Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 1456424


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 1456425


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 1456426


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 1456427


Varnish cache server

בית המדרש משנה וגמרא ראש השנה

סוג השופר

הרב יאיר וסרטילחשוון תשפ"א
5
לחץ להקדשת שיעור זה
קרן של פרה
במשנה בדף כו ע"א נחלקו התנאים אלו שופרות כשרים. לדעת חכמים כל השופרות כשרים חוץ משל פרה ורבי יוסי חולק וסובר שאף של פרה כשר. המשנה מנמקת את שיטת חכמים ששל פרה פסול מפני שהוא קרן, וכפי שמסבירה הגמרא, מפני שהוא קרוי רק קרן ("וקרני ראם קרניו") ולא שופר בשונה משאר הבהמות שקרנותיהן קרויות גם שופר. רבי יוסי חולק וסובר שאף של פרה כשר משום שבדרך רמז מצאנו בתהילים שגם הוא קרוי שופר – "ותיטב לה' משור פר".
בגמרא מביאים האמוראים שני נימוקים נוספים לשיטת חכמים. עולא מנמק שאין לתקוע בשל פרה משום שפרה מזכירה את העגל ואין קטגור נעשה סניגור, ואף שהלכה זו נוהגת רק בדבר הנעשה לפני ולפנים כעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, הואיל והשופר בא להעלות זכרוננו לפני הקדוש ברוך הוא נחשב כדבר הנעשה לפני ולפנים. רבי יוסי סובר שנחשב כנעשה בחוץ ולכן אין בעיה. אביי מנמק שהואיל ובשופר התוספות הגדלות מידי שנה ניכרות בפני עצמן השופר נראה כבנוי מחלקים שונים, והרי זה ככמה שופרות, והתורה אמרה "שופר" משמע אחד ולא שניים ושלושה. רבי יוסי סובר שסוף סוף הואיל והתוספות מחוברות הרי זה שופר אחד.

היחס בין הטעמים
הרמב"ן מסביר שנראה שהאמוראים הרגישו בחולשת הטעם המוזכר במשנה, משום שסוף סוף כל השופרות נקראו גם קרן, ואם כן נראה ששופר וקרן חד הוא וגם כל הקרנות נקראים שופר, ולכן הסתבר להם שאין זה הטעם היחידי אלא יש סניף נוסף שמצטרף אליו.
הצל"ח כתב על כך שדברים אלה תמוהים ביותר, כי אם טעמם חלוש למה עזבו את עיקר טעמם ואחזו במשנה בטעם החלוש. הוא עצמו מסביר שגם לדעת עולא ואביי הלימוד הוא מהפסוק "וקרני ראם קרניו" המלמדנו שקרן פרה נקראת קרן, והטעמים שהזכירו הם טעמי הפסוק, והם נזקקו להביאם כדי לדחות את הוכחת רבי יוסי מהפסוק "שור פר" שגם קרן פר נקראת קרן. אם טעם הפסוק "וקרני ראם קרניו" הבא לפסול קרן של פרה הוא כדברי עולא שאין קטגור נעשה סנגור אי אפשר להביא הוכחה מהפסוק העוסק בשור שנברא בבריאת העולם משור שהוא נברא מיד במלוא קומתו ולא היה מעולם עגל ולכן אין בו את החיסרון של קטגור ויכול הוא להיקרא שופר. וכן אם טעם הפסוק הוא לפי טעמו של אביי שקרן פרה נראית ככמה שופרות בגלל שהתוספת של כל שנה ושנה ניכרת, גם טעם זה לא שייך בשור שנברא בששת ימי בראשית הואיל ונברא מיד במלוא קומתו וממילא לא ניכרים בו התוספות. את דברי הגמרא "חדא ועוד קאמר חדא" הוא מסביר שאין הכוונה שיש כאן שני טעמים שונים לשיטת חכמים, אלא שטעם האמוראים נכון אלא שהמשנה רצתה להביא את המקור לכך מן הפסוק.
הטורי אבן (ד"ה היינו וד"ה אביי) מבין שהאמוראים הבינו שכל אחד מן הטעמים נכון ויש נפקא מינה ותוספת להלכה מכל טעם ולכן ראו צורך להביא את הטעמים הנוספים. הטעם של עולא שאין קטגור נעשה סנגור מוסיף שגם בחצוצרות שתוקעים בהם למוספים ולמלחמה אין לתקוע בקרן של פרה כי גם הם לזכרון, כי מטעם המשנה לא ניתן ללמוד שפסול כי שם לא נזכר שופר אלא חצוצרות ואם כן אין לפסול קרן פרה. והטעם של אביי ששופר אחד אמרה התורה ולא כמה שופרות מוסיף שאם נמצא חיה שהתוספות של כל שנה בקרנותיה ניכרות בה הן יהיו פסולות למרות שלא מצאנו שהתורה קראה להן קרן.

