בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּֽחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ

עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ

*שמירת המשפט הנכון היא תנאי בירושת הארץ. כי התפקיד שלנו הוא ללמד משפט וצדקה לכל העולם, ולהסיר מהם את העוול. *דבר שלא היית רוצה שיעשו לך, אל תעשה לחברך. וזה יסוד כל התורה כולה, שאם אתה מקיים פרט אחד מהתורה ועובר על יסודות ההלכה, גם את הפרט לא קיימת.

undefined

הרב שמואל אליהו

כ"ח אב תש"פ
13 דק' קריאה 60 דק' צפיה
אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ
התורה אומרת כי שמירת המשפט הנכון היא תנאי בירושת הארץ. "צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ" (דברים טז כ). וכל זה בגלל שהתפקיד שלנו הוא ללמד משפט וצדקה לכל העולם, ולהסיר מהם את העוול.
הנביא ישעיהו מסביר כי קלקול המשפט הוא סיבת החורבן. "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישעיה א כג). כך גם אומר ירמיהו "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" (ירמיהו ה א).
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט
בניין ירושלים נעשה על ידי חזרה למערכה אמיתית של משפט צדק. לכן בכל תפילת י"ח, אחרי ברכת קיבוץ גלויות, אנחנו מתפללים על החזרת המשפט, שנאמר: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיה א כו-כז).
חכמינו רמזו של"ו צדיקים הם אלה שמחכים לתיקון מערכות המשפט, שנאמר: "וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ" (ישעיה ל יח). וכשיהיה המשפט מתוקן ייאמר לנו כי בזכותו אנו זוכים לקרבת ה' כקרבת חתן וכלה. שנאמר: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים : וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה"" (הושע ב כא-כב).
הרחמנות על הרוצחים – שפיכות דמים
שופטים בלי צדק
אחד הקלקולים הגדולים של המשפט בישראל הוא הרחמים המופלגים על רוצחים מקרב הערבים. נותנים להם תנאים מופלגים בבתי הכלא, משחררים רוצחים באלפים בכל פעם לבקשת הערבים. לאחרונה עצרו השופטים קרא ומזוז את הריסת ביתו של המחבל שהרג את עמית בן גל הי"ד. וכדאי שילמדו השופטים הללו את יסודות הצדק מהתורה, שאם היו נוהגים על פיה היו יודעים שהרחמנות הזאת היא יסוד הרציחות הבאות.
לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו
על רוצח נאמר בפרשה "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ" (דברים יט יג). ומביא רש"י בשם הספרי (דברים קפז) למה נאמר "לא תחוס עינך"? "שלא תאמר הראשון כבר נהרג, למה אנו הורגים את זה ונמצאו שני ישראלים הרוגים?". ומהי התשובה? "ובערת הרע מקרבך", שאם תשאיר את הרוצח הזה בחיים, אתה מעודד רשעים אחרים לאחוז נשק וללסטם את הבריות. ואע"פ שיש לך סיבות לרחם על בני ביתו של הרוצח, שלפעמים אינם אשמים ברצחנותו. כי הרחמנות על הרוצחים - שפיכות דמים, מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים" (רמב"ן).
דיין שדן ומדקדק דקדוקין לזכות לרשע - נספה
כתב ה"בית יוסף" (חושן משפט סימן ב) בשם מדרש רות הנעלם: "אמר רבי יודן כל דיין שלא מחמיר את הדין אין מחמיצין את דינו מלמעלה" מענישים אותו מיד ולא נותנים לו לשהות ולהחמיץ. "ומסתלק מן העולם קודם זמנו. הדא הוא דכתיב (משלי יג כג) 'ויש נספה בלא משפט'". שהדיין ההוא מת ונספה כי לא עשה את המשפט כמו שצריך.
