מדהים איך חז"ל צפו את הדור שבו אני חי וידעו מה יעבור עלי. הם אמרו, שאמנם הקב"ה הבטיח שלא יוריד יותר מבול של מים, אבל מבול של אש הוא לא הבטיח…
אכן, יש בתוכי אש גדולה מאוד, הנשמה שלי בוערת להתקרב לה', ללמוד תורה בחיות ובהתלהבות.
אבל מה אעשה? לצערי, מרוב מבול הבלבול והסחות הדעת שגודשות את ראשי, האש הזו הוחלפה באש של כעס, אש של תאוות, מבול של שטויות...
אז מה, להתייאש?
לא! ממש לא!
מזל שיש לנו את רבנו הקדוש רבי נחמן שגם הוא צפה את הדור שלנו…
בוא אל התיבה, והתיבה היא אתה עצמך!
בחוץ סוער, רוחות חזקות מנשבות, ואתה מרגיש שאתה מאבד את הדרך למי שאתה ולאמת שלך?
צהר תעשה לתיבה - רש"י מפרש שצהר היא אבן טובה המאירה להם.
חזור לחלק הטוב והטהור המאיר בקרבך - 'אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא'.
רבי נחמן מסביר, בוא אל התיבה - תיבה פירושה גם מילה!
תן מילה טובה לעצמך, טפח לעצמך על השכם, אתה לא כזה גרוע כמו שאתה חושב…
למילים יש כוח גדול מאוד להרים את האדם מכל מקום שפל שהוא נמצא בו ולהאיר בו את חלק הטוב.
מבול של הבלבולים והיסחי הדעת הם בגלל שאתה לא מחובר לצהר - לנקודה הטובה הנצחית שבך ל'חלק אלוק ממעל'.
אח יקר! אתה העוגן והכוח של עצמך, בתוכך יש הרבה טוב, רק היה מחובר וקשור אליו.
בתוך ים הבלבולים אתה עלול לשכוח את עצמך, בתוך שגרת היום יום אתה עלול להיבלע במבול הסוער של החיים.
דבר לעצמך מילים של אבן טובה, מצא בך את נקודות האור, היה מחובר לרצונות הטובים והיפים שאתה באמת רוצה ומייחל להם, אלה יובילו אותך לחוף מבטחים.