בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון 117

ההתעלות ברזים/המיוחדים לרזים

ביאורים באורות הקודש- כרך א, חכמת הקודש, פרקים סז-סח

undefined

הרב אלדד פרי

אדר תשפ
5 דק' קריאה
פרק סז – ההתעלות ברזים
לאחר ההבהרה האמורה בפרק הקודם, עבר הרב הנזיר לסדר פרקי מבוא לבאים לעסוק בתורת הסוד. פרקים אלה, הנמשכים עד סוף הסדר (פרק ק'), נכונים הן לאותם יחידים הבאים לעסוק בתורת הסוד גופה ובין לאלה שבאים לעסוק בתורת הסוד כפי ש"תורגמה" להמון, על ידי גדולי החסידות, גדולי רבני המערב ומרן הרב זצ"ל.
פרקים אלה הם פרקי חובה לכולם וחלק מהאמור בהם מזכיר את הקדמת מהרח"ו לספר "עץ חיים" לאר"י הקדוש.
ראשית, הרב מסביר כי העיסוק בחכמה זו מעדן את הנשמה ומאפשר לאדם התעלות גדולה יותר מאיש שלא הגיע להבין ולהשכיל בחכמה זו. התעלות זו היא בריאה ביותר, שכן היא מקדימה את המעשים, היינו את המצוות ואת המידות של האדם. באמצעותה יוכל האדם "לדלג" על שלבים שהיו מתפתחים אצלו לאט יותר, אם היה עסוק רק בקיום המצוות המעשיות והלימוד אודותיהן (הפשט) או בלימוד המידות (המוסר). אין דומה המקיים מצוות סוכה, למשל, ומבין את הסודות הקשורים בה ואת ההשגות העליונות שהוא יכול להשיג ממצווה זו, לאדם שמקיים רק את פשט המצווה. כך לולב, כך שופר, כך שבת ומילה. גם מצוות התפילה אינה דומה בין המתפלל שאינו מכיר אלא את הצד הנגלה למתפלל המכיר את הסוד וכך בכל המצוות והמעשים כולם.
שנית, יכולתו של היחיד המתרומם מעבר להבלי העולם הזה אינה מסתיימת ומסתכמת בהתעלותו העצמית. עלייתו הרוחנית מרוממת היא את כל העולם עמו!
על בסיס הבנה זו צמחו באירופה חצרות חסידות סביב אדם אחד שהתעלה מאוד, המכונה על פי רוב – אדמו"ר. תופעה זו זלגה גם לצפון אפריקה. להבדיל מהתואר "רב" או "רב ומורה צדק", תארים שנגעו למי שהיה מומחה בתורת הנגלה (גם אם כשלעצמו היה גדול גם בתורת הסוד), נוסד תואר חדש, אדמו"ר, המבטא איש שמעלה ברוחניותו את כל צאן מרעיתו עמו.
שלישית, מבהיר הרב, כי אין מי שישלוט בחכמה זו במהרה ואין מי שישלוט בה שליטה מלאה. מכיוון שחכמה זו עוסקת במה שמעבר לזמן ולמקום, נמצא שהעוסק בה לא יכול להבינה כראוי אלא באופן יחסי. מי יותר ומי פחות. יחד עם זאת, על העוסק בחכמה זו להתגבר, להתמיד ולהתעלות אף שלא יבין את תורת הסוד כראוי.
דברי הרב לא מכוונים להבנה הראשונית העולה מדבריו, היינו שכל אחד יעסוק בסוד ויבין מה שיבין. ההבחנה בין היחידים לציבור נעשתה בפרק שעבר. דברי הרב עמוקים מכפי שהם נראים בצד המילולי. כפי שהסברנו בעבר, הרב אוחז כדעתם של הרמח"ל וגדולי החסידות כי תורת הסוד כולה משלים. נמצא שהמבין את תורת הסוד, הוא בעל הבנות שהן מעבר למילים, שכן מה שלא הצליח האר"י ז"ל להסביר אלא בצורת משל, ודאי שלא יוכל איש אחר להסביר אחרת. בשל כך, האדם נמצא תמיד במקום של 'אי הבנה', במושגי העולם הזה.
כשאנו פוגשים אנשים שנשארים עם אותם משלים בלבד ומבינים אותם כפשוטם, אנו רואים שהם גם מכנים את עצמם כ"מבינים" את תורת הסוד. על פי הרב, אנשים אלה אינם מבינים דבר.

