שיעור 32 – ח"א, פרקים כט-ל, המונחים עצב ואכילה

"וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" ו"מַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה"

תחילה לימדנו הרמב"ם בפרק כט את משמעויות המונח "עצב" וביאר בשתי דרכים את שנאמר ביחס לה' "ויתעצב אל ליבו" (א. שלא מסר לנביא הקפדתו. ב. שרצונו, שזהו ליבו, הומרה ע"י בני האדם), ואחר, בפרק ל, לימדנו הרמב"ם את ההשאלות למונח "אכילה" ככיליון או כקיום, והרחיב בהשאלת האכילה לעניין הקיום שנאמרה בהקשר של השגת החכמה שהיא סיבת קיום הנפש, (וביאר בהקשר זה באופן יסודי ונפלא את תרגום יונתן בן עוזיאל לפס' "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה").