- פרשת שבוע ותנ"ך
- כי תצא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
עם מי יהודי מתחתן?
השבוע, בשעה טובה, צפה ועלתה לדיון הציבורי בישראל, שאלת 'סעיף הנכד' בחוק השבות.
בזמן שמפלגות מתנגשות זו בזו סביב שאלת הגיור, וויכוח עז ניטש בשאלה אם להקל או להחמיר בגיור, שכחו כולם שאפשר לנסות ולחסום מראש את האפשרות להגירת אוכלוסייה גדולה של נכרים לארץ.
כולם מסכימים שמצויים אנו בבעיה קשה, שיש בקרבנו אוכלוסיה גדולה של גויים, המתבוללת בקרבנו. כה קשה הבעיה, עד שיש המוכנים להקל בהלכות גיור, הקריטיות כל כך לעתיד האומה, ובלבד שבעיית ההתבוללות תקטן משמעותית.
אולם, עד שאנו מתווכחים בשאלה איזה בית חולים עלינו לבנות מתחת לגשר, חשוב שנבנה מעקה לגשר ונמנע מאנשים ליפול ממנו. המעקה הוא למצוא את הדרכים שימנעו מאוכלוסיית נכרים נוספת להגר מארצנו, ויבורכו כל הפועלים בעניין.
וכאן זה מתחבר בדרך מעניינת לפרשת השבוע.
קטונתי מלתת טעמי מצוות, וודאי מחשבות ה' גדולות ורחבות ממחשבותינו, ובכל זאת אפשר לראות ששורת מצוות בפרשתנו יוצרת מציאות שמונעת התבוללות, וניסיונות גיור שאינם לשם שמיים.
בזמן שנכנסו ישראל לארצם, הם פגשו בארץ ובסביבתה מספר עמים. בארץ עצמה שכנו שבעת עממי כנען. בגבולות הארץ שכנו – העמים העמלקי, העמוני, המואבי והמצרי.
והנה, התורה מצווה עלינו להרוג את העמלקים ועמי כנען. ואילו לגבי שאר העמים השוכנים בגבולינו – העמוני, המואבי, האדומי והמצרי, נצטווינו לא להתחתן עימם גם אם התגיירו. חלק מעמים אלו נאסרו עלינו לעולם, וחלקם נאסרו עד דור שלישי.
בדרך זו, נחסמה האפשרות הפשוטה להתבוללות. הגברים הגויים פשוט לא אמורים להימצא בארץ, ואם הם נמצאים הרי שאסור להתחתן איתם או לחילופין – מותר רק אחרי שהם כבר כמה דורות בתוך עם ישראל.
אמת, הלכה ידועה היא מבית מדרשו של בועז, "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", ואם כן יש אפשרות למפגש עם גויות שיגויירו בדיעבד לאחר נישואין. ובכל זאת, דומה שבמציאות הימים ההם, אשה רגילה לא הייתה עוזבת את בית אביה ויוצאת למסע לארץ הסמוכה, כך שסיכויי המפגש קטנים יותר, אלא אם כן היא אישה מיוחדת כרות המואבייה חשקה נפשה באמת להתגייר ולהידבק בישראל.
כמובן, המציאות היום שונה מהמציאות בעבר. כיום, יש מפגשים רבים בין עמים שונים, והעמים הסובבים אותנו ומצויים בינינו, מותרים בגיור ויכולים להתחתן עימנו.
ובכל זאת, קשה להתעלם מכך, שהגדר הראשון שהציבה התורה למניעת התבוללות, לא הייתה פתרון הגיור, כי אם הפתרון המציאותי המונע מראש מפגשים עם נכרים, ובמקרה שיש מפגש – קובע מראש שאין אפשרות כלל מבחינה הלכתית להתחתן.
ואף אנו בימינו נלמד מכך, שההתמודדות המרכזית עם נושא ההתבוללות בארצנו, היא לצעוד בדרך הפשוטה ולהעלות לארץ יהודים ולא גויים. וכך באמת הגיור יהיה מקומו של מי שחשקה נפשו באמת להצטרף ליהדות, לא מתוך אילוץ של החברה הישראלית, כי אם מתוך רצון להידבק באלוקי ישראל ובעמו!
בזמן שמפלגות מתנגשות זו בזו סביב שאלת הגיור, וויכוח עז ניטש בשאלה אם להקל או להחמיר בגיור, שכחו כולם שאפשר לנסות ולחסום מראש את האפשרות להגירת אוכלוסייה גדולה של נכרים לארץ.