וכה דברי הרב:
"ההתעסקות במחשבות וברגשות העליונות היא מעדנת את הנשמה ומרוממת אותה בחיים עליונים. ומתוך ההתעלות הזאת מתעלים אח"כ המעשים והמדות בהתעלות גדולה, ודילוגית.

וכל העולם מתעלה בגניזה על ידי העילוי של היחיד, המתרומם מעל לכל הקוטן שבחיים, שפעת ברכה יורדת על ידו לכל הברואים.
וזהו הרז של המשכת הנפש לרזים עליונים, אע"פ שאינו מבינם כראוי. כי ההתעסקות המרוממה מרוממת את הכל. וזיו החיים מתמשך על הכל, והוד השירה בסוד חייה הולך ומתפשט על כל החוגים, הקרובים והרחוקים".


פרק סח – המיוחדים לרזים
לאחר שהרב אמר כי רק יחידים הם שיכולים לעלות ולעסוק ברזים העליונים כפי שהם, להבדיל מהמון העם, שיכולים להבינם באמצעות "תרגומם" על ידי אותם יחידים, נמצא שאדם בעל מידת ענווה יירתע מלקרוא לעצמו 'יחיד' ולא ינסה כלל לעסוק בסוד. העניין הוא שדווקא אדם כזה, ייתכן והוא אחד מאותם יחידים. אם כן כיצד ידע ומה יעשה?
אומר הרב כלל: "מי שמרגיש בעצמו, אחרי כמה וכמה נסיונות, שנפשו בקרבו מתישבת במנוחתה רק בעסק רזי תורה, ידע נאמנה כי לכך נוצר".

עסוק ברזי תורה ובדוק האם נפשך מתיישבת גם בלומדך פשט, רמז ודרש, או אם נפשך לא מתיישבת אלא בלימוד הסוד. אם אתה מיושב ומתעלה רק בלימוד הסוד, סימן שלכך נוצרת. זה לא אומר שאינך צריך ללמוד פשט, רמז ודרש. כוונת הדברים היא ללמדך כי עליך שלא לחשוש. עליך ללמוד במקום שהוכן עבורך בטרם נוצרת כעיקר וגם בשאר מקצועות התורה.
למעלה מכך, הרב מסביר כי אין לך דרך אחרת. רק אם תעסוק בסוד תוכל ללמוד גם את יתר מקצועות התורה, לעסוק במצוות, לעסוק בחסד ולעסוק במלאכתך לפרנסתך כראוי. הרי לכך נוצרת ומשום כך הדרך הסלולה ומאירה עבורך היא הדרך הזאת ולא דרך אחרת! הרב מעתיק פה את דברי המהרח"ו בקדמתו ל"עץ חיים" בכמה וכמה אמירות. הרב קורא לתורת הסוד "תורה לשמה" ומצטט את משנתו של רבי מאיר מראשית פרק ו' במסכת אבות שהבאנו בפרק הקודם.

כמו כן הרב מבהיר את דברי מהרח"ו, לפיהם אדם שלא רואה ברכה מלימוד התלמוד במשך חמש שנים ורואה ברכה ועונג מעיסוק בתורת הסוד, הרי שהוברר לו כי לכך נועד. הרב מאמץ את דברי מהרח"ו ואומר, כי רק בבוא אדם כזה לעסוק בתורת הסוד "ייפתחו לפניו שערים" לעסוק גם ביתר חלקי התורה, המצוות וענייני העולם.
קונפוציוס, מגדולי הפילוסופים הסיניים (551 לפני הספירה למניינם) אמר, כי על האדם לבחור לו מלאכה שהוא אוהב ואז לא יהיה עליו לעבוד אפילו יום אחד בחייו.

