בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

כיבוד הורים של יתום

גדולתו של התלמוד מתגלה בהתקשרותו לעולם המעשה; הלימוד אמור לכוון את העשייה הגשמית שלנו ולהעניק לה את המשמעות הרוחנית; הנער חוזר הבייתה ומקיים את מצוות אימו ובכך הופך את הלימוד בבית המדרש ללימוד בעל משמעות בחיי המעשה שלו.

undefined

הרב אריה הנדלר

אדר תשס"ו
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי פעם אחת למד היהודי הקדוש עם תלמידיו, ונתקשה במאמר אחד בגמרא. בשתיקה התעמק בעיונו. בין התלמידים היה נער אחד שאביו מת זמן מה לאחר לידתו. כיוון שידע שהפסקות כאלה נמשכות אצל רבו שעה ארוכה, הלך במהירות הביתה כדי לשבור בינתיים את רעבונו הגדול. כשכבר היה בדרך לשוב אל בית המדרש, קראה לו אמו שיוריד קודם לכן חבילה כבדה של שחת מן העלייה אל האבוס. הנער לא חזר, כי חושש היה שמא יאחר. אבל באמצע הדרך נתיישב בלבו: הרי עיקר הלימוד הוא לשמור ולעשות. מיד רץ הביתה וקיים את מצוות אמו, ואחר-כך חזר לבית המדרש. אך דרך על המפתן, נתעורר היהודי הקדוש מעיונו, קם מלוא קומתו ואמר בשמחה אל הנער: ודאי כיבדת את אמך, כי אביי, שכידוע היה האחד בין כל חכמי התלמוד שלא ידע לא את אביו ואת אמו, והוא שנכנס מדי פעם בפעם בנשמותיהם של המקיימים מצוות כיבוד אב ואם, הופיע לפני עתה ופירש לי את המאמר שנתקשיתי בו בגמרא.

היהודי הקדוש ותלמידיו יושבים ועוסקים בלימוד. הדיונים הם דיונים ברמת העיקרון של לימוד המעשה, אבל אינם נוגעים בעשייה בפועל. תוך כדי הלימוד מתקשה היהודי הקדוש בדבר בגמרא. נראה שהעולם העיוני הגיע לנקודה של בעיה. יש צורך לשאוב כוחות כדי ליישב את הבעיה התיאורטית שבה נתקלים הלומדים בלימודם עם היהודי הקדוש.

מתוך החבורה פורש אחד: הוא יודע שכעת תבוא הפסקה ארוכה. העולם העיוני עמד מלכת. הנער הצעיר פורש מתוך החבורה משום שהוא רעב. הרעב משקף את הצורך להתחבר אל העולם החומרי והגשמי. הצורך הוא צורך בסיסי וקיומי, שהעיסוק התיאורטי אינו יכול לתת לו מענה.

הנער שובר את רעבונו, ומבקש לשוב לבית המדרש. לעת עתה נראה העיסוק בעולם החומר כמנותק מהעולם הרוחני שממנו יצא. יש כאן מעין הפסקה: הנער יצא לעולם אחר, וכעת הוא מבקש לחזור.
אולם כאן קורה משהו שהופך את כל מה שאירע למערכת אחת: האם מבקשת מן הנער שיוריד חבילת שחת מן העלייה אל האבוס. יש כאן משהו סמלי; האם מבקשת ממנו להוריד את הערכים הגדולים שהוא לומד עליהם אל המציאות, אל האבוס הפשוט של בעלי החיים. הנער מתלבט. מצד אחד עולם הרוח קורא לו, הוא רוצה לחזור אל התלמידים ואל רבו הקדוש. אך שכאן קמה לעומתו אמרת חז"ל: גדול תלמוד, שמביא לידי מעשה. גדולתו של התלמוד מתגלה בהתקשרותו לעולם המעשה. הלימוד אמור לכוון את העשייה הגשמית שלנו ולהעניק לה את המשמעות הרוחנית. הנער חוזר הביתה ומקיים את מצוות אמו, ובכך הופך את הלימוד בבית המדרש ללימוד בעל משמעות בחיי המעשה שלו.

לאחר שקיים את מצוות אמו חוזר הנער אל בית המדרש. בדיוק ברגע שבו דורכות רגליו על המפתן, מתעורר היהודי הקדוש בשמחה מעיונו. מתברר שהקושיות נסתלקו. העיכובים הוסרו. הכל נתיישב וניתן להמשיך וללמוד.

מסתבר שהקושיות שנתעוררו בשעת הלימוד הנן בעלות משמעות סמלית. הלימוד איננו יכול להישאר ברמה התיאורטית, עליו לרדת לעולם המעשה. לימוד שאיננו מתגשם בעולם המעשה הוא לימוד חסר. מתוך דבריו של היהודי הקדוש עולה כי דווקא היציאה של הנער אל עולם המעשה, היא שהביאה לפתרון הקושיות ולאפשרות להמשיך ולעסוק בלימוד. מסתבר כי ההורדה של התורה העיונית אל עולם המעשה מעניקה לה משמעות, כוח ועומק.

גם הדרך שבה נפתרת הבעיה בלימוד מסמלת את הערך של ירידת התכנים התיאורטיים אל עולם המעשה. אביי היה יתום מאב ואם, משום כך לא זכה מעולם לקיים מצוות כיבוד אב ואם. הלימוד של אביי הוא תיאורטי. הוא איננו יכול להביא את המצווה הנעלה של כיבוד אב ואם לידי מעשה, משום שאין לו אב ואם. כדי לממש את הציווי הזה מתחבר מדי פעם בפעם בנשמותיהם של אלו המקיימים מצוות כיבוד אב ואם. מסתבר כי אותו אביי, שהתחבר עם נשמת הנער הצעיר בשעת קיום מצוות כיבוד אם, הוא שהתחבר עם מחשבותיו של היהודי הקדוש ויישב את קושיותיו. התורה עיונית התחברה לעולם העשייה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il