בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון 113

"גיליתי לבני האדם את תפארת מעשיך"

undefined

הרב ד"ר גבי אביטל

שבט תשפ
3 דק' קריאה
במאמרינו האחרונים עסקנו בשניים מגדולי המדע מאומות העולם אשר ניסו כל אחד במידת יכולתו לחקור את הטבע. המיוחד בהם שהם האמינו בקיומו של בורא לעולם. לא רק זאת, הם הקדישו את עמלם לחקר הטבע כחלק מהערצתם את הבורא. בפרשת השבוע, 'בא', אנחנו נחשפים לבריאה נוספת. איש מאתנו אינו יכול להסביר מהבחינה הפיזיקלית, את תחילתה של ההוויה העולמית. דיו רבה נשפכה במהלך הדורות מפי הוגים וחושבים, פשוטי עם ואנשי עבודת כפיים. אין שום פרי לעמל הזה לנסות להבין את ההתחלה. וזאת מפני שיצירתו של דבר חדש מחייב התערבות וניפוץ הכבלים המעגליים האינסופיים.
כך היה בבריאת העולם. אחר התוהו ובוהו המפורסם בא הציווי האלוהי של "יהי אור". כך עם אברהם אבינו, רק לאחר הציווי הישיר "לך לך לארצך", מתחילה הדרך אל הארץ הטובה, הוצאה מהשגרה שחי בא אברהם אבינו. כך גם יצירתו של העם העברי. העם הזה מתחיל ב-70 נפש במצרים מכוח ברית בין הבתרים, וּמוּצָא משם בכוח ההתערבות האלוהית. שום ישראלי לא היה יוצא מעצמו ממצרים. וכך מתקצרים הדורות הנחוצים להוצאת היהודים משלוות העבדות שהיו בה, וזה הכרחי שייעשה בפסיחה על הזמנים. הפסח הוא דילוג על תהליכי אורך בזמן, ועל כן, הכל בחיפזון במהירות. ומי שיוצא, יוצא, ומי שהולך בחושך ונשאר, לא מצטרף אל העם. ואף חציית ים סוף, הצד הטבעי הוא שהמצרים טובעים בים, ואולם הצלת ישראל היא הנס. ואפשר להמשיך הלאה, אולם ככל שנתרחק בזמן ממעמד הר סיני שהוא חריג בפני עצמו, נראה שההתערבות האלוהית הולכת וקטנה. נזכור שמאז ירידת יעקב למצרים, לא היתה שום התגלות אלוהית. העבדות וההיטמעות והירידה מן הבמה ההיסטורית, היא דרך הטבע. לא אצל העם היהודי. הוא באופיו נגד הטבע. הוא מרדן, הוא מהפכן, הוא יוצר, הוא מוביל. והוא אכן מושא לשנאה. לא טבעית.
ושום הוגה, ושום פילוסוף או איש מדע לא יכול להסביר כיצד מלאך המוות ההיסטורי פסח על דלתות העם הזה. וגם שיבתו אל ארץ ציון היא נגד הטבע של האומות. זו הציונות.
נשוב אל יוהנס קפלר, עליו דברנו לפני שבוע. החוק השלישי מבין השלושה הקושרים בין תנועת כוכבים ובין מסלולם האליפטי המיוחד, קרוי על שמו של קפלר, הוכרז בחודש מרץ 1618 בתוך ספרו "הרמונית העולם". החוק הוא בעל השלכה מעשית על חישוב מרחקים בחלל, אך יותר מכול הוא מראה את ההרמוניה המתמטית ואת התיאום בתנועת הגופים השמימיים ביקום, את קשרי הגומלין ההדוקים בין הכוכבים, ואת הסדר הקיים במערכת השמש. קפלר עבד על גילוי חוק זה במשך 23 שנה, ולאחר גילויו החשיבו אותו כביטוי של הרמונית היקום. שם יכתוב קפלר:
"הספר יחכה לקוראו מאה שנה, אם אלוהים עצמו חיכה ששת אלפים שנה לאיש שיתבונן במעשיו... מודה לך אני, הבורא והאדון שנתת לי ליהנות ממה שבראת, וששמחתי במעשי ידיך. ראה, הנה סיימתי את מפעל ייעודי תוך שימוש בשיעור הכוחות שהענקת לי. גיליתי לבני האדם את תפארת מעשיך כאשר תוכל בינתי המוגבלת לתפוס מאינסופיותם."
גדולתו המדעית של קפלר אינה מוטלת בספק. אלא שבנוסף לגדולה זו נחשפת אישיותו של מדען בעל תודעה דתית עמוקה והמלמדת על צניעות רבה. את תגליותיו אינו שומר לעצמו או לקידומו האישי, אמנם כך מקובל ואין פסול בדבר, שאיפתו היא שכל האדם ידע את גדולת בורא. מסכם את הדברים אהרן צ'רניבסקי, פיזיקאי שהיה המורה הראשון לפיזיקה בטכניון והיה למנהלו בשלהי שנות ה-30 במאה הקודמת: "בלי ספק לא יימצא איש מדע, שבאותו גילוי לב ובאותה תמימות היה חושף ביצירותיו המדעיות את רגשותיו ואת מחשבותיו הנסתרות ביותר, כמו שעשה קפלר."
עד כמה התרחקה התרבות המערבית מבורא עולם, אפשר להתרשם מהיחס המתנשא משהו כלפי קפלר. הסופר והעיתונאי דן פאלק מחברם של ספרים רבים בתחום המדע כותב בספרו "היקום על חולצת טריקו" בפרק על קפלר: "אנו זוכרים את קפלר כמדען – אבל הוא חי בתקופה שבה המדע, הפסבדו-מדע והמאגיה היו כולם שזורים זה בזה." בד בבד עם כתביו המדעיים הפיק קפלר השערות ותהיות אינסופיות בנושאי המטפיזיקה, היסטוריה ודת. כדברי ההיסטוריון י. ברנרד כהן, "יכולנו בנקל ללקט כרך שלם של כתביו שימחיש עד כמה לא-מדעיות היו חשיבתו וגישתו למדע."
כשהמדע מחליף את הבורא בתפיסת עולם של רבים, אז היותם של גדולי המדענים עמוק בחקר האלוהים והערצתו, היא לצנינים בעיניהם. בפעם הבאה נרחיב על הנבואה והחכמה בקרב גדולי העולם המושמצים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il