קרן ראם
הראשונים שואלים מדוע המשנה לא הזכירה שגם קרן ראם פסולה, הרי הפסוק שמלמד שקרן פרה קרויה קרן מלמד גם על קרן ראם שכן כתוב על קרני השור "וקרני ראם כקרניו".
הרמב"ן מחדש כאן חידוש הלכתי ועל פיו מתרץ. הוא מסביר ששופר הוא מלשון שפופרת שהיא חלולה, ורק קרניים חלולות שזכרותן ניטלת מהן קרויות שופרות. קרן ראם אינה חלולה ולפיכך כלל אין צורך למעט אותה והפסוק נזקק רק לגבי קרן פרה שאינה חלולה, ולימד אותנו שבכל זאת היא קרויה קרן כמו קרן של ראם ולכן פסולה.
מדבריו עולה שיש לשופר גם הגדרה מציאותית המבחינה בין שופר לשאר הקרנות ואין זו רק הגדרה הלכתית, אולם גם לדבריו אין זו רק הגדרה מציאותית אלא גם הלכתית שהרי קרן פרה חלולה ומבחינה מציאותית היא קרויה שופר ובכל זאת מבחינה הלכתית אינה נקראת שופר.
התוס' (ד"ה חוץ) משיבים באופן דומה וכותבים לגבי קרני ראם "שמא אינם חלולים ואינם ראויים לשופר". אולם הרמב"ן מדקדק בדבריהם שלא סברו כמותו, שהרי לא נימקו שבגלל שאינם חלולים אינם נקראים שופר אלא שאינם ראויים לשופר, ומשמע שכוונתם שהמשנה לא טרחה למעט קרני ראם בגלל שאין הדרך לעשות מהם שופר אך מן הדין לולא הפסוק "וקרני ראם קרניו" היה לנו להכשיר אותם ואין פסול עצמי מצד שהם עצם אחד ולא נקבות שמקיפה את הזכרות.

קרן יעל
המפרשים מקשים מדוע קרן של יעל כשרה, אמנם בשום מקום בתורה היא לא נקראת קרן אך גם בשום מקום לא נקראת שופר, והרי הגמרא ביארה שאין כוונת המשנה שקרן פרה פסולה בגלל שקרויה גם קרן אלא בגלל שקרויה רק קרן בשונה משאר הקרנות שנקראו גם שופרות וגם קרנות, משמע שעיקר החיסרון הוא שאינה קרויה שופר ואם כן הוא הדין לקרן יעל שלא מצאנו שקרויה שופר.
הצל"ח משיב שסתם קרנות נקראים שופרות, אלא שבקרן פרה הואיל ויש פסוק לגביהן והתורה בחרה לקרוא לה דווקא קרן ולא שופר מוכח שבא למעט שאינה קרויה שופר. הרמב"ן לכאורה משיב באופן אחר וכותב שמשמעות המילה שופר היא כעין שפופרת חלולה, ולפיכך כל הקרנות החלולות נקראות שופר וכשרות גם אם לא מצאנו פסוק מפורש לגביהן. אולם באמת נראה שתירוצו זהה לתירוץ הצל"ח, שהרי גם לשיטתו קרן פרה פסולה למרות שהיא חלולה הואיל והתורה קראה לה קרן, ואם כן גם לדבריו עיקר התירוץ הוא שדווקא בפרה שיש פסוק הקורא לה קרן ולא שופר התמעטה מדין שופר ואילו ביעל שאין שום פסוק דינה כשופר.