מעין זה אומר הרב פה. אדם שנפשו לא שלימה ושליווה אלא בעסקה בסודות התורה, אין דרך עבורו לעסוק ביתר חלקי התורה או המצוות אם לא על ידי כך. רק אז, כל התורה שהוא לומד, לרבות החלק הפשוט שבה, מקבל משמעות אחרת, עבורו ועבור העולם.
נקודה נוספת שהרב מבהיר פה כי אדם זה לא מציל רק את נפשו אלא גם את העולם כולו. כדרכו, וכדרך גדולי המקובלים, תופס הרב את העולם באופן מאחד. בשל כך, פעולות כל אדם בעולם משפיעות לא רק על עצמו אלא על העולם כולו. בעל הסוד, איפוא, בהיותו מהעוסקים בדברים ברומו של עולם, בצד היותר אמיתי שלהם, מעלה את העולם עמו יותר משאר האנשים. מכאן חובתו לעסוק בתכלית לה נוצר, אף יותר מכל אחד אחר.

באם ייפחד האדם לדלות מתורת הסוד ויילך לדלות את התורה רק מעולם הפשט, כי אז נפשו תישאר מיד לא שלילה ולא שליווה. על אדם כזה להתגבר על הפחד המובן מהלא נודע ולא מובן ולצאת למסע חייו.

וכה דברי הרב:
"מי שמרגיש בעצמו, אחרי כמה וכמה נסיונות, שנפשו בקרבו מתישבת במנוחתה רק בעסק רזי תורה, ידע נאמנה כי לכך נוצר.
ואל יבהלוהו כל מניעות שבעולם, גשמיות וגם רוחניות, מלהיות רץ אל מקור חייו ושלמותו האמתית. ויוכל לשער, שלא רק השלמת עצמו והצלתו תלויה היא בהשלמת צביונו, אלא גם הצלת הכלל ושכלול העולם.
כי כל נשמה מושלמת משלימה היא תדיר אתהצביון הכללי של העולם, והגיוני אמת, כשהם שוטפים והולכים בלא מעצור באחת מפנות החיים, על ידם כל החיים כולם מתברכים. וכפי אותה המדה שהנשמה מתגדלת בפנימיותה ע"י מילוי צביונה, ככה הרי היא נעשית יסוד ושורש המון נשמות רבות, ושפעת חיים ופלגי ברכה מרובים עוברים על ידה. והכל לפי רוב הענוה.

ואל יבהל ברעיונו מהשאלה, הכוללת תמיד את כל בעלי הנטיות הפנימיות, שאם ימסר לעסק רגשותיו המקודשות, מתי יעשה לביתו, ולעולם, וליתר חלקי התורה, הנחוצים למעשה, ולהרחבת הפלפול, ולמעשה החסד והעבודה המפעלית. כי רק בהיותו אחוז בשרשו הרענן, באותן אותיות התורה השייכות ביחוד לנשמתו, ובהיותו מעורה יפה בכשרונו הפנימי, ושוקק תמיד להתעמק בהשלמתו, יפתחו לפניו שערים, על כל הסעיפים המצטרכים לו, בין בעבודת החיים והמעשה, בין בעבודות רוחניות צדדיות, וכל העוסק בתורה לשמה דוקא זוכה לדברים הרבה.
וכשיזח ממקורו, וינוד לדלות את מימיו מבארות אחרות, שאינן שייכות לו בעצם, ינוד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ ומנוחה לא ימצא, כי כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו.

על כן תמיד יתאמץ לבו בד' וייחל לאל חייו, יוצר נשמתו בקרבו. ברוח מיוחד ונטיה קדושה מיוחדת, שדוקא על ידה ימצא את אשר יבקש.
ומתוך עומק המנוחה הפנימית ידע שגם העתים של הנדידה, הנפשית והרוחנית, גם הם ערוכים ושמורים הנם מראש מקדם לטובתו ושכלולו, ויש אשר ממרחק יבא לחמו. ולא יקוץ בטורח ועמל. אף כי ברוב הפעמים מבקשי ד' הנם מדושני עונג ומנוחה פנימית, מכל מקום ניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו בגין יקרא דקודשא בריך הוא.






את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il