בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • עיון והקשבה בפרקי דוד
לחץ להקדשת שיעור זה

הקוד המוסרי במלחמות דוד

במבט פשוט המלחמה בבני עמון מליאה בכשלים, 'וישמע דוד', שמועה דרך אגב, ולא 'ויגידו לדוד' כמו שרואים במקומות אחרים. דוד שולח רק את הגיבורים עם יואב ואבישי וכצעד חריג הוא לא יוצא למלחמה. במלחמה עצמה מתברר שיואב כלל לא יודע שהוא הולך להילחם מול שתי צבאות והמצב מסתבך, יש הפתעות. כל ההתנהגות של דוד דורשת בירור, התנהגות חריגה שלא נמצאת במקומות אחרים. היסוד להבנת הפרק נמצא בתהליך המדיני שמוביל דוד: מלחמות יחד עם הושטת יד לשלום. מוסר עולמי.

undefined

הרב שמעון קליין

כ"ד שבט התש"פ
2 דק' קריאה 52 דק' צפיה
א.צרור את המדינים אע"פ שכתבתי כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום לאלו לא תעשו כן לא תדרוש שלומם וטובתם, את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור, ואיזה זה דוד (שמואל ב' י'). ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש אמר לו אלהי-ם אתה תעבור על דברי אני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובתם ואתה עושה עמם גמילות חסד? אל תהי צדיק הרבה, שלא יהא אדם מוותר על התורה וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד, סוף בא לידי בזיון (שמואל ב'). ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם ובא לידי מלחמה... וכתיב (שם י'/) וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה וגו' מי גרם לדוד כך? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר אלהי-ם לא תדרוש שלומם לכך כתיב צרור את וגו' (במדבר רבה פרשה כא).

ב. ויסע משם אברהם. כתיב רעך ורע אביך וגו' (משלי כז י), זה חנון בן נחש מלך בני עמון, שנאמר ויהי אחרי כן וימת מלך בני עמון וגו' (ש"ב י', א), ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש וגו' (ש"ב י', ב)...
כיון שבאו שלוחיו של דוד אצל חנון , אמרו לו שרי בני עמון מהו כך, המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים? (ש"ב י', ג), אל תאמן בדוד, למה, שאלהי-ם מזהירו בשבילנו, כתיב בתורתו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כ"ג, ד), וכתיב לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כ"ג, ז), ואלהי-ם מזהירו והוא מבטל דברי אלהיו ואומר אעשה חסד עם חנון בן נחש, הלא בעבור חקור את העיר! מיד ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח וגו' (שמ"ב י', ד), ורוח הקדש צווחת רעך ורע אביך וגו' ( מדרש תנחומא פרשת וירא סימן כה).

ג.ישנן שתי שאיפות אציליות: בירור בירורים, והעלאת עולמות. הראשונה היא מידת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה ברעיון יסודי זה, והשנייה היא מידת יחידי עולם ואבות עולם, שאור רוח אפינו משיח ד' זורח בהם... עבודת מעלי העולמים היא עבודת משיח, להבאת גאולה לכל. אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם, כבר היו יורדים לכלל מבררי בירורים... בשביל שנשמתו של משיח היתה מושרשת בקליפת עמון ומואב, הניגוד לאור אלהים שבעממיות וגזעיות... נמתק משום כך הענף כולו ויצא מזוהמתו. ונמצא שדוד עצמו, שעל ידו נתעוררה עוד פעם השאלה של עמוני ולא עמונית, הוא בכח נשמתו. שאורו של משיח התגלה בה כבר בכל צביונו בפנימיותו, גרם להוראה זו של היתר, שיצאה מדרשת עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. וזה בא כבר בתכונה של העלאה... (ערפלי טוהר כ' - כב').



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il