בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עזרא בן מעתוק הכהן

גליון מס 116

"שלא עשני עבד"

undefined

הרב יעקב שפירא

שבט תשפ
3 דק' קריאה
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). ומבאר רש"י (ד"ה ואלה המשפטים) "ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני", ו' מוסיף על עניין ראשון. פרשת משפטים פותחת בדיני עבדות: "כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כא, ב). על כך מבאר רש"י שאף אלו מסיני. בסיני, כל עם ישראל התרומם לדרגת נבואה, "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (מכות כד, א). והיינו מצפים כי הציוויים הראשונים לאחר מתן תורה יעסקו בדברים מרוממים, באידאות גדולות וכאן בפרשתנו הסדר הוא הפוך. יורדים לעסוק בעניינים הפחות רוחניים, בעניינים שאינם מכובדים לכאורה. מכירת וקניית עבד לשש שנים, ומשום כך הדגישה התורה, "ואלה", ו' מוסיף על עניין ראשון.
עבדות מתפרשת לפעמים כדבר שלילי ולפעמים כעניין ערכי חשוב, כדברי ריה"ל "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי" (שירי ריה"ל, ועיין כוזרי, מאמר ה' כד-כה). משה רבינו נקרא עבד: "כי עבד נאמן קראת לו" (תפילה), "ויהי אחרי מות משה עבד ה'" (יהושע א, א). יהושע נקרא עבד: "וימת יהושע בן נון עבד ה' בן מאה ועשר שנים" (יהושע כד, כט), דוד המלך היה עבד: "לעבד ה' – לדוד" (תהילים יח, א) ועל מלך המשיח נאמר: "הנה ישכיל עבדי" (ישעיהו נב, יג). עבדות כלפי שמיא, שכולו משועבד לקונו, זה תואר הכבוד. וזה לשון הרד"ק (יהושע א, א): "מי ששם כל כוחו וכוונתו וכל השגחותיו בה' יתברך ואף בהתעסקו בענייני העולם מתכוין לעבודת הא-ל יתברך, הוא יקרא עבד ה', כמו: אברהם עבדי, דוד עבדי, עבדי הנביאים, שהם כמו העבד לאדון". עבדות כלפי בשר ודם אינה רצויה. ע"פ ההלכה, עבד פטור מקריאת שמע (ברכות פ"ג, מ"ג). וביאר הירושלמי (פ"ג ה"ג) וכך כתוב בזוה"ק (בהר ק"ח) כי מי שמשועבד לבשר ודם אינו יכול לקבל על עצמו להתמסר למלכות שמיים.
"אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו – תרצע" (רש"י שמות כא, ו). אי שביעות רצונה של תורה מהעבדות, היא כאמור לעיל, כי זה מעיד על פחיתות הנפש שבהיותו עבד, אדם בדרגה נמוכה שאינו יכול לקבל על עצמו עול מלכות שמיים.

התורה פותחת בפרשה זו, פרשת עבדים. כי ממנו ניקח לעבוד את ה' ללמוד ממושגי עבדות הגוף לעבדות ה'. אם אדם יכול לקשר עצמו כל-כך לבשר ודם, "ועבדו לעולם", על אחת כמה וכמה לעבדות הבורא. כמו שכותב בעל ה'שפת-אמת' (פרשת משפטים שנת תרמ"ה) כי יש ללמוד מזה, שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, ומי שמקבל על עצמו בכל יום עבודת הבורא, "ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו, ה) ההיפך מ"אהבתי את אדוני את אשתי" (שמות כא, ה) ממילא, מסייעים לו בכל יום שיפתחו אוזניו וישמע למצוות ה'.
תורת ישראל עוסקת בהתעלות רוחנית, בזיכוך, בקדושה וגם בהנהגת המשפט בעניינים חומריים גשמיים. מרן הרב זצ"ל ב'עין-איה' (שבת א' י') כותב שהתורה היא תורת חיים שמתייחסת גם אל החיים המעשיים להראות קיומה בפועל בחייו המעשיים ע"ש. ובספרו 'אורות-התשובה' (יג, ה) כותב הרב "דרך התשובה היותר מקורית וטובה, היא השינון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלימוד חושן משפט " ע"ש. התורה עוסקת בסוגיית המשפטים מיד לאחר מתן תורה. כדי להדגיש וללמד כי למרות שיש בסיס לקיומו של צדק אנושי שכלי, לא די בכך. הצדק האלוקי הוא המוחלט, תפקידו לתקן הן את החוטא והן את החטא. תפקידו להפוך לאורח חיים לתיקון חיי החברה כולה.
"אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד בלעדיה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב... יראת שמים כזאת היא יראה פסולה" (שמונה קבצים א, עה).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il