וכל " דיין שדן ומדקדק דקדוקין לזכות לרשע ", ומחפש כל מיני סיבות חוקיות, אם בגלל שהוא מפחד על כבודו המדומה מעיתונאים או משופטים אחרים בחו"ל, ואם בגלל שוחד שהוא מקבל מכל מיני קרנות בין לאומיות. " כשהקדוש ברוך הוא דן את העולם אותו דיין נתפש עליו ומסלקו עליו קודם זמנו . ואם לאו עליו כתוב (איוב יח יט) 'לא נין לו ולא נכד בעמו' כשעצמו אינו נתפש - נתפש זרעו".
רודף שהיה רודף אחר רודף להציל והזיק – פטור
אל מול הסלחנות המופלגת שלהם לרוצחים ערבים, הם מקפידים בהקפדה יתירה על חיילים ושוטרים יהודים שרודפים אחרי רוצחים ערבים. וגם פה הם טועים טעות חמורה, שהרי ההלכה אומרת כי אם מישהו בא להציל ועשה טעות והזיק - לא משלם. "ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים, בין של נרדף בין של כל אדם - פטור, ולא מן הדין, אלא שאם אי אתה אומר כן, אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף" (בבא קמא קיז ע"ב).
הרי שחכמינו לימדו ואמרו שאם מערכות המשפט רודפות את החיילים שמצילים אותנו, יברחו החיילים בהתנגשות עם מחבלים ויישפך דם נקי בקרב ישראל. וכבר ראינו פעמים רבות חיילים בורחים מעימותים עם ערבים מפחד שמא מערכות המשפט יתנקמו בהם ויעצרו אותם לתקופה ארוכה. ויהי רצון שה' ישיב שופטינו כבראשונה. אמן.  
משפט המלך
מלך פורץ לו גדר ואין ממחים בידו
ליד הלכות שופטים כתבה התורה את הלכות מינוי המלך. טעם העניין הוא שבמקביל למערכות המשפט הרגילות יש מערכות משפט של מלך, שבהן יש כללים אחרים.
כעת בונים בירושלים ובתל אביב מסילות רכבת עירוניות ומפקיעים לשם כך חצרות של בתים, עוקרים גינות ועצי נוי, אף שעל פי ההלכה אי אפשר לקחת לאדם את חצרו ורכושו אם הוא לא מסכים לכך. לכן נאמר כי "מלך פורץ לו גדר ואין ממחים בידו". מותר למלך לפרוץ כביש חדש או דרך חדשה לטובת הציבור, ואי אפשר לעצור בידו. ובלבד שהכול שוויוני. שלכל הדיירים באותו רחוב מפקיעים את החצר שבה צריכה לעבור הרכבת. אבל אם מלך נוהג שלא בשוויון, אין דינו דין אלא חמס. וכן אם המלך לוקח את החצר לטובת עצמו ולא לטובת הציבור, כמו אחאב שלקח את כרם נבות היזרעאלי ושילם על כך בחייו.
זיוף מתגלגל
אחת ההלכות השכיחות בדינא דמלכותא היא טביעת המטבעות שנתונה רק למלכות. ולפעמים אדם מקבל מאחרים מטבעות או שטרות וכעבור זמן הוא מגלה שהמטבעות או השטרות מזויפים. ונשאלה שאלה על ידי קופאית בסופר שקיבלה כסף מזויף, ואמר לה בעל החנות לשלם בכסף המזויף ללקוחות.
על פי החוק ועל פי ההלכה בעל החנות טועה. העובדה שמישהו רימה אותך בכוונה או בשגגה לא מתירה לך לרמות אנשים אחרים. כך נפסק ברמ"א (חו"מ רלב סעיף יח) "וכל שכן בדבר שלא פשע הקונה כלל, כגון שמכר לו טבעת בחזקת זהב ואחר כך שברו הלוקח ונמצא בו בדיל, שחייב להחזיר מעותיו אף על גב שגם המוכר נתאנה בו".  