איל ויעל – כפוף ופשוט
המשנה בדף כו ע"ב מתארת את התקיעה בבית המקדש ומביאה מחלוקת לגבי מין השופר. תנא קמא סובר שבראש השנה תוקעים בשל יעל פשוט וכן ביום הכיפורים שלאחר היובל ואילו בתעניות תוקעים בשל זכרים כפופים. רבי יהודה חולק ואומר שבראש השנה תוקעים בשל זכרים וביובל בשל יעלים. בגמרא אומר רבי לוי שמצווה בראש השנה וביום הכיפורים בכפופים, ומבארת הגמרא שלגבי ראש השנה סבר כרבי יהודה ולגבי יום הכיפורים לא.
בטעם המחלוקת מסבירה הגמרא שלגבי תעניות מוסכם שככל שאדם מכופף דעתו הרי זה מעולה. לגבי ראש השנה תנא קמא סבר שפשיטות עדיפה ורבי יהודה סבר שכפיפות עדיפה כמו בתעניות. הטעם לדמות לתעניות הוא כפי שכותב הרמב"ן בדרשה (מהדו' הרשלר עמ' קלג-קלד) שגם ראש השנה יום דין הוא. לגבי הטעם להעדיף פשיטות כותב רש"י (ד"ה כמה) שעניין היום הוא תפילה ונאמר "נשא לבבנו אל כפים", ואילו הרמב"ן בדרשה מנמק לפי שהוא יום טוב. לגבי יום הכיפורים יש לתקוע בפשוט, לפי תנא קמא בגלל הגזירה שווה המשווה לראש השנה ולפי רבי יהודה בגלל שמצד הסברא עדיף פשיטות. ורבי לוי פסק כרבי יהודה בראש השנה שעדיף כפיפות אך גם ביום הכיפורים מצריך כפוף בגלל שכדעת תנא קמא סובר שיש להשוות בין המועדים בגלל הגזירה שווה, אלא שבניגוד אליהם לדעתו בראש השנה צריך כפוף ולכן הוא הדין ביום הכיפורים.
מפשטות הגמרא עולה שאף שתנא קמא ורבי יהודה הזכירו איל ויעל זוהי רק דוגמא ומחלוקתם היא אם צריך כפוף או פשטות ואין צורך דווקא באיל או יעל, וכן כתב הרמב"ן בחידושיו ובדרשה. אולם כפי שיובא בהמשך, היום תרועה (כו ע"ב ד"ה עוד כתבו) הבין בדעת הרמב"ם שהדוגמאות נאמרו בדווקא.

