בימים אלה, אנו שומעים בכל פינה שמדברים על מחלת / מגיפת 'הקורונה'.
בפורים שזכינו לשמוח בו זה עתה, הייתה המחלה עניין טוב להתעסק ולהתבדח עליו, מתחפושת של מסיכות 'הקורונה', ועד לשתייה מואצת של בירה קורונה. (מסתמא, את החולים והמבודדים זה לא מצחיק, ונתפלל שה' ישלח רפואה שלימה לכולם).
כמובן, בעיניים של יהודים מאמינים, אנו מחפשים את הצד הרוחני שבעניין. כבר כתבו מספר רבנים בעניין, ואולי אבוא להאיר כאן נקודה נוספת.
בימי קדם, ההתמודדות עם מחלות ומגיפות היה עניין מרכזי לענות בו. די אם ניזכר בברכת 'השכיבנו' שבתפילת ערבית, שאנו כופלים ומבקשים בה (לחלק מהנוסחים): "והסר מעלינו מכת... דבר... חולי... ומגפה", ללמדך עד כמה עלינו לבקש מה' שיצילנו מהמגיפות והמחלות השונות המתפשטות בעולם.
גם בתורתנו הקדושה מוזכרות המגיפות כשליחות ה' לעונש על חטאים שונים, למשל בפרשת כי תשא העונש לחלק מחוטאי חטא העגל היה "ויגוף ה' את העם" (לב, לה). הפרשה אף פותחת באיסור לפקוד את העם, כדי ש"לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", ומצווה על נתינת מחצית השקל שתמנע את הנגף בזמן מפקד.
בשנים האחרונות, עם התפתחות הרפואה, העובדה שהחיידקים התגלו כגורמי המחלות, התחסנות האוכלוסייה, השיפור בתזונה, ומציאת תרופות למחלות רבות, דומה היה שהמגיפות חלפו מהעולם. ניתן היה לחשוב, שהמחלות המסוכנות הן רק מחלות הנוגעות לאדם ספציפי אך מגיפה שתתפשט מאדם לאדם תמה וחלפה מן העולם.
יתר על כן, תחושה נפוצה היא שברגע שיחישו את האדם לבית חולים, וודאי הרופאים ידעו כיצד להצילו, ורק במקרים של מחלות זקנה ומחלות כרוניות קצרה ידם מלהושיע.
והנה, באה הקורונה ולעגה לכולנו. מגיפה תוקפת את האדם המודרני, ולתקופה מסויימת הרפואה מוצאת את עצמה חסרת אונים. בכוחה, להמליץ על דרכים מתאימות להאט את קצב התפשטות המחלה, או אף לטפל בצורה מוגבלת בתסמינים השונים, אך אין בכוחה לתקוף ישירות ולכלות את הנגיף מהעולם.
כתוצאה מכך, גם הכלכלה נפגעת מאד, וביניהם תעשיות המייצגות את תפארת האדם, כתעופה והקשרים בין המדינות השונות ההופכות את העולם לכפר גלובלי.
כולנו מקבלים שיעור בענווה!
בורא העולם הוא כל יכול, ווירוס קטן שנשלח מטעמו משפיע במהירות על עולם כולו!
במצב זה, יחד עם ההשתדלות המתאימה והביטחון בה', אנו שבים ומרימים עינינו השמימה, ופונים לרופא כל בשר שישלח רפואה שלימה לברואיו.
וכך היה כבר לעולמים, עת גנז חזקיהו ספר רפואות, והודו לו חכמים (ברכות י, ע"א), כדי שיבקשו רחמי שמיים (רש"י שם).
ואולי נסיים ברמז מפרשתנו, לדרכים הרוחניות והמעשיות שעלינו לנקוט מול 'הקורונה'. הפרשה פותחת בחיוב לתת מחצית השקל, כדי שלא יהיה נגף בפקוד אותם, כלומר – להוסיף זכויות בצדקה ובהתעוררות לבית המקדש.
ממשיכה בציווי לעשות כיור נחושת, ממנו ירחצו הכוהנים את ידיהם ורגליהם בבואם לשרת בקודש, וברמז לימינו – לחטא ידיים.
וממשיכה בציווי על סממני שמן המשחה והקטורת, וכידוע שמצאנו בפרשת קורח שבכוחה של הקטורת לעצור את המגיפה.
ויהי רצון, שתעצר המגיפה, ונזכה לגאולה שלימה במהרה!