יוסף סיים זה עתה את סידוריו האחרונים במשרדו ופנה לצאת מהבניין. בעוד הוא מהלך בנחת לכיוון רכבו לפתע צפצף הנייד שבכיסו וכשפתח לראות את ההודעה ליבו החסיר פעימה: "לפי חקירה אפידמיולוגית היית בתאריך... בין 21:00 ל 22:00 ליד חולה קורונה. חובה עליך להכנס מיד לבידוד... ".
ההודעה תפסה את יוסף לא מוכן. בראשו העביר את השבוע העמוס שאך התחיל היום. הדבר שהעיב יותר מכל על רוחו היתה העובדה שבמשך עשרה ימים לא יוכל להתפלל במניין כפי שכה אהב.
כך נסע, כשראשו אחוז מחשבות והוא נכנס הביתה בקושי רב. אשתו והילדים קפצו לשמע צעדיו מחוץ לדלת אך קפאו על מקומם כשראו את מבטו העצוב. "אבא! מה קרה?" שאלו ילדיו ואשתו בבהלה. "אני צריך להכנס לבידוד" ענה האב באפיסת כוחות. "קיבלתי הודעה שהייתי עם חולה קורונה ביום חמישי בערב" "מה????" קראה אשתו. "אינך זוכר שלא הרגשת טוב באותו יום וכבר ישנת לפני 20:00?!" הילדים כולם הנהנו לשמע דברי אימם וחיוכו של יוסף הושב באחת. "אבא, נכון שאתה כבר לא עצוב?" שאל בנו בן השלוש של יוסף את אביו. לשמע שאלתו התמימה החלו כולם פורצים בצהלות שמחה ורחבת הסלון הפכה לרחבת ריקודים סוערת ושמחה.
מששככו הריקודים חייג יוסף למשרד הבריאות וביקש להבהיר את המצב. לאחר ציפייה מורטת עצבים קיבל יוסף מענה לקוני וקר: "תוכל לערער על ההודעה אך בינתיים אתה מחויב בבידוד".
כל הלילה התהפך יוסף במיטתו בהתלבטות מה יעשה לקראת תפילות המחר. כשקם בבוקר החליט לצאת למניין.
בשעה 9:00 נשמעה דפיקה בדלת. אשתו של יוסף הסתכלה בעינית ונחרדה לגלות שני שוטרים מבעד לדלת. בעודם דופקים הסתכלה אנה ואנה ולא ידעה את נפשה מרב חרדה. לפתע נחו עיניה על טליתו של בעלה המיוחד לשבת. במהירות התעטפה בטלית ופתחה את הדלת כשמסיכה לפניה והיא מסמנת לשוטרים שהיא באמצע תפילה.
השוטרים ראו זאת, הבינו שהאיש שבבידוד נמצא בביתו ומתפלל, הסתובבו על עקבותיהם וחזרו כלעומת שבאו.
מה דעתכם? האם היה מותר לאשתו של יוסף לעשות כך? האם היה מותר לה לרמות את השוטרים בחושבם שהיא בעלה? האם היה מותר ליוסף לצאת מביתו?

תשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א:
מותר היה לה לעשות זאת. האשה לא שיקרה בפיה, אלא רק שמה טלית.
כעין זה מצינו על אשתו של און בן פלת שרצתה להציל את בעלה מעדת קרח. היא ידעה שהם יבואו לקרוא לבעלה למחלוקת על משה רבינו, עשתה כאילו בעלה מת ופרעה את שערות ראשה ובכתה. כשעדת קרח ראו זאת הם הלכו משם ובכך הצילה אותו (ראה סנהדרין קט:).
אמנם אלו מקרים שונים, אך עדיין ניתן לראות שמותר לעתים לצורך גדול להטעות מישהו במעשים כאשר אין משקרים בפה.
ניתן היה לטעון שהיה במעשיה עבירה על איסור 'לא יהיה כלי גבר על אשה". בתרגום יונתן בן עויאל פירש פסוק זה שאסור לאשה ללבוש טלית ותפילין. אולם במקרה שלנו שהיא רק שמה את הטלית לזמן קצר לצורך הסוואה.
לגבי יוסף, מכיוון שההוראה היתה בטעות אין ביציאתו חשש של פיקוח נפש. אולם יתכן שמבחינה הלכתית עליו להישאר בבית משום 'דינא דמלכותא דינא'. לפי החוק ה'יבש' עליו להישאר בבית. אולם יתכן שגם שאין כאן 'דינא דמלכותא' משום שאולי בבית משפט היה יוצא זכאי. וצריך עיון.
לסיכום:מותר היה לאשה להתעטף בטלית לצורך הצלה מקנס שיסודו בטעות.