בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ענינו של ראש השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

עתידין להיגאל בקרנו של איל

undefined

הרב יוסף נווה

אלול תשפ
4 דק' קריאה
רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א מלמדנו איך לגשת ל'חשבון הנפש', ומה האופן הנכון לשלבו בדרך התשובה:
"לב נשבר ועצבות אינו ענין אחד כלל. כי לב נשבר הוא בלב, אבל עצבות הוא בא מן הטחול. ועצבות שהוא מהטחול היא סטרא אחרא והקדוש ברוך הוא שונא אותה. אבל לב נשבר הוא חביב לפני השם יתברך, כי לב נשבר יקר מאד מאד בעיניו יתברך. והיה טוב שיהיה לו לב נשבר כל היום, אך אנשים כערככם יכולין לבוא מלב נשבר לעצבות. על כן צריכין ליחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר דהיינו להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר, אבל שאר כל היום כולו יהיה רק בשמחה" (שיחות הר"ן, מ"א) .
כשברצוני לעשות תשובה, עליי להבין שפירושה של התשובה היא, לשאול את עצמי כמה נתתי לרצון המפעם בתוכי לפעול בחיי. ויתרה מזו, כמה שמחתי בו וכמה שמחתי בעצם קיומי, כי כפי שביארנו, השמחה היא מצב טבעי של השלמה עם תפקידי, שמחה בחלקי.
לכן אומר ר' נחמן "כל היום כולו יהיה רק בשמחה", תחיה בשלמות ובעונג עם עצמך, ובשעת חשבון הנפש שאתה עורך תהיה בלב נשבר. וכך מדגיש ר' נחמן 'לא בעצבות!' הקב"ה שונא עצבות.
לאמִתו של דבר, מה ההבדל בין עצבות ללב נשבר? על כך עונה רבנו:
"עצבות הוא כמו מי שהוא בכעס וברגז כמו שמתרעם ומתלונן עליו יתברך חס ושלום על שאינו עושה לו רצונו. אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו" (שיחות הר"ן, מ"ב).
עצבות היא תוצאה של "חשבונות רבים". חשבון נפש של עצבות פירושו, התחשבנות עם עצמי ועם העולם מתוך חוסר השלמה עם מי שאני והמציאות שסביבי. כשהאדם ברוגז ובכעס על בורא עולם ורק שואל את שאלת ה'למה'? למה ככה, למה אי אפשר אחרת? למה זה קורה דווקא לי? הוא לא מתקדם כך לשום מקום. העצבות מקררת חושים, מקפיאה את ההתקדמות, ולא נותנת לי להשתחרר ולהתעלות מהנקודה בה אני נמצא.
העצבות מונעת ממני את היכולת להתרומם, ומהווה חציצה ומחיצה המכסה ומסתירה את הניגון של ה' מלהופיע בעולם.
הקב"ה שונא עצבות, הוא רוצה שנהיה אנשי חיל, אנשי מלכות! "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". הקב"ה חפץ ביהודי שמחובר לתכלית, שמתגעגע וכוסף, "רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ"! רוצה ה' יהודי שמייחל לחיים מלאים של בקשת פני ה', אבל לא מתוך חולשה ונמיכות קומה אלא מתוך עוצמה פנימית וגדלות המוחין! וכן מצינו בלשון המדרש (תנחומא בלק, י"ד):
הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא (במדבר כג, כד), אין אומה בעולם כיוצא בהן, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצוות. עמדו משנתן, עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים להקדוש ברוך הוא, ונעשין אריות... לכן בלעם אומר, אין אמה כזו.
רבנו כותב בספר המידות (ערך כעס אות לג-לה): "לפעמים בא כעס על ידי משא כבד, על ידי כעס בא עצבות, כעס בא על ידי התבודדות שאינו כראוי".