החזרת מוצר תוך 14 יום
שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך
תקנות הגנת הצרכן מאפשרות להחזיר סחורה שלא נעשה בה שימוש תוך 14 יום. לעומת זאת אומרת ההלכה כי אדם שקנה במחיר יותר גבוה בשישית או יותר מזה רק "עד כדי שיראה לתגר או לקרובו" ואם שהה יותר, "אינו יכול לחזור ולא לתבוע אונאתו" (שולחן ערוך חושן משפט רכז ז).
עם זאת ההלכה היום היא שאפשר להחזיר עד 14 יום, כיוון שיש הלכה שאומרת "כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירין. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך" (שולחן ערוך חושן משפט רלב ו).
ועשית הישר והטוב
עם זאת, אסור לאדם להיות נבל ולקנות חפץ, להשתמש בו ואחר כך להחזיר אותו לאריזה שלו ולהחזיר לחנות. שזה דבר שאסור על פי החוק, ואפילו היה מותר על פי החוק היה אסור על פי ההלכה שאומרת "ועשית הישר והטוב". שכל דבר שלא היית רוצה שיעשו לך, אל תעשה לחברך. ודבר זה הוא יסוד כל התורה כולה, שאם אתה מקיים פרט אחד מהתורה ועובר על יסודות ההלכה, גם את הפרט לא קיימת.
מידה כנגד מידה לנבל ברשות התורה
סיפר מרן הרב אליהו זצוק"ל כי היה בעל למדן שידע ספרים, אבל התנהג ברשעות לאשתו, וכשרצתה להתגרש לא הסכים לתת לה גט. הגיע התיק לפני מרן הרב אליהו והוא שלח את הבעל הסרבן לבית הכלא עד שייתן גט.
הבעל שמאס בחיי הכלא התחכם ואמר לסוהרים שהוא מוכן לתת גט לאשתו. הביאו אותו הסוהרים לבית הדין ונתן גט לאשתו. כשאמרו לו הסוהרים שהוא משוחרר פנה הבעל לדיינים ואמר להם כי לפני שהוא נתן את הגט הוא מסר הודעה על ביטולו בפני עדים באופן שהגט נפסל.
ביקש מרן הרב אליהו מהסוהרים שיחזיקו אותו כמה דקות, פנה לאישה ואמר לה לפתוח תיק ולתבוע מהבעל מזונות בסכום עצום כל חודש. הרב קבע את הדיון מיד, ותוך דקות הכניס את הבעל לדיון על תביעת האישה. הבעל טען שלא מחייבים מזונות בסכום כזה בשום מקום בעולם, ואין לו מאיפה לשלם. אמר לו הרב, תמכור את דירתך ותן לה. ופסק את הסכום העצום למזונות שתבעה האישה.
הבעל הלך להתלונן על מרן הרב זצוק"ל אצל מרן הרב אלישיב זצוק"ל. התפלא הרב אלישיב ושאל את מרן הרב אליהו אם הוא נתן לאישה עצה כזאת ואם הוא אכן פסק סכום מופקע כזה. אמר לו הרב אליהו: הבעל עשה שלא כהוגן, אף אנחנו עשינו עימו שלא כהוגן. וכך הלכה. אמר לו הרב אלישיב: אם הייתי במקומך הייתי פוסק לה סכום כפול ומכופל.
כל זאת בגלל שההלכה נועדה להעמיד את העולם על תיקונו, ולא להשתמש בה בנבלה כדי להציק ולענות ולאמלל אנשים אחרים.
השבת אבדה מזיקה
בעל חיים שמזיק לרבים - מותר להרגו
מצוות השבת אבדה היא חלק ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". אסור לאדם לנגוע ברכוש חברו, אלא אם כן חברו התייאש מהרכוש הזה. ויש למצווה זו יוצאים מן הכלל. כך מספרת הגמרא, שפעם היו רב ושמואל ורב אסי בכניסה לבית, וחתול שעבר במקום נשך תינוק וקטע את ידו.