היחס בין המשניות
הראשונים עומדים על היחס בין משנה זו למשנה הקודמת, האם זהו המשך למשנה הקודמת וזוהי מחלוקת של ארבע שיטות, ולפי זה גם המחלוקת במשנתנו אם לתקוע בשל איל או בשל יעל היא בעיקר הדין לעיכובא ולא רק ברמת הלכתחילה וההידור. מקור שלישי שיש לדון ביחס לשתי המשניות הוא דברי רבי אבהו בדף טז ע"א, השואל למה תוקעים בשופר של איל, ומשיב: "אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני".
התוס' (ד"ה של יעל) בתחילת דבריהם מביאים שלוש הוכחות לכך שמשנתנו עומדת בפני עצמה והמחלוקת בה אינה לעיכובא. ראשית, הגמרא אומרת שרבי לוי סבר כרבי יהודה ולשונו של רהי לוי היא "מצוה בשל כפופין", משמע שאין זה אלא מצוה לכתחילה. שנית, לא מצאנו שום פסוק שמצריך כפוף או פשוט וכל כרחך שהמקור הוא מסברא ואם כן מסתבר שאין זה אלא הידור. שלישית, לשון המשניות משמע שאלו שתי מחלוקות שונות ולא המשך של המשנה הקודמת הבאה להוסיף עוד שיטות. למרות כל ההוכחות בסוף דבריהם התוס' משנים כיוונים ומסיקים שהמחלוקת היא לעיכובא. הטעם למסקנה זו הוא שרבי לוי משווה יום הכיפורים לראש השנה וטעמו הוא בגלל שיש גזירה שווה "שביעי שביעי" המשווה ביניהם, ואם זהו רק הידור שמקורו מסברא וסברא זו שייכת רק לראש השנה אין ללמוד ליום הכיפורים. יש לעיין לפי מסקנתו האם עדיין מבין שמקור הדין מסברא אלא שזו סברא חזקה עד שאנו מבינים שוודאי זהו הגדר מהתורה אפילו לעיכובא, ובגלל שזהו דין מהתורה עלינו ללכת על פי הגזירה שווה ולהשוות בין המועדים למרות שהסברא לא שייכת בשניהם, או שמא בכל מקרה שהמקור הוא מסברא אין להשוות מכח הגזירה שווה במקום שאין הסברא שייכת בשני המועדים, אלא שכעת למסקנת התוס' הם מבינים שכנראה יש דרשה כל שהיא בתורה המלמדת שצריך כפוף בראש השנה 1 .
התוס' בדף טז ע"א (ד"ה בשופר) מתייחסים לדברי דברי רבי אבהו שתוקעים בשופר של איל ומקשים מכך ששנינו "כל השופרות כשרים חוץ משל פרה", ומתרצים שהלכה כרבי יהודה שמצוות שופר של ראש השנה בשל זכרים כפופים, וכן כתב הסמ"ג (עשין סי' מב). דברי התוס' מתאימים לשיטתם שרבי יהודה חלוק על המשנה הקודמת, ואם כן גם הסמ"ג הלך בשיטתם ולפי זה שופר של יעל פסול אף לעיכובא.
כעין זה כותב גם המהרש"א על דברי רבי אבהו (ד"ה למה). הוא כותב שהצורך בשופר של איל אינו רק מנהג אלא דין בגלל שאנו פוסקים להלכה כרבי יהודה. לגבי מקור הדין הוא מחדש שמקורו כדרשת רש"י בחומש שיובל בערביא נקרא דוכרא, וראש השנה נלמד בגזירה שווה מיום הכיפורים של יובל 2 .
הרמב"ם (שופר א, א) כותב: "שופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש". הראב"ד משיג על כך נחרצות וכותב שהרמב"ם הפריז על מידותיו אלא רק לכתחילה מצווה בכפופים אולם בדיעבד אם תקע בשל יעל יצא. נראה שנחלקו בין שתי האפשרויות שהעלו התוס', והרמב"ם סבר כמסקנתם שמעכב אפילו בדיעבד 3 .
הכסף משנה מדקדק מלשון הרמב"ם שיש שני תנאים המעכבים, גם איל וגם כפוף, ואילו היום תרועה (כו ע"ב ד"ה עוד כתבו) מדקדק מלשונו שרק איל מעכב אך כפוף לא ולכן אם יימצא איל פשוט הרי זה כשר בדיעבד. הוא מסביר שהרמב"ם הבין כתוס' שהמחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה היא לעיכובא, אך מוסיף חידוש גדול, שכפשט המשנה הם הצריכו איל או יעל בדווקא, ודברי רבי לוי בגמרא שמצווה בכפוף הם הולכים אמנם בשיטת רבי יהודה, כפי שאמרה הגמרא, אך אינם דבריו ממש אלא יש בהם תוספת שלא די באיל אלא לכתחילה צריך גם כפוף. דין זה כבר אינו לעיכובא אלא כלשון רבי לוי זוהי רק מצווה. נמצא שבדרך זו המבינה שהמשנה לעיכובא ישנן שלוש אפשרויות. לפי פשט הסוגיא 4 , ומסתמא כך סברו התוס', רק דין כפוף הוא לעיכובא; לפי הבנת היום תרועה ברמב"ם רק איל הוא לעיכובא; ולפי הבנת הכסף משנה ברמב"ם שני התנאים לעיכובא 5 .
לעומתם, הרא"ש תמה על מסקנת התוס', וכתב שזו קושיא חלשה ואין בה כדי לדחות את כל הראיות שהביאו אלא יש ליישב שלמרות שהטעם לא שייך ביום הכיפורים בכל זאת בגלל הגזירה שווה ראוי להשוותם ולהצריך כפוף גם ביום הכיפורים. הקרבן נתנאל מסביר את טעמו, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. נראה ששורש מחלוקתם הוא עד כמה דרכם של חכמים לתקן תקנותיהם כעין דאורייתא. לדעת התוס' במקום כזה ששורש התקנה הוא מסברא ששייכת רק בראש השנה ולא ביום הכיפורים לא שייך לדמות לשאר הדינים שנכתבו בתורה ביום שכלפיהם אומרת התורה להשוות בין שני המועדים, ואילו לדעת הרא"ש הואיל ומצאנו שהתורה באופן עקרוני משווה ביניהם גם חכמים נוהגים להשוות אף במקום שמצד הסברא אין סיבה להשוות.
ב דרשת הרמב"ן (הרשלר עמ' קלד; כתבי הרמב"ן עמ' רלא) מוסיף שיש לפי רבי לוי טעם בהשוואה – לפי ששניהם ימי דין וכפיפות מטעימה לימי דין כמו בתעניות. לפי זה מתורצת קושיית התוס', כי למרות שמקור הדין הוא בתקנת חז"ל מכח סברא, הואיל ומצאנו שרצון התורה להשוות בין המועדים ויש צד סברא להשוות גם לגבי תקנה זו כך רצוי לתקן.
למעלה הבאנו את דברי המהרש"א שהצורך בשופר של איל אינו רק מנהג אלא דין ומקורו מכך שיובל בערביא נקרא דוכרא וראש השנה נלמד בגזירה שווה מיום הכיפורים. גם לפי דבריו, שהמקור אינו מסברא אלא מדרשה תתורץ קושיית התוס'.
גם הרמב"ן (בחידושים ובדרשה) והר"ן חולקים על מסקנת התוס' וסוברים כרא"ש שלדעת כולם גם איל וגם יעל כשרים בדיעבד ורק לגבי קרן של פרה יש מחלוקת אם כשר בדיעבד. הם עומדים על היחס בין שלושת המקורות ומסבירים שמחלוקת התנאים לגבי קרן של פרה היא אם כשר או פסול אף בדיעבד; מחלוקת התנאים אם להעדיף איל או יעל היא רק לגבי תקנת חז"ל לכתחילה והמחלוקת שם אינה דווקא בין איל ליעל אלא בין כפוף לפשוט; והמימרא של רבי אבהו שנהגו באיל היא רק מצווה מן המובחר כדי להזכיר את עקידת יצחק. נמצא שבכשרות השופר ישנן ארבע דרגות: מצווה מן המובחר – נהגו באיל. לכתחילה – חז"ל תיקנו כל כפוף. בדיעבד – גם יעל וכד' שהם פשוטים. פסול – קרן של פרה שקרויה קרן ולא שופר. כפי שראינו הרמב"ן חידש שישנו פסול נוסף – כל שעשוי מעצם אחת ואין בו זכרות ונקבות לפי שאינו קרוי שופר אלא קרן. הרמב"ן הסתפק אם גם בהמה טמאה פסולה, ואם כן זהו פסול שלישי.
הריטב"א (טז ע"א) הולך בדרכם אולם מדקדוק בלשונו יתכן שיש הבדל קטן והוא שלדעת הרמב"ן והר"ן משמע שחז"ל תיקנו לכתחילה לתקוע דווקא בכפוף ואילו מלשון הריטב"א משמע שגם כפוף זה רק מצוה מן המובחר, כלומר חז"ל תיקנו זאת כעדיפות ולא כתקנה מחייבת לכתחילה, ונהגו העם באופן עוד יותר מובחר לתקוע בשל איל.