וכולם קשורים זה לזה, כשאדם חוטא, רובץ עליו משא כבד כי אין עוון שייך לו כלל, הוא לא חלק מעצמותו, אלא משא זר. ואז נמצא האדם בכעס כי סוחב על גבו שקים של חטאים זרים, משא כבד שמעכב את זרימת חייו ומחשיך ממנו את נקודת השמחה בעצמיותו. וכשמתבודד שלא כראוי, דהיינו בעצבות, הוא נכנס בכעס על עצמו, ושוב לעצבות, והעצבות היא הפתח לטומאה ולנפילה הבאה.. ואז שוב נוצר עליו משא כבד וכו' ושוב חוזר על עצמו, "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן".
איך משתחררים מהסבך הזה? על כך יש מדרש נפלא (בראשית רבה נו, ט):
"כל ימות השנה ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, ובראש השנה הן נוטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקב"ה והוא מוחל להם וסופן ליגאל בקרנו של איל".
העוונות שמסבכות אותי יותר ויותר, הן משא שמכביד עליי ובעקבותיו אני שוקע ומסתבך בתוך רפש וטיט. ועל פי המדרש, על ידי השופר אנו נגאלים מסיבוכים אלו, ויש להסביר את משמעות הדברים.
מובא במשנה (ראש השנה ד, ט) שאחד הקולות היוצאים מהשופר הוא תרועה, שמשמעותו שבירה, מלשון "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהלים ב, ט).
דהיינו לב נשבר, על ידי קול השופר אנו שבים ומתחברים לקול צעקת הלב שמייחל וכוסף להדבק בהקב"ה.
שופר לשון 'שופרה' שפירושו בארמית 'טוב', ובראש השנה בזמן עשיית תשובה אנו נוטלין את השופר, את הטוב הכבוש בתוכנו, צועקים אותו ומשתחררים מכל הכבלים והתסבוכות שנוצרו ע"י העוונות.
ה'אני' שלי הוא טוב תמיד! וכן הרצון שלי נמשך מהרצון העליון שאינו נפגם אף פעם. כשאני בהשלמה עם מי שאני באמת, יודע אני שהתשובה היא פשוט לזכור שאני "מתגעגע לה' יתברך כבן המתחטא לפני אביו, כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו".
חשבון נפש שנובע מ'לב נשבר' הוא חזרה והתקשרות לגעגוע הטבעי שלי ה'! חשבון נפש של 'לב נשבר' צריך להפנות את תשומת לבי לשאלות כגון, האם אני חי בהשלמה עם עצמי בתור הופעת גילוי ה' בעולם? כמה אני שמח עם עצמי, כמה השמחה ממלאת את חיי מכך שאני משתוקק לה' מטבעי? מדוע חטאתי, כנראה שלא התענגתי מעצם היותי ניגון מיוחד של רצון ה' יתברך בעולם.
חטאתי כי רציתי דבר שהוא מחוץ לי וזר לי, כי לא הייתי קשוב ומחובר למהותי האמתית שהיא רק לרצות את ה'. מתוך כך נפלתי לעצבות כי שכחתי מי אני באמת, כמה אני טוב גמור וחשוב לפניו יתברך. איך לא אחטא מחר? על ידי שאתפלל לה' ואבקש ממנו שיעזור לי להיות מחובר אליו עם הרצון, על ידי שאבקש ממנו לחיות בשמחה ובתענוג שנובעים מהשלמות שלי עם רצון ה' יתברך שבי.
זוהי התשובה, לשוב אל עצמי, לשוב אל הרצון לה' המפעם בתוכי שלא נפגם ולא נעלם אף פעם. הרצון שבי תמיד חי ובוער בתוכי כי הוא נשמת ונקודת חיי.
בניסוח פשוט, 'חטא' פירושו החטאה מהרצון של חיי, החטאה מה'אני' שלי. ו'תשובה' פירושה לשוב לרצון של חיי, לשוב אל ה'אני' שלי.
ולחיזוק הדברים, כותב הרב זצ"ל (אורות התשובה טו, י):
"והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדשה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כלה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה.
ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד', ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה- הרי היא תשובה של רמיה, שתשא על ידי זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כלה, אל קונה, לאור באור החיים".
(מתוך ספרי 'לפתוח שערי רצונך')
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il