"נפק רב ודרש: חתול - מותר להורגו, ואסור לקיימו, ואין בו משום גזל, ואין בו משום השב אבידה לבעלים" (ב"ק פ ע"ב). הגמרא מסבירה שלא מדובר בכל חתול, אלא בסוג מסוים של חתולים שמזיק כעין החתול הזה. וכן פסק השו"ע "חתול רע שמזיק לקטנים אין צריך להשיבו לבעלים, אלא כל המוצא אותו הורגו וזוכה בעורו" (חו"מ רסו ד).
ואף שעל פי ההלכה אין הבדל בין חתול שמזיק לכל חפץ של מישהו אחר, שצריך להחזירו, כאן לא מחזירים אותו כדי שלא ימשיך להזיק לאחרים. שלא ישתמשו בהלכה זו של השבת אבדה להמשיך להזיק לבריות. ולכן אם מצאנו סמים שאבדו למישהו, אין חובה להחזיר לו, וכך כל דבר המזיק לאדם עצמו או לאחרים.
השבת אבדה שיש בה איסור
בספר "פתחי חושן" (חלק ב בהערה א) למד מההלכה הזאת כי גם דבר שמיועד לאיסור תורה לא מחזירים. שהרי לא מחזירים שטר חוב שיש בו ריבית, אלא אם כן יש להם היתר עסקה (רמ"א יו"ד קסא יא. סמ"ע סה ס"ק סה). ולכאורה הוא הדין לכל דבר של איסור, כמו שנלמד מהגמרא על רב אדא בר אהבה שקרע בגד של חוסר צניעות מאשה (ברכות כ ע"א). ואם מותר לקרוע בגד, כל שכן שלא צריך להחזירו.
אמנם מהסיפור שם למדנו כי לפעמים המתינות שווה ארבע מאות זוז. וצריך לקיים את ההלכה באופן שלא גורמים לחילול השם, וכך כותב החזון איש כי בזמן הזה לא עושים מעשה שנועד לתקן ולהחזיר אנשים בתשובה באופן שמוסיף שנאה ולא תיקון. "שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה, אלא הוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו. וכיון שכל עצמינו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון. ועלינו להחזירם בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה, במה שידינו מגעת" (יו"ד ב טז:).


דיווח כוזב לחברת ביטוח
לביים דברים שלא היו הוא גזל
לא פעם נשאלתי האם מותר לשקר לחברות הביטוח. שלפעמים מחליפים דיווח על נהג שלא היה מורשה לנהוג, או מוסיפים לנזק מתאונה עוד נזקים אחרים שלא נגרמו מאותה תאונה. וכתב על זה הרה"ג מנדל שפרן שליט"א "אין שום היתר לרמות את חברות הביטוח באשר הן. והבל לחשוב כי לאחר שלא אירעה שום תקלה בבית או במכונית כמה שנים הרי שלמתי ביטוח חינם, שהרי שילם כדי להיות מבוטח ולא מגיע לו יותר מזה. הפרמיה המשולמת נקבעה מלכתחילה כדי להבטיח את עצמינו במקרה של גניבה שאכן קרתה ולביים דברים שלא היו - הוא גזל".
תקנת השבים
מי שרימה את חברת הביטוח ורוצה להחזיר, אבל חושש שהם יתבעו אותו על התרמית וייקחו ממנו יותר ממה שהוא לקח מהם, צריך לעשות לו "תקנת השבים", דהיינו שיחזיר את מה שלקח, אבל לא שיציקו לו.
ומהי תקנת השבים? אומרת הגמרא (בבא קמא צד ע"ב): "תנו רבנן: הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו - אין מקבלין מהן, והמקבל מהן - אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו; דתניא: מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו: ריקה, אם אתה עושה תשובה, אפילו אבנט אינו שלך! ונמנע ולא עשה תשובה; באותה שעה אמרו: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו - אין מקבלין מהם, והמקבל מהם - אין רוח חכמים נוחה הימנו".
