שיעור 34 – ח"א, פרק לב

"דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ"

הרמב"ם ביאר ש"אכילת הדבש" שעליה דיבר שלמה בפסוק זה היא השגת עומק סודות החכמה שהם השגת הדבר השלם והמענג ביותר ולפיכך נמשלו ב"אכילת דבש". בהמשך לזה התרכז הרמב"ם במסר המשל איך שניסיון השגת מה שאינו ביכולת השכל האנושי הינו גורם לשיבוש השכל כולו ומביא לקלקול כל דרכו של האדם, וזוהי ה"הקאה" המתארת את הקלקול, הכולל אף את האכילות הקודמות, שבא בעקבות האכילה מעבר לגבול. בהקשר זה ביאר הרמב"ם אמירות שונות של חכמינו על הזהירות מהעיסוק בנסתרות הנפלאות מהאדם, וביאר את ההבדל בין ר"ע לבין "אחר" שנכנסו לפרדס – זה "הציץ" ו"קיצץ בנטיעות" לעומת זה ש"נכנס בשלום ויצא בשלום".