של הזיקוק והצירוף לתוך מילה, שתיים או שלוש, וכך הן מקפלות בתוכן משמעויות רבות. הקדמה זו צריכה להיות לנגד עינינו כשאנו מנסים להבין את האמירה הקצרה של המגיד ממזריטש.

"הצריך לאש יחפש באפר". האפר סמל הוא לשפלות, כך אמר אבי האומה: "ואנכי עפר ואפר". האפר מסמל את השפלות ונמיכות הרוח ככל הנראה כתוצאה מכך שהוא נוצר לאחר שגוף מסוים עבר תהליך של שריפה. גוף גדול הופך לשריפה לערימת אפר. זהו תהליך של גימוד, של איפוס. הוא מרוקן את הדמות הגדולה, את האובייקט המרשים, מתוכנו, מחיותו, מדמותו החיצונית המרשימה. כך הופך דבר גדול ומרשים לדבר אפרפר הזרוי על הארץ. מגאווה לענווה.

חסידים מספרים (93)

הרב אריה הנדלר

add_alert

82 - אש מתוך האפר

83 - מבחן הארנק המלא

84 - ללמוד את לשון החיות

טען עוד

מי שרוצה למצוא את אש ההתלהבות לעבודת ה' צריך לחפש באפר. אש ההתלהבות לעבודת ה' מסמלת את ההתבטלות כלפי ה', את קבלת העול. ההתלהבות נקשרה בתפיסה החסידית עם הדבקות בבורא. דבקות זו אפשרית רק לאחר שהאדם מבטל את עצמו, את אישיותו, את ה'אני' שלו, בעומדו לפני אלוקיו. מי שרוצה למצוא את אש ההתלהבות יחפש באפר של מידת הענווה. היא זו שתכשיר עבורו את הדרך ואת היכולת הפנימית להגיע לידי התלהבות של אמת.

"הצריך לאש יחפש באפר". אמרנו שהאפר סמל הוא לשפלות. יש שהשפלות מופיעה באישיותנו שלא בהקשר חיובי. זוהי השפלות הפסולה, השפלות של אובדן האמון בעצמי, של אובדן המוטיבציה.

האדם מאבד את האמון שלו ביכולת שלו לפעול, לשנות וליצור. עם אובדן האמון הפנימי הזה מאבד האדם גם את אש ההתלהבות לעבודת ה'. הכל נראה בעיניו תפל וחסר משמעות. הוא איננו מתלהב מכלום, ובוודאי שלא מעבודת ה'.

כשהאדם רוצה למצוא מחדש את אש ההתלהבות עליו לחפש באפר. בעומק אישיותו נשארים תמיד כמה גחלים עוממות, גצי אש שטרם כבו. על האדם למצוא את הנקודות שטרם רפו ידיהן, את הנקודות שעדיין יש כוח לרומם אותו ממצבו.

ר' נחמן היה נוהג לקרוא לנקודות הללו 'נקודות טובות'. על האדם לנבור בעמקי אישיותו ולחפש את אותן הנקודות הטובות, לחשוף אותן, לטפח אותן ולהעניק להן את המשמעות הנכונה בחייו. מי שרוצה להפיח בעצמו את אש ההתלהבות יחפש באפר הפנימי שלו וימצא את הכוחות שיאפשרו לו לחזור ולתפקד מתוך התלהבות ויוזמה.

"הצריך לאש יחפש באפר". הסיבה שהאפר הוא סמל לשפלות היא בשל היותו תוצאה של שריפה וכליון. כשם שהאפר הוא סמל לשפלות, כך הוא גם סמל לאבדן ולחורבן. כך היא דרכה של שריפה, שהיא מכלה הכל ומשאירה אחריה אדמה חרוכה, תרתי משמע. ומה יעשה מי שרוצה, לאחר השריפה והכיליון הגדול, לחדש את הבערה הפנימית של החיים? יחפש באפר.

צריך להאמין שגם לאחר שהאש כילתה כביכול כבר את הכל, עדיין יש אודים עשנים המוצלים מאש, שביכולתם להפיח מחדש את רוח החיים ב'יום שאחרי'. חסידי ברסלב נהגו לספר על אדם אחד שגר בברסלב וביתו נשרף עליו. ביום שלמחרת השריפה ראו אותו ר' נחמן וחסידיו כשהוא נובר באפר על מנת למצוא את החלקים שיוכל להשתמש בהם כדי לבנות את ביתו החדש. כשראה זאת ר' נחמן, שיבח מאוד את האיש באזני חסידיו. החיפוש באפר מלמד שגם אם נראה שהכל כבר שרוף, עדיין יש אש מלחשת במעמקי החורבן.

נראה שזהו עומקה של עבודת המקדש שנקראת 'תרומת הדשן'. לאחר שהאש שעל המזבח היתה מעכלת את הקרבנות ואת העצים, היה הכהן הזוכה בעבודה מרים את הדשן, כלומר את האפר מעל גבי המזבח, ומניח אותו במקום שפך הדשן. לאמור: הדשן אינו אפר שאין בו חפץ. יש להרים גם אותו, ומכאן לתרומת הדשן.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.