ואין הכוונה שכל גזלן פטור מלשלם את גזלותיו, אלא רק מי שרוב עסקו בזה, ואם יחזיר - לא יישארו לו חיים. ומכאן למדו שגם אדם פרטי – אל תקשה עליו יותר ממה שצריך כדי שלא יימנע מלשלם את מה שלקח והורה לעצמו היתר שלא כדין.

דין פרוטה כדין מאה
כל הגונב אפילו שווה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו
דבר נוסף שאנשים מתירים לעצמם הוא לאכול בסופרמרקט בשעה שמסתובבים בו, עוד לפני התשלום, ומשלמים כשמגיעים לקופה.
על פי ההלכה אדם שלקח אוכל כזה מהמדף, אפילו שהוא מונח על העגלה, הוא לא שלו אלא של הסופרמרקט, והוא הופך להיות שלו רק אחרי שהוא שילם עליו בקופה. ולכן אם הוא אוכל אותו לפני ששילם הוא נחשב לגזלן, ודין פרוטה כדין מאה. כך כתוב בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שמח סעיף ב) "כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן".
אַף עַל פִּי שֶׁ"גְּזֵלָה מְשַׁלֵּם" - רָשָׁע הוא
וגם כשהוא משלם אחר כך - הרי זה הישב גזלה. וחכמינו אמרו כי גם מי שמשיב גזלה נקרא רשע, שהרי כך אומר הפסוק ביחזקאל (לג טו) "חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם". אַף עַל פִּי שֶׁ"גְּזֵלָה מְשַׁלֵּם" - רָשָׁע הוא (ב"ק ס ע"א).
לכן יתאפק אדם ואל יאכל, שזה גם חילול השם שרואים אותו אחרים, ובזה הוא גם מחנך את ילדיו שלא להקפיד בממון אחרים. וכפי שראינו שצריך להיזהר בזה אפילו בשווה פרוטה. על כן לא ייקח אדם משל אחרים אפילו מעט, שלא ייחשב רשע אפילו לא שעה אחת לפני המקום.
גזל גוי חמור משל יהודי
ולפעמים אנשים מזמינים מוצר מחברות בחו"ל והמוצר לא מגיע, ומדווחים על כך שהמוצר לא הגיע ושולחים להם מוצר אחר חלופי, וכעבור זמן מגיעים שני המוצרים. וזו לא טעות של גוי, אלא גזל של גוי, שהרי הוא שלח את המוצר השני כיוון שאמרת שהראשון לא הגיע. וגזל גוי אסור, ולפעמים הוא חמור יותר, כי הגוי לא מוותר על גזילתו כמו שמוותר יהודי. ולא עוד אלא שהם משתמשים בזה להכפיש את ישראל.
כך כותב הבן איש חי (כי תצא ז): "אסור לגנוב או לגזול כל שהוא דין תורה בין מישראל בין מנכרי, בין גדול בין קטן, ואפילו אם הנכרי ציער את ישראל, וגזל הגוי קשה ביותר חדא דודאי לא ימחול, ועוד דגורם שהשר של העכו"ם גונב וגוזל שפע קדוש הנשפע לישראל מלמעלה מדה כנגד מדה, ויש בזה עניינים עמוקים לכך צריך להזהר מאד" (ועיין בשו"ת השיב משה להגה"ק בעל ישמח משה, חו"מ סי' ק"ה).
החזיר אבדה לגוי לקדש את השם – הרי זה משובח
וכתב "באר הגולה" (חושן משפט סי' שמ"ח אות ה') על טעות של גוי: "ועיין לעיל ריש סימן רס"ו שאם החזיר אבידה לגוי לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל שהם בעלי אמונה, ה"ז משובח ע"כ. וכן הדין בהחזרת טעות לגוי כשטעה בעצמו. ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים גדלו והעשירו מטעות שהטעו לגוי, ולא הצליחו, ונכסיהם ירדו לטמיון, ולא הניחו אחריהם ברכה כמ"ש בס' חסידים סי' תתרע"ד, ורבים אשר קידשו השם והחזירו טעות גוי בדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו, והניחו יתרם לעולליהם".