^ 1.ודאי אין זה המקור שהביא המהרש"א כפי שיובא לקמן, כי התוס' כותבים שלומדים מראש השנה ליום הכיפורים ולפי המקור של המהרש"א הלימוד הוא מיום הכיפורים לראש השנה.
^ 2.המהרש"א מקשה על דבריו שרבי יהודה עצמו סובר שביום הכיפורים תוקעים בשל יעל. לכאורה בשיטת רבי לוי שגם בראש השנה וגם ביובל תוקעים בכפופים נוכל להסביר כדבריו, אולם גם זה יהיה תמוה כי לפי זה הוא לא סבר כטעם של אף תנא.
^ 3.הכלבו (הובא בכס"מ) נדחק בדברי הרמב"ם וכתב שאפשר שלא בא למעט אלא של פרה אבל של עז ושל תיש בכלל כבש הן וכן של יעלים ובלבד שיהיו כפופים, אך הכס"מ דחה וכתב שאין זו משמעות לשון הרמב"ם.
^ 4.לכאורה כך גם מדוקדק מהתוס' (ד"ה של יעל) שכתבו בסוף דבריהם "לכך היה נראה לי מתוך זה דאינו יוצא אלא בכפוף" ולא כתבו "אלא בשל איל". אולם מאידך מדבריהם בדף טז ע"א, שכתבו שרבי אבהו סבר כרבי יהודה שתוקעים בל אילים כפופים משמע בפשטות שגם איל מעכב.
^ 5.לכאורה יש לדייק מרש"י שכתב "אילים שסתמן כפופים" שהואיל וכך המין לא אכפת לי בשופר עצמו גם אם הוא חריג ופשוט. אולם יתכן שאין זה מטעמו של היום תרועה. לפי היום תרועה נראה יותר שיש כאן שני דינים שונים – יש עניין באיל מצד עקידת יצחק ויש עניין בכפוף, אך לפי רש"י הצורך באיל הוא משום שהוא כפוף אלא שדי בכך שעצם המין כפוף ואין צורך שגם השופר המסויים שלפנינו יהיה כפוף (וכן לפי רש"י יתכן שאין צורך דווקא באיל אלא גם שאר מינים סתמם כפופים כשרים). כעין זה מצאנו לגבי מרור, שאין צורך שהחסה עצמה שלפנינו תהיה מרה אלא די בכך שמין חסה הוא מריר בסופו.
עוד בנושא ראש השנה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 1456428


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 1456429


Varnish cache server