השאלה 'הדחופה' ביותר שנשאל הרב שלמה זלמן אוירבך
תפילת שחרית היתה לקראת סופה, כשלפתע נראה הרב שלמה זלמן אוירבך מסיר בעדינות את תפיליו, מנשקם ומקפלם. היה זה חריג ביותר, ומלווהו, ר' יצחק פריימן הבין שמשהו בהחלט אינו כשורה. הרב סיים לקפל את התפילין והשניים יצאו מבית הכנסת כאשר קולות התפילה עדיין מלווים אותם. הרב שלמה זלמן הסביר בעדינות למלווהו שהוא סובל כאבים עזים ביותר בחניכיו ולא היה מסוגל להמשיך להתפלל.
השניים צעדו בדממה ובאיטיות לביתו של הרב. במעלה הרחוב נראה יהודי מבוגר וקצת תמהוני הצועד לקראתם. לפני שהספיק ר' יצחק לומר דבר מה פתח היהודי את פיו ופנה אל הרב: "האם אוכל לשאול את הרב שאלה?". מלווהו של הרב מיהר לענות ואמר: "תראה, הרב אינו חש בטוב. הנח לו בבקשה כעת לנוח". הרב, ששמע את חילופי הדברים הרים את ידו ובקול יציב קרא: "חס ושלום! שאל בני, שאל!"
האיש שלא שם לב לייסוריו הרבים של הרב החל לספר לרב כי יש בביתו שטיחים על המרצפות. כעת הוא כבר מבוגר ומתקשה לנקות את השטיחים לכן הרימם וקיפלם בכדי שלא יצטרך לטרוח בנקיונם. "אולם" המשיך האיש "אתמול דפקה אצלי שכנתי מהקומה שמתחתי. אשה זו היא אלמנה ניצולת שואה ערירית ובודדה. היא טענה שפתאום היא שומעת כל היום את פסיעותינו מעל ראשה והדבר מחזיר אותה אחורה לצעדיהם הנוראים של הצוררים הגרמנים ימח שמם וגורם לה לבהלה רבה. מה אעשה? האם אשאיר את השטיחים כפי שהם עכשיו ויוקל לי מאד ממלאכת הנקיון הקשה או שמא עליי לרחם על אשה זו ולהחזיר את השטיחים ואת העבודה הקשה מאד עבורי?"
הרב הקשיב במתינות לאיש וכשהלה סיים ענה בחיוך: "יש לך זכות עצומה לקיים מצווה חשובה! ראוי לכבד את האשה שוודאי סובלת מכך מאד ולהחזיר את השטיחים למקומם. בע"ה אתה תחזיר את השטיח ותהיה לך ברכה" שמע זאת האיש, עצר לרגע ואז פנה לרב שוב בשאלה: "יאמר נא הרב כיצד ובאיזה חומרים מציע הרב לנקות את השטיחים?"
מלווהו של הרב חשב שהוא עומד להתפוצץ. "מה עלה בדעתו של האיש להפריע לרב בשאלה שאינה כל כך דחופה ועכשיו הוא גם שואל איך לנקות? מה חושב הוא? שהרב הוא מנקה שטיחים??!"
אך הרב לא נבהל, המשיך לחייך לאיש ואמר: "ברחוב הסמוך יש חנות לחומרי בניין. גש לשם ותאמר להם שאני שלחתי אותך ויביאו לך את החומר הטוב ביותר לניקוי השטיח." רק אז, היה האיש מרוצה, הודה לרב מקרב לב ופנה לדרכו.
כאשר התרחק האיש פנה הרב שלמה זלמן למלווהו ואמר: "כאשר יהודי שואל- צריך לענות לו." (הסיפור מובא בספר התורה המשמחת עמ' 313, ונמסר לנו בתוספת פרטים מהרב פריימן)
ראינו בסיפור שהרב שלמה זלמן שיכנע את האיש לוותר ולשים את השטיח. האם היה גם חיוב הלכתי להחזיר את השטיח או שהרב הורה לו לעשות לפנים משורת הדין?
תשובת הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א:
האיש היה מחויב להחזיר את השטיחים לא רק לפנים משורת הדין אלא על פי הדין! יש איסור מהתורה לצער אלמנה. כתב הרמב"ם: "חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה... שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון והיאך נוהגין עמהן לא ידבר אליהם אלא רכות ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו ...(הלכות דעות, ו, י).
אף שמדובר בביתו שלו, כיון שהיה לו שטיח והאשה התרגלה לשקט ופתאום היא שומעת רעשים שמפריעים לה הוא מחויב על פי הדין להחזיר את השטיחים.