פירות מאדמה גזולה
אני נשאל שוב ושוב על קטיפת זיתים של גויים. אם זה שלהם באמת - בוודאי אסור לקחת מהם. אבל לצערנו אנחנו מכירים גם בצפון וגם בדרום וגם במרכז שהערבים מנכסים לעצמם בעזות מצח שטחים לא להם. וראיתי כתוב בשו"ת "רזי משפט" שנכתב לזכרו של הרה"ג רזיאל שבח הי"ד בכולל כרמי משפט בעינב כי כשהאדמה גזולה, גם הפירות הם לא שלהם אלא של היהודים.
וכך כתב בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (תקלו) בשם רב נחשון גאון. "קים להו לרבנן דאין כל אחד מישראל שאין לו ד' אמות בארץ ישראל. ואם תאמר נטלוה הגוים ואנן בגלות, קיי"ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל היא, וארץ ישראל נקראת על שם ישראל". וכך כתוב בשו"ת רש"י (רנה) "שאין לך כל אחד ואחד מישראל שאין לו קרקע בירושלם. שהרי גוים שהחזיקו בה ולכדוה אין להם חזקה. דקיימא לן קרקע אינה נגזלת ואינה נחמסת לעולם וארץ ישראל בחזקתנו לעולם, ואף על פי שאין לנו שם שולטנות" (ועיין רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ג).
הנוטע בשדה חברו
הנוטע בשדה חברו, משלם הבעלים לנוטע את מחיר העבודה, והעצים של בעל הקרקע. שכך כתוב בשו"ע (חו"מ שעה א) "היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, ונוטל (הנוטע את שכר העבודה) מבעל השדה. ואם אינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על התחתונה". ובסעיף ב "אמר ליה בעל השדה: עקור אילנך ולך, שומעין לו. אבל אם אמר הנוטע: הריני עוקר אילני, אין שומעין לו, מפני שמכחיש הארץ".
אחרי שלוש שנים - הפירות לבעל הקרקע
ובשולחן ערוך כתוב כי אם שטף נהר את עציו של אדם לשדה של רעהו עם גוש אדמה, "יחלקו הפירות בעל השדה עם בעל (הזיתים) כל שלשה שנים, ולאחר שלשה שנים הכל לבעל השדה, אלא שצריך ליתן לבעל הזיתים דמי (עצי) הזיתים כמו שהיו שוים מתחלה כששטפן הנהר" (חושן משפט סימן קסח סעיף א). אמנם אם מלכתחילה הוא נטע שלא בגזל לא לוקח פירות כלל, ורק בעל הקרקע משלם לבעל העצים את מחיר הנטיעות כמו שהוא בשוק. ואם לא רוצה בעצים אלו - לא משלם עליהם כלל.
אמנם בכל זה צריך לברר היטב אם באמת הנוכרי אינו בעל האדמה ורק השתלט עליה, או שהוא באמת בעל האדמה. לכן צריכים הרבנים שבכל אתר ואתר לבדוק היטב את העצים שנמצאים סביבם.
ויהי רצון שיתקיים בנו "וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ: וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי ה' וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם" (ירמיה כד ו). אמן ואמן.

סיפור
יש דין ויש דיין
רבי עמרם אזולאי היה חמיו של הרב יעקב יוסף זצוק"ל. שקדן גדול ובקי בכל התורה כולה. מרוב ענוותנותו הוא לא רצה ליהנות מכתרה של תורה והיה חי בפשטות ובצמצום גדול. מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שידע את בקיאותו הרבה ואת יושרו שאין למעלה ממנו, רצה שרבי עמרם יהיה דיין בישראל. כך תתגדל התורה ותרבה הדעת, והדין בישראל יהיה אמת לאמיתו.
