בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

אי תשלום מיסי חבר לבית הכנסת

אי תשלום מיסי חבר לבית הכנסת והשפעתו על כיבודים

undefined

תמוז תשפ
2 דק' קריאה
קאראקס, ונצואלה Caracas, Venezuela
סיון, תש"ן

שאלה
האם יש כוח בידי קהילה לאסור על אחד מחבריה לעלות לתורה, כיוון שלא שילם את מיסי החבר החודשיים?

תשובה
א. אדם הנמנע מלשלם מיסי חבר לביהכ"נ, רשאי הגבאי להימנע מלהעלותו לתורה, במקום שאינו "חיוב" ע"פ המנהג 1 , אפילו הוא 2 בן ת"ח וכד', שיש לו קדימות בדרך כלל 3 .
ב. ואף בשעה שיש לאותו אדם "חיוב", נראה, שבהתקיים התנאים המאפשרים לאסור כניסת אדם לביהכ"נ 4 , ניתן אף לצמצם את הסנקצייה כלפי אותו אדם לכך שלא יקבל עליות 5 . התנאים המאפשרים לעשות זאת, הם:
1. ביהכ"נ שהוא בבעלות פרטית של גוף מסויים (ולא בבעלות ציבורית כלל עולמית), שבסמכותו לאסור כניסת אנשים לרכושו 6 .
2. ביהכ"נ בעל "אופי סגור". דהיינו, שכל חבר בביהכ"נ משלם דמי חבר ובהם הוא שוכר — למעשה — את שירותי ביהכ"נ. הרי, שאם אינו משלם — ניתן לאסור עליו את השימוש בביהכ"נ.
ג. היה, לכאורה, מקום לומר, שגם ללא שיתקיימו התנאים דלעיל, כיוון, שאחזקת ביהכ"נ מוטלת על הציבור 7 וזה מהדברים שבני העיר כופין זה את זה 8 , הרי, במסגרת כפיה זו, ניתן להטיל עליו סנקצייה זו, שלא יעלה לתורה 9 . (והוא, שתכליתה לאלצו לפרוע חובת המס לביהכ"נ).
אך נראה לסייג השימוש בהיתר זה: מכיוון שמס של ביהכ"נ מיועד לתשלום משכורתו של החזן, הרב, ושאר צרכי הדת, הרי שמעיקר הדין היה צריך להיות מוטל גם לפי "ממון" (קרי: שיהיה פונקצייה של מידת אמידותו של כל חבר וחבר בקהילה) ולכל הפחות בחלק מסויים של התחשיב 10 . ומכאן, שאדם הממעיט לשלם מפאת מצבו הכלכלי הדחוק — אין להימנע מלהעלותו לתורה (אא"כ התמלאו התנאים שבסעיף ב'), כאשר יש לו "חיוב", על פי המנהג 11 .

הערה: תשובתנו היא מתוך הנחה שמדובר במיסי חבר, שהם תמורה לשימוש בביהכ"נ. ולא במיסי חבר בקהילה, שייעודם לכל מיני תכליות אחרות 12 .
_________________________________________________________

1 ועיין באריכות, בענין מנהגי החיובים בביאור הלכה למשנה ברורה, או"ח, סי' קל"ו.
2 עיין שו"ע או"ח סי' קל"ו.
3 שאינו גרוע ממקום שמוכרים העליות, ונופלים המעות לצדקה, שהקונה מכבד למי שירצה (ובלבד שיקרא לכל אחד לפי כבודו). עיין במשנה ברורה שם, ס"ק ד', ואף כאן נותן עליה למי שנותן תמורה לאחזקת הקדש ביהכ"נ.
4 שהרי במקום שמגרשו, בעקיפין נמנע ממנו פירעון "חיובו".
5 והוא, שנהנה בקביעות משירותי ביהכ"נ, ומסרב לשלם. דבאקראי יש לתת לבעל "חיוב" לעלות, אף שאינו "בן העיר".
6 רמ"א או"ח, ס' קנ"ג סעיף ט"ז. אמנם, באין שם ביהכ"נ אחר, נסתפק הביאור הלכה, עיין שם.
7 שו"ע או"ח, ס' נ"ג, סעיף כ"ג, וברמ"א שם.
8 רמ"א חו"מ, ס' קס"ג, סעיף א'.
9 בדומה לדין, שמנדים מי שאמרו לו בי"ד ליתן ואינו נותן (שו"ע יו"ד, ס' של"ד, סע' כ"ד). ונידוי זה אף בכוחו להביא לגירושו מביהכ"נ (רמ"א שם סעיף י"א).
10 מסקנת הציץ אליעזר, חלק ב', ס' כ"ב.
11 ומכל מקום, נראה ודאי, שאדם שאינו משלם דמי חבירות שלו לביהכ"נ, יידון כ"אינו עירוני" (שאינו בן העיר) שבנסיבות מסויימות, אף שיש לו "חיוב", חיובו נדחה מפני חיובים אחרים שיש לבני העיר. ועיין במש"כ לעיל הערה 1.
12 עיין להלן גם בתשובה י"ב.

בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,

הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל

גם אני מאשר:
הרב שאול ישראלי
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il