בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • צדקה והלואה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

הרב חנוך בן רבקה

מעשר כספים ממתנות חתונה

חתן שקיבל דירה במתנה מהוריו, האם העני המבקש לא זקוק לדירה? אדם שקיבל מוצרי חשמל, האם העני לא זקוק למוצרי חשמל? ברור שאם נשאל את העניים תשובתם תהיה שהם זקוקים לזה, ואלו צרכים בסיסיים

undefined

הרב יצחק נריה

ט"ז כסלו תשפ"א
5 דק' קריאה
בניגוד לפסיקה המקובלת אצל פוסקים רבים, הגרש"ז אוירבך והגר"א נבנצל סברו שיש לחייב את כל שווי המתנות שמקבלים בני הזוג לעניין מעשר כספים. התורה מגדירה בהרבה מקומות שווה כסף ככסף, ואין להתעלם מכך שההון של בני הזוג מתרבה מאותן מתנות כשם שהוא מתרבה מכסף מזומן

ישנה שאלה מעשית מאוד שמטרידה זוגות רבים: האם חובה להפריש מעשר כספים ממתנות שמקבלים לאירוע כמו חתונה או בר מצווה? הגם שיש רבים שנותנים כסף מזומן לחתונה או לאירוע, יש עדיין רבים שנותנים שווה כסף, ולפעמים שווה הכסף הוא רב מאוד: דוד שקונה מוצרי חשמל, סבים וסבתות והורים שיש לאל ידם לקנות לזוג הצעיר דירה ב"ה, האם החתן והכלה חייבים להפריש מעשר מהשווי הכלכלי שלהם?
מקובל בין רבנים להשיב שאם הזוג קיבל כסף עליו להפריש מעשרות, ואם הוא קיבל שווה כסף אין חובת מעשר כספים. כך מורים ובאים הרבנים הגאונים הרב אליעזר מלמד, וכן הרב שלמה אישון ממכון כת"ר וכן הכריע הרב שמואל אליהו בשם אביו, ואף הוסיף סברא בזה שהכסף מן הסתם מעושר על ידי ההורים שנתנוהו ואינו צריך להפריש פעמיים. וכן כתב בשבט הלוי (יו"ד חלק ה' סימן קל"ג אות ז') שלא שמענו מעולם שייתנו מעשר מנדל"ן. וכן מקובל בשם החזון איש שאין להפריש מעשר מדירה וכדומה.
אני מבקש להציג גישה שונה, שאותה שמעתי כמה פעמים ממו"ר הגר"א נבנצל שליט"א, וכן סבור הגרש"ז אויערבך זצ"ל. ויתבררו הדברים ותגדל התורה. וזה החילי בקצירת האומר.

חובה או מנהג
אין חולק כי חובת נתינת צדקה תלויה במצבם של העניים. מעיקר הדין, אם פונה עני לאדם שיש ביכולתו למלא את כל צרכיו, עליו לתת לו כל צורכו, כלשון התורה "די מחסורו אשר יחסר לו". אם קשה לו למלא את כל צורכי העני עליו לתת לו חומש מנכסיו, וזו מצווה מן המובחר. אם נתן מעשר כלומר עשירית מנכסיו, זו מידה בינונית. אבל ישנה חובה מינימלית, "והעמדנו מצוות לתת שלישית השקל בשנה". אומנם הנותן סכום זה בשנה עינו רעה, אבל גם אדם שנתן את המינימום כי עינו רעה קיים למעשה את מצוות הצדקה, ופחות משיעור זה לא קיים מצוות צדקה. כך הכריע בשולחן ערוך (יו"ד רמט).
מהו די מחסורו? הגמרא מגדירה, ונפסקה הלכה זו בשולחן ערוך, שאפילו היה העני רגיל שיש לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, ממילא זה צורכו ומחסורו וזה מה שמחויבים לתת לו. בזמננו נאמר זאת כך: אם היה לו רכב עם נהג והתהפך עליו הגלגל והעני, אם הוא בא לבקש עזרה - זה צורכו.
עלינו להבהיר, אם כן, מדוע היום אין אנו נותנים לעני שבא לבקש את כל צורכו, הרי זו החובה? התשובה היא שכיום הנצרך העני לא מצפה מכל יחיד שיפתור את כל בעיותיו. הוא פונה לכמה אנשים ומחזר על הפתחים, ולא ליחיד שימלא את כל צורכו. אם העני פונה רק לאדם בעל יכולת, אסור לו לעשיר להיפטר בתואנה שהוא נתן כבר מעשר, כי הסכום שהוא חייב לתת איננו פונקציה של מעשר או אפילו חומש אלא "די מחסורו" - צורך העני מבחינה כלכלית ונפשית.
מהו "מעשר כספים"? ישנן שלוש דעות בהלכה: א. מעשר כספים הוא חיוב מן התורה. ב. חיוב מדרבנן. ג. אין אפילו חיוב לתרום מעשר כספים, אלא רק מנהג ואולי יסוד המנהג הוא ביעקב אבינו, "וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך". ישנן שיטות רבות של גדולי עולם, ראשונים, פוסקים ואחרונים, ככל אחת מהדעות, והרבה פוסקים פסקו להלכה כדעה השלישית, המקילה יותר, שאנו מתייחסים למעשר כספים כמנהג אך לא כחיוב מוחלט וגמור. ההמלצה היא להגדיר מראש שנוהגים במעשר בלי נדר כדי לא להיכשל בעוון נדרים אם ישנה שעת דחק. לפי הסוברים שאנו חייבים להעניק מעשר כספים מהתורה או מדרבנן, נכלל מעשר כספים בחיוב מעשר עני שמפרישים מתבואת הארץ. ואילו הסוברים שמדובר במנהג - סוברים שמעשר כספים נכלל במצוות צדקה. אם כנים הדברים, עלינו לבדוק את חובת הנתינה ותיעדוף הנתינה בהגדרות של הלכות צדקה.