מה עשה? הרב ידע כי אין סיכוי שהרב עמרם ייגש מיוזמתו למבחני דיינות. על כן נרשם הרב מרדכי אליהו בשמו של רבי עמרם למבחנים, ובהגיע היום שלחו לרב עמרם הזמנה לבוא ולהיבחן. רבי עמרם בתמימותו ובפשטותו הלך ונבחן כמו שאמרו לו, וכמובן השיב תשובות מדויקות על כל השאלות.
הנוהל הוא, כי אחרי שמתקבלות התוצאות יש לעמוד בפני ועדת מינויים שמורכבת גם מלשכת עורכי הדין ומאנשי משרד המשפטים. הרב אליהו, שהכיר את רבי עמרם וידע שהוא לא מצוי בהוויות העולם הזה, הגיע אליו יום קודם לכן על מנת להכין אותו לוועדה. בין השאר נתן לו הרב ביד עיתון "העדה" של העדה החרדית, שיקרא בו דקה קצרה. רבי עמרם, שלא קרא בעיתון מימיו, התפלא על כך. אבל ידע כי הרה"ג מרדכי אליהו הוא פיקח גדול וכל מעשיו נשקלים בשקל הקודש, ומענוותנותו עשה מה שהרב אליהו אמר לו.
למחרת הביא מרן הרב אליהו חליפה וכובע וביקש מחברו כי לפני שייכנס רבי עמרם לעמוד בפני הוועדה יעמוד שליח מטעמו בכניסה וייתן לרבי עמרם את החליפה והכובע כדי שילבש אותם במקום הבגדים הישנים והפשוטים שלבש רבי עמרם בענוותנותו. הרב אליהו ידע כי חלק מחברי הוועדה הם אנשים שלא יודעים להעריך את התורה של רבי עמרם, והם עלולים לשפוט אותו על פי בגדיו החיצוניים.
כשנפגשו חברי הוועדה עם הרב אזולאי הם שאלו אותו שאלות על אורחות חייו, ובין השאר שאלו אותו אם הוא קורא מדי פעם עיתון. הרב אזולאי חייך ואמר: במקרה אתמול קראתי. הוא לא סיפר שזו הייתה הפעם היחידה שהחזיק עיתון בידו...
כך נתמנה רבי עמרם לדיין בעיר הקודש צפת, וכך זכו בית ישראל ליהנות מתורתו הגדולה, משקדנותו העצומה וממידותיו המיוחדות של הצדיק הגדול רבי עמרם אזולאי זצוק"ל.



תשובה כהלכה
ברוך אלוקים אשר לא הסיר תפילתי. הבנתי שמרן הרב מרדכי אליהו זצק"ל היה מתפלל על כל עניין. האם יש עניין על תפילה לקבלת החלטה כמו חתימת חוזה עבודה, חתימה על דירה וכדומה? אם כן, אשמח שמורנו הרב יכתוב מה התפילה שכדאי להתפלל.
בוודאי זו הדרך. והתפילה היא לפי העניין. יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי שאזכה לחן ושכל טוב, ואקבל החלטה נכונה בעניין זה. אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. אנא ה' עננו ביום קראנו.


מתיקות של שבת . חיילים שעומדים במחסום בשבת, ועוצרים אנשים לתת להם דברי מתיקה, האם מותר לקחת? אם כן, מותר לאכול בשבת או להמתין למוצאי שבת? ומה הדין אם הנותנים הם גויים דרוזים?
לקחת מהם, ולברך אותם בברכת שבת שלום. אבל לא לאכול עד מוצאי שבת.


תרגיל ביחסי ציבור . אשמח לדעת מה דעת הרב על ההצעה של מדינת ישראל לסייע ללבנון. לכאורה יש בזה קידוש ה'.
זה תרגיל בינלאומי ביחסי ציבור. לדעתי אסור לעזור להם. הם אויבים שלנו בנפש, לפחות המנהיגים שלהם, וכל עזרה להם תלך לחיזבאללה ולכל הכוחות הרעים.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il