"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ" (דברים ו, כד-כה)

לשון הפסוקים נראה לכאורה תמוה, "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" בלשון רבים, ההמשך צריך להיות גם בלשון רבים, "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה", או "אֶת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה", מדוע בחרה התורה לנקוט בלשון יחיד, "אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת"?

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא) "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (מכות כג:).

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כו', מֵעִקָּרֵי הָאֱמוּנָה בַּתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁיְּקַיֵּם אָדָם מִצְוָה מִתַּרְיַ"ג מִצְוֹת כָּרָאוּי וְכָהוֹגֶן, וְלֹא יְשַׁתֵּף עִמָּהּ כַּוָּנָה מִכַּוָּנַת הָעוֹלָם בְּשׁוּם פָּנִים, אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ מֵאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי לְךָ, הִנֵּה זָכָה בָּהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא, כִּי הַמִּצְוֹת בִּהְיוֹתָם הַרְבֵּה, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם בְּחַיָּיו אַחַת מֵהֶם עַל מַתְכּוּנְתָּה וּשְׁלֵמוּתָהּ, וּבַעֲשׂוֹתוֹ אוֹתָהּ הַמִּצְוָה תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וּמִמָּה שֶׁיּוֹרֶה עַל הָעִקָּר הַזֶּה, מָה שֶׁשָּׁאַל ר' חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, מָה אֲנִי לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וְהֵשִׁיבוֹ הַמֵּשִׁיב, כְּלוּם בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדְךָ, כְּלוֹמַר נִזְדַּמֵּן לְךָ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כָּהוֹגֶן, הֵשִׁיבוֹ כִּי נִזְדַּמְּנָה לוֹ מִצְוַת צְדָקָה עַל דֶּרֶךְ שְׁלֵמוּת כְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, וְזָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק (ישעי' מב) ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, לְצַדֵּק אֶת יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן כִּי יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (פירוש המשניות להרמב"ם).

לְפִי דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם הַלָּלוּ, פֵּירֵשׁ הָרַב הַמּוֹרֶה עִיר וְקַדִּישׁ מהר"ר אַבְרָהָם גִירוֹן זַ"ל אֶת לְשׁוֹן הַפְּסוּקִים, "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה", וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, מִי גֶּבֶר יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל, וְאִם יַפְלִיא לַעֲשׂוֹת, עִם כָּל זֶה לֹא שְׁלֵימַת עֲבִידְתָּא (הָעֲבוֹדָה לֹא תִּהְיֶה בִּשְׁלֵמוּת) וְעָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, לָזֶה אָמַר "לְטוֹב לָנוּ", כְּלוֹמַר אַדְּרַבָּה זֶהוּ לְטוֹבָתֵנוּ, וְהָדָר מְפָרֵשׁ "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה", אֲפִילּוּ מִצְוָה אַחַת בִּשְׁלֵמוּת כָּל חֲלָקֶיהָ, וְזֶהוּ "כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ" לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה בִּשְׁלֵמוּת, וּבָזֶה יִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (נחל קדומים למרן החיד"א).

דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאִי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא מַאי קְרָא (דברים לג, ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה, תּוֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא שִׁית מֵאָה וְחַד סְרֵי הַוֵי, אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם.

בָּא דָּוִד, וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה, דִּכְתִיב (תהלים טו) מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכּוֹן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה, וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרוֹבוֹ. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס, וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד, נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִיר. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ, וְשׁוֹחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח, עוֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

בָּא יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, דִּכְתִיב (ישעיהו לג, טו), הוֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדוֹבֵר מֵישָׁרִים, מוֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נוֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמוֹךְ בַּשּׁוֹחַד, אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים, וְעוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע.

בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ, דִּכְתִיב (מיכה ו, ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

בָּא חֲבַקוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב, ד) וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

(מכות כג: - כד.)

וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה - שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ צַדִּיקִים וְהָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל עוֹל מִצְוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לֹא הָיוּ צַדִּיקִים כָּל כַּךְ, וְאִם בָּאוּ לִשְׁמוֹר כּוּלָן אֵין לְךָ אָדָם שֶׁזּוֹכֶה, וּבָא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן כו' כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ אִם יְקַיְּמוּ י"א מִצְוֹת הַלָּלוּ, וְכֵן כָּל שָׁעָה דּוֹרוֹת שֶׁל מַטָּה הוֹלְכִין וּמְמַעֲטִין אוֹתוֹ (רש"י).

המהרש"א בחידושי אגדות (ד"ה תרי"ג מצוות), כותב, הקושיא מפורסמת בזה וכי באו לבטל כל שאר מצות? כלומר, האם הנביאים החליטו לבטל את שאר המצוות למעט אותם שהזכירו, עקב ירידת הדורות שלא היו צדיקים כל כך, ואי אפשר לשמור את כל המצוות?

המהרש"א נושא ונותן באריכות בדברי המפרשים המתרצים קושיא זו על פי דרכם, הוא דוחה את דבריהם, ומסיק לבאר את דברי הגמרא הללו על פי פירוש המשניות להרמב"ם שהבאנו. וז"ל, כֵּיוָן דְרוֹב מִצְוֹת הַתּוֹרָה מִתַּרְיַ"ג הַמִּצְוֹת אֵינָן מְצוּיִים שֶׁיִּזְכּוּ בָּהֶם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא אֶלָּא בִּמְעַט אֲנָשִׁים וּבִמְעַט מֵהַזְּמַנִּים, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה מִצְוֹת שֶׁהֵם לְכֹהֵן וְלֹא לְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל וְכֵן לְהֵפֶךְ, וְיֵשׁ לְנָשִׁים, וְיֵשׁ שֶׁנּוֹהֲגִין בִּזְמַן הַבַּיִת וּתְלוּיוֹת בָּאָרֶץ, גַּם בְּלַאוִין אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּזְכֶּה בָּהֶן אִם לֹא בָּא עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְהוּא נִזְהָר מִמֶּנָּה, וְאִם כֵּן בַּמֶּה יִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וְעַל כֵּן נָתְנוּ הַנְּבִיאִים כְּלָלִים כּוֹלְלִים לְכָל אוּמָה יִשְׂרְאֵלִית, בְּכָל זְמַן מֵהַזְּמַנִּים, וְשֶׁעַל יְדֵיהֶם אוֹ בְּאֶחָד בָּהֶם אֵיזֶה שֶׁיִּהְיֶה, כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא בְּקִיּוּמָן, וְאָמַר שֶׁבָּא דָּוִד וְהֶעֱמִיד דָּבָר זֶה עַל י"א כְּלָלִים, שֶׁהֵם כּוֹלְלִים חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַתּוֹרָה, בְּכָל זְמַן מֵהַזְּמַנִּים, וּלְכָל אִישׁ, שֶׁבָּהֶם יִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

הרי לנו עצה טובה איך לזכות לחיי העולם הבא, והיא להפנים את המתנה הגדולה של "כָּל הַחוּקִים הָאֵלֶּה", שנועדו "לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לְחַיּוֹתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה", שעל ידם נשתדל ונזכה לקיים לכל הפחות מצוה אחת "כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ", כראוי וכהוגן, לשמה מאהבה, על מתכונתה ושלמותה, ובזכות מצוה זו תחיה נפשנו לחיי העולם הבא.