"די מחסורו"
אז בפועל ממה להפריש? והאם יש דבר כזה מעות מעושרין? כך כתוב בספר היראה לרבנו יונה: "ובמעשרות אל תרפה ידך מליטלה כראוי. כיצד? מכל דבר שמשתכר, הן ללמד, הן לכתוב, הן לעשות מלאכה, או אף אם מצא מציאה או נתנו לו מתנה, או כל עניין שיהיה הן כסף הן שווה זהב - מן הכול יפריש מעשר". הן אמת שלכאורה מפורשים הדברים, שיש ליתן מעשר מכול ואף ממתנות ומציאות. אבל מכיוון שיש לבעל הדין לחלוק ולומר שזו מידת חסידות של ספר מוסר, נוכיח זאת מעוד מקורות.
הבה נתבונן. חתן שקיבל דירה במתנה מהוריו, האם העני המבקש לא זקוק לדירה? אדם שקיבל מוצרי חשמל, האם העני לא זקוק למוצרי חשמל? ברור שאם נשאל את העניים תשובתם תהיה שהם זקוקים לזה, ואלו צרכים בסיסיים. למה ייפטרו המקבלים מחובת מעשר כספים, הרי לדעה שיסוד המעשר הוא מנהג עיקרו בהלכות צדקה, ובהלכות צדקה ההגדרה היא "די מחסורו"?
הנה כתב הט"ז (ביו"ד סימן שלא ס"ק לב): "וראיתי קצת אומרים דדווקא מהנדן שהכלה נותנת להחתן מפריש מעשר אבל לא ממה שאבי החתן נותן לבנו מטעם שאביו נתן כבר מעשר, ותמהתי מאין הרגלים דאטו יש חיוב על הממון כאן דתוכל לומר שהממון כבר נפטר ממעשר, והלא חובת גברא הוא שהוא חייב לתת ממה שנתנו הא-ל יתברך ומה לי שנתן לו אביו או חותנו ודאי דעת משובש האומר כן".
מתוך דברי הט"ז נסתרת הסברא שהזכיר הרב אליהו, לפיה המעות עברו מעשר כספים מאת הנותנים־ההורים. אך מה בכך? אין זה מעשר כפירות הארץ שהם טבל, וחיובם על החפצא. מעשר כספים הוא נוהג ראוי של צדקה שהתחייב בו הגברא שקיבל עליו את הסכום או את הדירה. אם כן מבואר שהחובה היא על האדם, ולא מהני מה שאחרים הפרישו מעשרות.
ועוד הוכחה. כאשר אדם מקבל מתנה ששוויה הכלכלי ניכר, האדם מתעשר. הכלכלנים יאמרו שההון העצמי שלו גדל. עושר והון עצמי אינם פונקציה רק של כסף מזומן אלא של שווי נכסים, וברור כי לכל דבר יש ערך ושווי, ומנא לן לחלק בין ממון ממש לבין שווי, והגמרא בבבא קמא צווחת "כסף ישיב לבעליו, ואף על פי כן יכול לשלם לו המזיק ואפילו בסובין".
אומנם מו"ר אבי שליט"א שדא ביה נרגא, וטענתו היא שכיוון שמעשר כספים הוא מנהג, זיל בתר אומדן דעתו של האדם הנוהג והנודר, והאדם שקיבל על עצמו לתת מעשרות, סביר להניח שלא העלה בדעתו שהוא מתחייב לעשירית מסכום הדירה והמתנות. וזו טענה חזקה בהלכות נדרים שאין לי עליה תשובה. אבל אין הכי נמי, אם בא להתייעץ ולברר לפני חתונתו, עלינו להורות לו שכך ראוי לתת מעשרות מכל דבר שמהנהו ה' יתברך.
לכן נראה שיש לנהוג כהגרש"ז זצ"ל ומו"ר הגר"א נבנצל שליט"א, ולשום את ערך המתנות יקרות הערך שקיבלו חתן בר המצווה או הזוג הצעיר ולהפריש מהם מעשר כדבעי. וגם אם אינם יכולים לשלם בפעם אחת יעשו זאת בנחת על פני שנים, בתנאי כמובן שאינם פטורים מחמת דוחק כלכלי, וגם בפרשת השבוע שלנו יעקב אבינו ע"ה מתחייב לקב"ה "וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך", ופשטות לשונו מורה כי ההתחייבות למתן מעשר היא מכל אשר ייתן לו הקב"ה.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il