כולם מסכימים שמצויים אנו בבעיה קשה, שיש בקרבנו אוכלוסיה גדולה של גויים, המתבוללת בקרבנו. כה קשה הבעיה, עד שיש המוכנים להקל בהלכות גיור, הקריטיות כל כך לעתיד האומה, ובלבד שבעיית ההתבוללות תקטן משמעותית.
אולם, עד שאנו מתווכחים בשאלה איזה בית חולים עלינו לבנות מתחת לגשר, חשוב שנבנה מעקה לגשר ונמנע מאנשים ליפול ממנו. המעקה הוא למצוא את הדרכים שימנעו מאוכלוסיית נכרים נוספת להגר מארצנו, ויבורכו כל הפועלים בעניין.
וכאן זה מתחבר בדרך מעניינת לפרשת השבוע.
קטונתי מלתת טעמי מצוות, וודאי מחשבות ה' גדולות ורחבות ממחשבותינו, ובכל זאת אפשר לראות ששורת מצוות בפרשתנו יוצרת מציאות שמונעת התבוללות, וניסיונות גיור שאינם לשם שמיים.
בזמן שנכנסו ישראל לארצם, הם פגשו בארץ ובסביבתה מספר עמים. בארץ עצמה שכנו שבעת עממי כנען. בגבולות הארץ שכנו – העמים העמלקי, העמוני, המואבי והמצרי.
והנה, התורה מצווה עלינו להרוג את העמלקים ועמי כנען. ואילו לגבי שאר העמים השוכנים בגבולינו – העמוני, המואבי, האדומי והמצרי, נצטווינו לא להתחתן עימם גם אם התגיירו. חלק מעמים אלו נאסרו עלינו לעולם, וחלקם נאסרו עד דור שלישי.
בדרך זו, נחסמה האפשרות הפשוטה להתבוללות. הגברים הגויים פשוט לא אמורים להימצא בארץ, ואם הם נמצאים הרי שאסור להתחתן איתם או לחילופין – מותר רק אחרי שהם כבר כמה דורות בתוך עם ישראל.
אמת, הלכה ידועה היא מבית מדרשו של בועז, "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", ואם כן יש אפשרות למפגש עם גויות שיגויירו בדיעבד לאחר נישואין. ובכל זאת, דומה שבמציאות הימים ההם, אשה רגילה לא הייתה עוזבת את בית אביה ויוצאת למסע לארץ הסמוכה, כך שסיכויי המפגש קטנים יותר, אלא אם כן היא אישה מיוחדת כרות המואבייה חשקה נפשה באמת להתגייר ולהידבק בישראל.
כמובן, המציאות היום שונה מהמציאות בעבר. כיום, יש מפגשים רבים בין עמים שונים, והעמים הסובבים אותנו ומצויים בינינו, מותרים בגיור ויכולים להתחתן עימנו.
ובכל זאת, קשה להתעלם מכך, שהגדר הראשון שהציבה התורה למניעת התבוללות, לא הייתה פתרון הגיור, כי אם הפתרון המציאותי המונע מראש מפגשים עם נכרים, ובמקרה שיש מפגש – קובע מראש שאין אפשרות כלל מבחינה הלכתית להתחתן.
ואף אנו בימינו נלמד מכך, שההתמודדות המרכזית עם נושא ההתבוללות בארצנו, היא לצעוד בדרך הפשוטה ולהעלות לארץ יהודים ולא גויים. וכך באמת הגיור יהיה מקומו של מי שחשקה נפשו באמת להצטרף ליהדות, לא מתוך אילוץ של החברה הישראלית, כי אם מתוך רצון להידבק באלוקי ישראל ובעמו!
דאגה ואכפתיות לממון החבר
שיחת מוצ"ש פרשת כי - תצא תשפ"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ג אלול תשפ"א
במי פגע עמלק?
הרב יוסף כרמל | ה'תשס"ג
זכור את אשר עשה לך עמלק
מתוך "קול צופייך" - גיליון 370
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אלול תשס"ו
ועשית מעקה לגגך
מתוך "קול צופייך" - גיליון 370
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אלול תשס"ו
סוכת עראי דיגיטלית
למה ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
ראש השנה בשבת: מה מחליף את התקיעות?
תהיו חמים!
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
איך עושים קידוש?
מי יושב במקום שלי?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'